איסור שימוש בסמלים נאציים

לצורך הכרעתי בשאלה האם זכאי התובע לפצוי מכוח חוק איסור בסמלים תחילה עלי לבחון האם אכן אמר הנתבע לתובע תוך כדי העימות את המילה "נאצי". בכתב הגנתו מכחיש הנתבע אמירה זו וטוען כי לא זכור לו שהשתמש במילה זו וסביר להניח כי לא השתמש בכינוי זה, שכן הוא לא נוהג לכנות אף אדם בתאור זה ואולם כפי שגם ציין בחקירתו הוא לא שלט על פיו בשל מצבו ועדיין היתנצל על כך שקילל את התובע (ראו שורה 37, עמ' 3 לדו"ח החוקר) .

...

על כן, אני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע אכן השתמש באמירותיו האובדניות כנגדו, ואמר לו להתאבד.

במקרה דנן מקבלת הפסיקה משנה תוקף כאשר התובע בעצמו ובמעשיו הביא את הנתבע לקלל ולגדף אותו ולכן מטעמים אלו דינה של התביעה להידחות.

סוף דבר- התביעה נדחית (פסק הדין מיום 6.12.22 מבוטל למעט ההוצאות בהן חויב הנתבע לטובת התובע, אותן שילם).

גם בכתב התביעה המקורי חזר התובע על הטענה כי פעולת הנתבע הייתה בנגוד לחוק איסור השמוש בסמלים ובכינויים נאציים, אשר כאמור מעולם לא חוקק, ופירט ראשי נזק על סך כולל של 200,000 ₪, כאשר לצרכי אגרה העמיד את תביעתו על סך של 100,000 ₪.

...

אשר על כן, אני קובע כי הנתבע פרסם לשון הרע על התובע וכי הפרסום אינו חוסה תחת הגנות החוק.

בנסיבות של תיק אזרחי אחר בהן תובע מגיש תביעה מוגזמת שנדחית ברובה המכריע, נכון וראוי לחייבו בתשלום הוצאות.

סוף דבר, חרף קביעתי כי הנתבע הוציא לשון הרע על התובע, הרי בהתחשב בנסיבות המיוחדות של התיק דנן כפי שפורטו לעיל, אני סבור כי אין מקום לחיוב צד כלשהו בתשלום כלפי משנהו.

ב"כ התובע צירף גם את הצעת חוק: איסור השמוש בסמלים וכינויים נאצים, התשע"ג - 2013.

...

אני קובעת, איפוא, כי התובע הוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, שהנתבעת פרסמה עליו לשון הרע.

טענות לרשלנות ואפליה אסורה לטעמי, דין טענת התובע להפליה אסורה בניגוד לחוק איסור הפליה להידחות.

סיכום לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע היתייחס בכתב התביעה להצעת החוק האוסרת על שימוש בסמלים נאציים ועל השמוש בכינוי נאצי והתייחס בקצרה לקורות חייו של אותו יוזף גבלס הנזכר בפרסומים הראשון והשני.

...

בית המשפט העליון הנכבד קבע בעניין בן גביר כי בכך שמדובר כאמור בביטוי דיבתי אין כדי לשלול את הגנת החוק אך סבורני כי בענייננו יש קושי של ממש בקבלת הטענה.

ראשית, הטענה כי הפרסום הראשון היה הבעת דעה, בין מנומקת כפי שטען הנתבע ובין אם לאו, דינה להידחות.

לאחר ששקלתי את כל האמור והבאתי בחשבון גם שיקולי צדק אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 11,000 ש“ח. הסכום כולל את הוצאות משפט ואת שכר טרחת ב“כ התובע והוא ישולם לידי ב“כ התובע.

הראיה, הצעת חוק איסור השמוש בסמלים וכינויים נאצים התשע"ב-2011 לפיה "שימוש בכינוי נאצי, בעל פה או בכתב כלפי אדם, קבוצת בני אדם, תאגיד, מוסר או גוף כלשהוא שלא במסגרת או למטרת לימוד, תעוד, עבודה מדעית או דיווח היסטורי – אסור". בדברי ההסבר נכתב "למרבה הצער, תופעת השמוש בסמלים ובכינויים נאצים הולכת וגוברת בשנים האחרונות. הקלות הבלתי נסבלת בה נעשה שימוש יום יומי במושגים אלה כחלק מהשיח הצבורי והפוליטי ותוך זילזול מופגן ברגשות ניצולי השואה וצאצאיהם ראויה לכל גינוי במציאות בה אנו חיים, יש חשיבות לעיגון האיסורים על השמוש בסמלים מתקופת השואה והנאציזם בחקיקה, על מנת למנוע את התפשטות התופעה". גם לשיטת המחוקק ואף הפסיקה הורתה כן, כי לא כל ביטוי הוא מותר.

...

הנני דוחה בשנית את הטענה בס' 124.3 לסיכומי הנתבע כי "בחירת מילים" 'שטן' או בן בליעל לא כוונה למאפיין אישי כלשהו של התובע שהרי המילים "לכל שטן יש שם ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי" מתייחסת לתובע ואל זהותו ומעשיו – אישית.

לתובע יש שם טוב בקרב הרפתנים ו/או כל ציבור אחר שאיננו מתומכי הרעיון שהנתבע תומך בו. הנני דוחה גם את הטענה כי לתובע לא היה, מעצם עיסוקו, "שם טוב" בקרב פעילי הקבוצה, שהנתבע נמנה עליה.

הנני קובעת שהנתבע ישלם לתובע סכום של 70,000 ₪ בגין הפרסום.