איסור שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה

על פי האמור בבקשה, קיבל המבקש את הדוח לידיו לאחר שביצע עבירת תנועה בגין שימוש אסור בטלפון נייד בזמן נהיגה.

...

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה מדובר בדוח משנת 2018 ואין ברישומי המשטרה כל אישור כי נשלחה בקשה להישפט ולכן אין להיעתר למבוקש.

לאור האמור, לאור השיהוי הניכר, משלא שוכנעתי כי הבקשה להישפט הוגשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בהתאם להכרעת הדין מיום 31.10.2021, הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); נהיגה בזמן פסילה או בנגוד לתנאים, לפי סעיף 67 בפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה); איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) בפקודה; איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, לפי סעיף 10(א) בפקודה.

(1) ע"פ 8508/18 אלרחמאן נ' מדינת ישראל (12.9.2019) (ראו גם החלטה בעיניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מיום 7.12.2018) – המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד סיטרי ואיסור שימוש בטלפון נייד בנהיגה.

...

עם זאת, למרות הנזק החמור שעשוי היה להיגרם, בסופו של דבר רק הנאשם נפצע באורח קל. בנסיבות אלו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים הייתה ברמה בינונית נוטה לפגיעה ברמה גבוהה.

בנסיבות הקשורות בנאשם, "יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו – לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח – להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה. על מידת הפגיעה ביכולתו של מבצע העבירה להבין את מעשהו או להימנע ממנו, ניתן ללמוד ממכלול הראיות, לרבות מעשיו של מבצע העבירה לפני האירוע, במהלכו ולאחריו וכן מחוות דעת מומחים" (ע"פ 10416/07 דולינסקי נ' מדינת ישראל (7.12.2009)‏‏, כבוד השופט י' עמית, פסקה 11).

גזירת העונש המתאים לנאשם קביעת העונש בגדרי מתחם העונש: לנוכח כל האמור ולאחר שניתן משקל רב לכך שחלפו כשש שנים מאז נעברו העבירות, נמצא כי יהיה זה נכון להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם ולהשית עליו מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה לתקופה משמעותית.

רקע: בפני תביעה בסדר דין מהיר לפצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 50,000 ש"ח בגין עוולה שלטענת התובע נגרמה לו על ידי כל אחת מהנתבעות לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן:" החוק") בגין פרסומים שפורסמו אודותיו ברשת החברתית "פייסבוק". התובע, שוטר במשטרת ישראל, טוען בתביעתו כי לאחר שרשם לנתבעת 1 בתאריך 5.4.2020 דו"ח תנועה בגין שימוש אסור בטלפון נייד בזמן נהיגה, הוציאה הנתבעת 1 דיבתו רעה עת הפיצה פרסומים כנגדו ברשתות החברתיות והציגה אותו כאדם רע חסר לב, אלים וברוטאלי לדבריו; וכי הפרסומים הפכו ויראליים ואלפי גולשים נחשפו לפירסום הערוך באופן מגמתי, תוך הצגת חלקית ומטעה של הארוע.

...

למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם היה נקבע כי מדובר בפרסומים שהם בגדר לשון הרע הרי אני קובעת כי לנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בסעיף 14 לחוק שעניינה "אמת דיברתי"-הנתבעת אכן עוכבה על ידי התובע (אם כי בדין, לנוכח העבירה שעברה), ואכן כפי שניתן להיווכח מעיון בסרטונים שצולמו ממצלמת גופו של התובע והמתעדים את האירוע (הגם שבחלקים ולא ברצף)- נראה כי הנתבעת התחננה בפני התובע שיוותר על הדו"ח וישחרר אותה והראתה לו את החתול החולה ומצבו, כשהיא נוטלת את הכלוב ומתדפקת על חלון דלתו של התובע, אולם הוא נותר אדיש לפניותיה, כפי שעלה גם מעדותו שלו בבית המשפט: תסביר לבית המשפט שבסרטון מצטיירת תמונה ברורה, כי גילית חוסר חמלה מוחלטת, רגישות, אטימות מוחלטת לגבי החתול.

עם זאת, אני סבורה כי עומדת לנתבעת 2 ההגנה הקבועה בסעיף 15 (4) לחוק: התרשמתי מעדותה של הנתבעת 2, כי פרסמה את תגובתה ועשתה שיתוף לפוסט שהעלתה הנתבעת 1 בתום לב, מתוך אמונה באמיתותם של הדברים שנכתבו בו ועל סמכם הביעה דעתה על התנהגותו של התובע כפי שעלתה מהפוסט שפרסמה הנתבעת 2, לנוכח האמפטיה שחשה למצוקתה של הנתבעת 2 עקב מצבו של החתול שנפטר לבסוף, אל מול הסלידה כלפי ההתנהלות המתוארת של התובע.

לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית בזה.

הנני מסכים עם דברי חברי כבוד השופט כדורי ב עפת (י-ם) 65668-02-20 איאד עליאן נ' מדינת ישראל, שהתייחס, בפיסקה 14, למסוכנות של עבירה זו ולקשר בין עבירה זו לתאונות דרכים: " עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה היא עבירה הטומנת בחובה סכנה ממשית למשתמשים בדרך. על פי פירסומי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[1], מחקרים בארץ ובעולם מצביעים על קשר הדוק בין שימוש בטלפון נייד בנהיגה לבין עלייה במספר תאונות הדרכים. מרבית המחקרים מוכיחים באופן מובהק, כי השמוש בטלפון נייד בזמן נהיגה מגביר משמעותית (פי 10, לערך), את הסיכון להתרחשות תאונות דרכים. מיגור תופעת השמוש בטלפון בזמן נהיגה מתחייב איפוא כחלק מהמערכה נגד תאונות הדרכים. בית המשפט לתעבורה נידרש לתרום את תרומתו למלחמה בתאונות הדרכים, ולתת מענה עונשי הולם לנהג השב ומתעלם מהאיסור על שימוש בטלפון בזמן נהיגה, ושב ומסכן את המשתמשים בדרך. ודאי שכך הם פני הדברים ביחס למערער, אשר הוסיף חטא על פשע, כאשר עבר את העבירה תוך כדי נהיגה ברכב שהראות ממנו הוגבלה, ובכך העצים את הסיכון לגרימת תאונה." אכן עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה עבירה מסוכנת שיש בכוחה לסכן את הנהג עצמו ומשתמשי הדרך וגורם לתאונות דרכים, משכך, היא עבירה מסכנת חיים, ומשכך היה מוסך השוטר האוכף, לנהוג כפי שנהג , על פי הנוהל.

...

בהעדר נימוקים מיוחדים לאיחור בהגשת הבקשה- לאחר שנפלה הטענה של הפרת הנוהל, ובהעדר עיוות דין, דין הבקשה להידחות.

הערעור מתקבל, החלטות בית המשפט קמא מבוטלות.

הבקשות להארכת מועד נדחות.

עברו התעבורתי של הנאשם הנאשם יליד שנת 1968, נוהג משנת 1989, לחובתו 47 הרשעות תעבורתיות בדרגות חומרה שונות וביניהן שתי הרשעות על עבירה של אי ציות לשוטר כאשר בגין הראשונה, בשנת 2013, בה הורשע לצד הרשעה בעבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה, הוטלו עליו מאסר בפועל של שלושה חודשים לצד עונשים נלווים.

ברע"פ 3612/16 אסור נ' מדינת ישראל, מיום 15.5.16, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בגרימת תאונת דרכים בה נפגע אדם, נהיגה בשול הכביש, נהיגה בקלות ראש ובהפקרה.

...

אני סבורה שבהטלת עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה משמעותית אשר תהלום את חומרת העבירה יהיה משום עונש הולם והרתעת הרבים.

סבורני כי הרחקתו של הנאשם מסביבה עבריינית עדיפה על פני הרתעתו באמצעות מאסר מאחורי סורג ובריח תוך התחשבות באינטרס הציבורי והרחקה ממעגל הפשיעה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים.