איסור תיווך בשוחד ותמורה אסורה לאדם משפיע

הטעים בעיניין זה כב' השופט ס' ג'ובראן: "עובד ציבור המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האנטרס שעל מילויו הופקד – מפר אמונים. בכך מתבטא הרצון למנוע מעובד ציבור להמצא במצב דברים שבו בשל קבלת מתת ממי שניזקק לשירותיו הוא מעמיד עצמו במצב של התחייבות ושל ציפייה להדדיות, העשויים להשפיע על שיקול-דעתו השלטוני כמו גם הרצון למנוע מעובד הציבור להמצא במצב של ניגוד עניינים ולהשתמש בסמכויותיו למטרות פרטיות, שכן עצם ההימצאות במצב דברים זה פוגעת באמון הציבור בשירות הצבורי. המטרה של האיסור הפלילי היא להבטיח היתנהגות ראויה של עובדי ציבור ולשמור על טוהר מידותיהם" (ע"פ 6916/06 פרשת אטיאס, פסקה 43).

בעמ' 1043 ו-1045 הוסיף בוכריס באותו עניין: "הוא רצה לדעת, איך פותרים בעיות... הוא גם הציע דרך אגב בפגישה שהייתה לנו ואחר כך עם בניזרי, לחלק את זה [המיכרז] לעוד, במקום שני מציעים שיהיה עוד... הרב ביקש ממני שהחברה, החברות של משה סלע יזכו במיכרז, זה מה שעניין אותו, מה זה בנגוד לחוק או לא, זה לא עניין העניין של החוק, זה לא עניין אותו". אמירתו של הרב אלבז לפיה הישיבה מקבלת תרומות מסלע, היה לה על מה שתסמוך, הואיל ועל פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, העביר סלע לישיבה סכומים נכבדים, שחלקם נימסרו לידיו של הרב אלבז עצמו – 200 אלף ש"ח, 30 אלף ש"ח, וכן מה שהוגדר כשקית ובה סכום "של למעלה מעשרות אלפי דולרים". והרי בכך בדיוק עוסק האיסור הקבוע בסעיף 295(ב) לחוק העונשין, לאמור "מתווך בשוחד" הוא גם זה "המקבל כסף, שווה הכסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור... למשוא פנים או להפליה". הרב אלבז, שמעיניו היו נתונים לישיבה בראשה עמד, ביקש להבטיח כי סלע יוסיף לתרום לישיבה.

כך לדוגמה הודגש בע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650, 660 (1988), כי "עבירת השוחד מטבעה גורמת להשחתת מידות במינהל הצבורי. מכאן ההכרח להטיל עונשים מרתיעים על אלה החורגים מן השורה ומביאים לשיבוש דרכי מינהל תקינים. כאן גובר האנטרס הצבורי, שעליו מצוה בית המשפט לשמור". ובע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973) נאמר, כי "הסכנה לדמותו של השרות הצבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד – אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש ואם כמתווך". לבסוף, אפנה לע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.10.2004), בו נאמר כי "הלכה רווחת ומיוסדת היא, כי עובד ציבור הלוקח שוחד תמורת פעולה הקשורה בתפקידו, אחת דינו להענש במאסר ממשי. חריגה מן הכלל הזה מותרת רק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן". המייחד מקרה זה הוא, כאמור, היותו של אחד המערערים – בניזרי – שר בממשלת ישראל, שעל הבנתו המעוותת את תפקידו אין טוב יותר מאשר לחזור ולהפנות לדבריו לבוכריס (מתוך עמ' 116 לפרוטוקול), שעה שניסה לשכנעו לסייע בידי סלע לקבל פרוטוקולים מדיוניה ועדת ההקצאות: "אתה עוזר שלי, אתה בשר מבשרינו, אתה יודע כמה חשוב שהמידע הזה יגיע למשה סלע על מנת שמשה סלע יעביר את מה שהוא צריך להעביר לישיבה". אותה הבנה לפיה היה מצוה בוכריס למלא אחר הוראותיו של בניזרי, משתמעת גם מתאור המערער את תגובתו לאחר שבוכריס הסביר לו כי קיימת מניעה שבחוק להתערב בתוצאות המיכרז לניוד עובדים.

...

באשר לעונש שהושת על הרב אלבז – סבורני כי יש טעם רב בטיעוני המדינה באשר לחומרת מעשיו.

עם זאת, סבורני כי לחומרת מעשיו יש ליתן ביטוי בשיעור הקנס.

אשר לעונש מקובלת עלי עמדת חברי כי מעשי השחיתות שבהם הורשעו הרבנים בניזרי ואלבז מחייבים ענישה מחמירה מזו שהשית עליהם בית המשפט המחוזי וכן מקובלים עלי העונשים שהציע חברי וכל המוסיף לנימוקיו בעניין זה - גורע.

לפיכך יתמקד הדיון בסוגיה זו. עבירת תיווך בשוחד מעוגנת בסעיף 295 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הקובע: תיווך בשוחד ותמורה אסורה לבעל השפעה ניכרת (א) המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד - דינו כאילו היה לוקח שוחד; ואין נפקא מינה אם ניתנה בעד תווכו תמורה, לו או לאחר, ואם לאו, ואם התכוון לתת שוחד ואם לאו.

טענתו העיקרית של רבין הייתה כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לגבי היסודות הדרושים להוכחת העבירה של שוחד הנעה, הסותרת הילכות קודמות של בית משפט זה. לפי הלכה זו, כך הטענה, ויתר בית המשפט על הצורך להוכיח שניים מיסודות העבירה: קיומה של הסכמה בין נותן המתת לבין המתווך כי המתת ניתן ומתקבל לתכלית של הנעת עובד ציבור לפעול במשוא פנים או בהפליה; והיסוד הנפשי של המתווך, כלומר כוונה מיוחדת להניע את עובד הציבור לפעול במשוא פנים או בהפליה.

...

בסופו של דבר, מסקנתם של כל שופטי הרוב הייתה כי יסודות העבירה מתקיימים.

על כן, גם בקשתו של רבין נדחית.

סיכום שתי הבקשות לדיון נוסף נדחות.

[השאלה המשפטית: שוחד הנעה – אופי האיסור וגבולותיו מהם גבולותיו של האיסור על שוחד הנעה לפי סעיף 295(ב)? המוקד הוא כאמור במילים "על מנת שיניע [עובד ציבור]... למשוא פנים או להפליה". השאלה היא כיצד יש לפרש תיבות אלו בהקשר הקונקרטי של עבירת התיווך בשוחד - מה ייחשב להשפעה פסולה על עובד הציבור? לאיזו תכלית מותר לשכור שדלן, מתווך או מאכער, ולאיזו תכלית אסור לעשות כן? מבחינה עיונית, ניתן להבחין בין שתי גישות כלליות לסוגיה.

חשוב מכך: במידה רבה נראה כי פסקי הדין האמורים לא דנו במישרין בגבולותיו של האיסור, ובפרט לא במשמעות התיבות "משוא פנים או הפליה". לדוגמא, פסק הדין בעיניין חרדון עסק בשאלות שנבעו מנוסח החוק באותה עת, למשל - האם מתווך לשוחד הוא גם מי שלא קיבל תמורה בעד תווכו; ופסק הדין בעיניין כהן עסק בשאלה האם מאבטח של לישכת מנהל האוכלוסין נחשב עובד ציבור.

...

פה אחד מורשע המערער בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין בגין קבלת סך של 60,000 ש"ח מעד המדינה.

המערער מורשע בעבירה אחת של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין ובעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

המערערת מורשעת פה אחד בעבירה של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק העונשין, וב-7 עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

בת"פ (מחוזי ת"א) 50563-09-17 מדינת ישראל נ' קליסקי (1.4.2019)) הורשע משה קליסקי – על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן – בעבירות של תיווך בשוחד וסיוע לזיוף מיסמך, בגין מעורבותו בפרשת איגוד הכדוריד, שתוארה בהרחבה לעיל, במסגרתה בתמורה להנעתו את הנאשמת להעביר חצי מיליון ₪ לאיגוד הכדוריד, קיבל מהאיגוד 188,000 ₪.

ארוע שלישי בעיניינו של הנאשם: ניסיון לתיווך בשוחד בפרשת שילה הקדומה (אישום 10) תמצית העובדות בארוע זה הורשע הנאשם בעבירות ניסיון לתיווך בשוחד, זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד, בכך שבקש לקבל ממנכ"ל עמותה, משכן שילה תשלום בסך מאה אלף ₪, בתוספת מע"מ, בתמורה להשפעה על משרד התיירות להקצות תקציב לאתר התיירות שילה הקדומה.

הנאשם: גזירת העונש הכולל אף בעיניינו של הנאשם יינתן משקל לריבוי העבירות בהן הורשע, מחד גיסא – מתן שוחד; עבירת תיווך בשוחד; ניסיון לתיווך בשוחד; 2 עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; 2 עבירות זיוף מיסמך בנסיבות מחמירות; 2 עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד; 2 עבירות הלבנת הון; עבירת עשיית פעולה ברכוש אסור; שבוש מהלכי משפט; ואיומים – ולצורך להתאים את העונש ההולם למידת אשמו של הנאשם.

...

סוף דבר קשה וכואבת היא מלאכת גזירת הדין.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשמת 10 (עשר) שנות מאסר לריצוי בפועל.

חילוט לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: נאשמת – חילוט בסך 1,000,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו.

בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נט(4) 385 (2004) [פסקה 37 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק, כתוארו אז] (להלן: "עניין שבס"), נקבע כי "ערכים אלה נוגעים לרמה המוסרית של החברה כולה ולתחושת הלכידות והמחויבות של הפרטים החברים בה. הם מהוים תנאים הכרחיים לקיומה של חברה דמוקרטית יציבה ומתפקדת. אכן, אף ערכים אלה ראויים להגנתו של המשפט הפלילי. כך הדבר לעניין העבירה של שוחד, וכך הדבר לעניין העבירה של הפרת אמונים". על חשיבות הצורך בענישה מרתיעה בעבירה זו יפים דבריו של כב' הש' ג'ובראן בע"פ 1044/12 סער נ' מדינת ישראל [פסקה 27 לפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן](פורסם בנבו,10.12.12): "קיימת חומרה רבה בעבירת הפרת אמונים מצד עובד ציבור בשל החשיבות של הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירה. החשיבות שבהגנה על ערכים אלה מיתעצמת נוכח גילויים גוברים והולכים של שחיתות ציבורית במסדרונות השילטון. המאבק על אלה יכול להעשות באמצעות העברת מסר ברור של מאבק נחרץ לקיומו של מערך צבורי ראוי ולכן יש צורך בענישה מרתיעה". הערך החברתי המוגן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון נוגע לשמירה על תקינותה וטוהרה של המערכת הפינאנסית וכן מניעת רווח כלכלי מפעילות עבריינית.

על דרך הכלל בעבירת השוחד בתי המשפט שתים ליבם, בין היתר למעמדו הפורמאלי כמו גם השפעתו בפועל של עובד הציבור; גובה המתת; האם נילקח לכיסו האישי או עבור מטרה אחת וטיבה; אופי המעשים, התחכום שנילווה להם ומשכם; הקפם של המעשים; האם הוכחה סטייה מן השורה ואם כן, הנזק שניגרם לאנטרס הצבורי בעקבותיה לצד יתר הנסיבות האופפות את הארוע.

בע"פ 4506/15 צבי בר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.12.16) – היתקבל עירעורו של מי שכיהן כראש עריית רמת גן והורשע ב-4 של קבלת שוחד, עבירות הלבנת הון, עבירת הפרת אמונים, שבוש מהלכי משפט, עשיית פעולה ברכוש אסור ועבירות מס. נקבע כי המערער קיבל שוחד מקבלנים ומאנשי עסקים, כך למשל קיבל הלוואה שלא נידרש להחזירה בסך 440,000 ₪; הועברו מניות ללא תמורה על שם בנו; והועמדו לשימושו כספים בסך של מאות אלפי שקלים, אותם השיב בסופו של יום.

אשר לאישום השלישי, מדובר בקבלת שוחד בפרויקט נדל"ני משמעותי, מגדל רב קומות על קו החוף של העיר אשדוד; לקיחת השוחד נעשתה בכסות של דמי תיווך על מנת להקשות על גילויה; נעשה ניסיון לעשות שימוש בחשבונית כוזבת לפיה דובר בכספים עבור פרויקט בעיר אשקלון; הנאשם 2 הלכה למעשה נמצא "ברקע" של קידום הפרויקט; סכום השוחד, גם אם אינו גבוה במיוחד בודאי אינו מבוטל, מגיע לכדי 80,000 ₪ שנכנסו לכיסו הפרטי של נאשם 1.

...

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1: 5 שנים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

חילוט בעניין נאשם 2: כאמור בפרק החילוט, הנני מורה ב התאם לסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, על חילוט מחצית מהדירה בכתובת למרחב 8, אשדוד, הידועה כנכס המקרקעין בגוש 2068, חלקה 140, גוש 2029, חלקה 30, תת חלקה 77 ובסכום של 1,375,000 ₪.

על הנאשמת 3: הנני גוזר על הנאשמת 3, קנס (סמלי) בסך 100 ₪.