אירוע חריג כגורם לאירוע מוחי בתביעת איש אחזקה

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע עבד כאיש אחזקה בעריית ראשון.

אכן התאור שמסר התובע בטופס התביעה הוא בעיניין ויכוח: "בזמן שריצף הרגיש שריפה בפנים ונימול ברגל ימין ויד ימין, לאחר ויכוח בעבודה כמפורט במכתב המצורף." לא מצאנו שוני בין ויכוח להתרגזות שכן שניהם יכולים לגרום לארוע חריג.

לא זו אף זו, התובע לקה בארוע מוחי במהלך העבודה לפיכך קמה לתובע חזקת הסיבתיות כפי שנקבע בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". על פי הפסיקה, כאשר מדובר בארוע תאונתי נכונים הדברים הבאים: "על פני דברים, נוכח העובדה שמדובר ב'ארוע תאונתי' חלה במקרה הנידון הוראת סעיף 83 רישא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, שלפיה קמה חזקת הסיבתיות, אך חזקה זו ניתנת לסתירה. ובמלים אחרות: ככל שהמוסד מבקש להפריך את החזקה, ניתן למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי לבין הפגיעה, אולם הנטל לסתירת החזקה מוטל על המוסד. כמו כן, השאלות שיש להפנות למומחה הרפואי עניינן בקשר הסיבתי בין הארוע לבין מצבו של המבוטח לאחר הארוע התאונתי והתביעה לדמי פגיעה, דהיינו בעניינינו בין הארוע התאונתי לבין הליקויים בכתפיה של המבקשת (דלקות ו/או הסתיידויות ו/או קרעים בשתי הכתפיים). לעומת זאת, שאלת תרומתו של הארוע התאונתי למצבו הרפואי של המבוטח צריכה להידון על ידי הועדה הרפואית, אשר קובעת את דרגת הנכות גם בהיתחשב במצב קודם ועורכת 'חשבון עובר ושב' [ראו לעניין זה: עב"ל (ארצי) 45780-04-12 משה מכנס – המוסד לביטוח לאומי (2.7.2014) והאסמכתאות שם]." (בר"ע 5665-05-16 יעל קינג נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.11.2016, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

...

טענת הנתבע באשר לשעת האירוע הנטען, דינה להידחות, כיוון שאין מחלוקת כי התובע חש ברע במהלך העבודה ופונה ע"י בנו לביה"ח. כך שאין כל חשיבות אם השעה הייתה 09:00 או 11:00 או שעה אחרת, או האם במהלך הוויכוח חש ברע או בסמוך לכך.

שילוב כל אלה מוביל למסקנה כי לתובע אירע אירוע חריג.

סוף דבר: התובע הרים את הנטל המוטל על המבוטח להוכיח כי אירע לו אירוע חריג.

לפנינו תביעת התובע, איש אחזקה בבית הנוער "עין ורד", להכיר בפגיעה שעבר במהלך חודש מרץ 2012 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

לאחר הארוע התובע עבר בנוסף ארוע מוחי והוא סובל מחרדות רבות.

בנוסף, התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומו של ארוע תאונתי מחודש מרץ 2012 ומועד הארוע לא הוכח, לכן פעל הנתבע כדין משדחה את תביעתו, לאחר שעניינו נבדק בדיקה עניינית וראויה בהתבסס על המסמכים הרפואיים הנמצאים בידי הגורמים הרלבאנטיים ולפיהם נקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת והארוע.

סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר קיומו של ארוע חריג, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום הנפשי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג לבין מצבו הנפשי של התובע והתופעות מהן סבל לאחר הארוע החריג.

...

טענות הנתבע לטענת הנתבע דין התביעה להידחות בשל שיהוי בהגשת התביעה לנתבע בהתאם להוראות סעיף 296(א) להוראות החוק ומשחלפו מעל 12 חודשים בין קרות האירוע ובין הגשת התביעה.

משכך אף כי חלף פרק זמן ארוך ביותר בין מועד האירוע הנטען ליום הגשת התביעה, לא מצאנו מקום לדחותה על רקע טענת השיהוי, ונפנה לבחנה לגופה.

היות שהתובע והעדים מטעמו כלל לא נחקרו אודות קרות האירוע ונסיבותיו, לטעמנו גרסתם לא נסתרה ואנו מוצאים לנכון לקבלה ולקבוע כי אכן האירוע התרחש בחודש מרץ 2012 וכי הוא מהווה חריגה משגרת העבודה הרגילה של התובע.

סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום הנפשי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מצבו הנפשי של התובע והתופעות מהן סבל לאחר האירוע החריג.

התובע מועסק מאז 8/2001 במועצה הדתית חיפה בתפקיד של איש אחזקה במשרה מלאה.

השאלות: מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ביום 25.4.17? האם קיים לדעת המומחית, ברמת היסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין הארוע החריג מתאריך 25.4.17, כפי שתואר בהחלטת בית הדין, לבין המחלה שאובחנה אצל התובע בתאריך 25.4.17? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי; השניה – אין קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי? אם בתשובה לשאלה א' תיקבע כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, אנא השבי על השאלה הבאה: האם הארוע החריג שארוע לתובע בעבודה, החיש את בואו של האוטם המוחי, או שהאוטם המוחי היה מתרחש באותו מועד, גם אילמלא הארוע החריג? בכל הנוגע לאסכולה הרפואית העוסקת בשאלת הקשר הסיבתי בין ארוע חצוני של דחק נפשי בלתי רגיל לבין ארוע מוחי, שימת לב המומחית מופנית לחוות דעתו של פרופ' רכס אשר הוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, במסגרת ערעור שהוגש על ידי מבוטח אחר, שאיננו התובע.

שנת לילה מחלישה את עוצמת ההשפעה של דחק חד. יש לקחת בחשבון אם יש לתובע גורם סיכון טבעי אחד או יותר לחלות בארוע מוחי או אם היו אירועים כאלו בעבר, לרבות אם הוכחו "אירועים שקטים קלינית" על ידי ממצאים מתאימים בהדמיה המוחית.

אם וככל שמי מהצדדים היה או עודנו בקשר עם המומחית, לגבי תובענה זו או הפגיעה מושא התובענה, לרבות חוות דעת שקבל מהמומחית, יגיש הודעה בכתב לבית דין זה וישירות לצד שכנגד, תוך 7 ימים ממועד קבלת החלטה זו. התיק יובא לעיוני ביום 10.10.20 לשם מעקב אחר הגשת חוות דעת המומחית.

...

בהמשך לדיון מיום 12.7.20, אני קובע כדלקמן: מינוי מומחה רפואי ד"ר עידית ורבר, מומחית בתחום נוירולוגיה, מתמנית בזאת לשמש מומחית יועצת רפואית (להלן – המומחית), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: תיקו הרפואי של התובע מקופת חולים כללית: כללי, תעסוקתי, נוירולוגי.

לסיכום: דחק נפשי חד עלול להיות גורם הדק להופעת אירוע מוחי - זו הנחת היסוד.

בתובענה זו עותר התובע להכרה בארוע בעבודתו מיום 25.4.17, במהלכו נטען כי לאחר שהזיז ארון כבד חש ברע ועבר ארוע מוחי, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

בהתאם לתשתית זו, התובע, יליד 1962, מועסק מאז 8/2001 במועצה הדתית חיפה בתפקיד של איש אחזקה במשרה מלאה.

שנת לילה מחלישה את עוצמת ההשפעה של דחק חד. יש לקחת בחשבון אם יש לתובע גורם סיכון טבעי אחד או יותר לחלות בארוע מוחי או אם היו אירועים כאלו בעבר, לרבות אם הוכחו "אירועים שקטים קלינית" על ידי ממצאים מתאימים בהדמיה המוחית.

ש: האם קיים לדעת המומחית ברמת היסתברות העולה על 50% קשר סיבתי בין הארוע החריג מתאריך 25.4.17 כפי שתואר בהחלטת בית הדין, לבין המחלה שאובחנה אצל התובע בתאריך 25.4.17 – דהיינו איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה יש קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי, השניה – אין קשר סיבתי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי? ת: כן. יש קשר סיבתי חד משמעי בין הארוע החריג לבין הארוע המוחי.

...

לא מצאנו מקום לשנות את ההחלטה מיום 12.7.20 בשל טענות הנתבע בסיכומיו.

משכך, אנו קובעים כי האירוע החריג בעבודה ביום 25.4.17 גרם לאירוע המוחי ביום 25.4.17, ויש להכיר בכך כתאונת עבודה.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

זוהי תביעה להכיר בארוע מוחי בו לקה התובע ביום 15/6/08 כתאונת עבודה.

התובע עבד כפועל בתחנת הכח "חגית" כנהג מלגזה, אחראי על עובדי המשק וגם איש אחזקה.

באשר לשאלה השניה של ב"כ הנתבע גם על כך השיבה המומחית בזו הלשון: "PFO מהוה את הסיבה לאוטם מוחי ב-7% מהחולים מתחת לגיל 55 וב-40% מהחולים ללא גורמי סיכון לסקולריים ידועים". כן צייינה המומחית בחוות דעתה, כי הסיכון של חולים עם PFO בלבד, ללא ASA, היא פי 1.5 לעומת אוכלוסיה דומה מבחינת גיל וגורמי סיכון.

לדעת המומחית קיים קשר סיבתי ברור בין תנאי עבודתו של התובע ביום המקרה, שהיו חריגים באופיים, לבין היתרחשות הארוע המוחי, הן בשל גרימת מתח נפשי יוצא דופן, והן בשל העליה בזרימת דם דרך המום הלבבי בשל העבודה המאומצת.

...

המומחית קבעה בחוות דעת מיום 20/4/12 כדלקמן: "מסקנה:

על כן אנו קובעים, כי ביום 15/6/08 לקה התובע באירוע מוחי שהינו בגדר תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.