איסור שימוש בחדר מדרגות

די בסעיף זה כדי לדחות את הטענה שיש לאסור על הנתבע להשתמש בחדר המדריגות שימוש סביר.

...

על כן איני מוצא מקום להידרש לה. הדין לעניין מצלמות שונה מהדין לעניין המזגן והכבלים, ולכן אין בידי לקבל את טענת התביעה בסיכומיה שמדובר בסעד זהה במהותו לזה שהתבקש בעניינו של המזגן.

הנתבע נתן גרסה באשר לדרך לחשב את החוב, ולא התייחס במסגרתה לרכיב המע"מ. סיכומו של דבר: אני מוצא שלא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו להפרש שלא שולם לו לטענתו.

סוף דבר התובענה מתקבלת בחלקה וניתנים סעדים כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעים סך של 18,613 ש"ח. הנתבע יפנה את המזגן ואת הכבלים הנוגעים לו (שאינם עוברים בתוך הקיר) מחדר המדרגות תוך 14 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בין היתר, עתרה המשיבה להורות למערערים לפרק את העבודות שבוצעו ללא היתר בסטווין ובכל הרכוש המשותף ולהחזיר את המצב לקדמותו, וכן עתרה למתן צו מניעה קבוע כנגד המערערים שימנע את פתיחת בית הקפה, וכן לאסור על המערערים להשתמש בכניסה לחדר המדריגות כפינת עישון ו/או אכילה, ולחייב את מר גרוס לרצף מחדש את ריצפת הכניסה.

...

סיכומו של דבר, לא נפלה שגגה כלשהי בשתי החלטותיו של בית משפט קמא מיום 13.9.18 ומיום 14.9.18, ולפיכך אנו מורים על דחיית הערעור.

אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בהתאם להסכמת הצדדים, אנו מורים שהמזכירות תמציא את העתק פסק הדין אל: ב"כ המערערים, עו"ד יואל גולדברג, חיפה.

סעיף 27 לחוזה השכירות קובע: "...כן אסור לשוכר להשתמש בחדר המדריגות לצורך איחסנה או אחזקה של כלי רכב או מטלטלין אחרים כלשהם, הוא הדין לגבי החצר, הגינה או גג הבית ושטחים אחרים של הבית מאחר ואלה אינם כלולים במושכר הנידון ונמצאים בחזקתו הבלעדית של המשכיר." מבחינה של תמונות 67-61 בנספח התמונות ניתן להבחין כי אכן הוצבו בחדר המדריגות אופני בנה של הנתבעת, והנתבעת אף הודתה כי הציבה אותם ברכוש המשותף של הבניין.

...

על כן, ובגדרי סעד מן הצדק, אני קובע כי הנתבעת עצמה לא תפונה מן הדירה, אולם זכויות הדיירות המוגנת יפקעו אחרי אריכות ימיה, באופן שלא תוכל להעבירן לאחר.

מאחר שבגדרי סעד מן הצדק, לפי סעיף 132 לחוק, רשאי בית המשפט להימנע מפינוי כליל, גם כאשר קמה עילת פינוי, אני סבור שבית המשפט רשאי גם לקבוע פינוי שיבוצע בתוך פרק זמן ארוך (ואפילו ארוך משמעותית) מזה הקבוע בסעיף 134.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים פיצוי כספי בסך 20,000 ₪, כתנאי למתן סעד מן הצדק.

ג. כי "השוכר לא יהיה רשאי להכניס למושכר כל שינויים או לבצע כל תיקונים, שכלולים ותוספות מבלי לקבל מראש את הסכמתו של המשכיר בכתב. כל הפרה כנ"ל דייה כדי להעניק למשכיר זכות לידרוש אל פינויו של השוכר מהמושכר וזאת בנוסף לכל סעד של תביעת פיצויים עבור כל מעשה כזה." בהסכם החנות הוספו בכתב יד המילים הבאות - "למעט תיקונים שינויים ותקלות שנועדו להמשך השמוש במושכר". סעיף נוסף בהסכמי השכירות המוגנת הרלוואנטי לענייננו הוא סעיף 7 האוסר על שימוש בחדר המדריגות לצורך החזקה ואחסנה של כלי רכב או מיטלטלין כלשהם, כך גם לגבי החצר, הגינה או גג הבית, ושטחים אחרים של הבניין.

...

לאור כל האמור, מצאתי שהתובעת רשאית לבטל את הרישיון שניתן לנתבע להשתמש בגג ובחצר שימוש בלבדי.

ככל שהגישה לגג היא דרך גרם המדרגות מרחוב קורא הדורות המשמש את הדירה, בלבד, קיימת לכל דייר בבניין זכות הגישה לגג באמצעות גרם המדרגות האמור, והרישיון שניתן לנתבע לשימוש בגרם המדרגות כפוף לזכות שימוש זו. סיכום לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן: · הנתבע יפנה את החנות שבה הוא מחזיק בדיירות מוגנת מכל אדם וחפץ, וימסור את החזקה בה לתובעת בתוך 90 ימים מיום מתן פסק הדין.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

זאת, כך נקבע, "מאחר ואלה אינם כלולים במושכר הנידון ונמצאים בחזקתו הבלעדית של המשכיר". אין בהוראה זו איסור על שימוש בחדר המדריגות לצורך מעבר.

...

מתקבל, אפוא, סכום של 9,000 דולר.

משאין הסכמה של התובעת שכנגד לאטימת הכניסה האמורה, ובשים לב לקביעות לעניין השימוש בכניסה האמורה, יש לקבל את התביעה שכנגד לעניין זה, וליתן צו מניעה קבוע האסור על אטימה כאמור על ידי הנתבעת שכנגד.

לא מצאתי הצדקה להיעתר למבוקש.