איסור שימוש באופנוע ים בחוף אסור

עוד העיד כי על הנתבעת היה להציב שלושה שלטים נוספים האוסרים רחצה בחוף, בנוסף על השלט שהוצב וכן לפרוש מצופים שיצרו הפרדה בין שטח המתרחצים לשטח אופנוע הים ולא עשתה כן. התובע העיד כי נבצר ממנו להשתמש באופנוע מחודש 7/07 עד 5/08, מועד בו עשה מנוי בחוף הרצליה אך הדבר הסב לו עוגמת נפש בשל הצורך להרחיק עד להרצליה.

...

השילוט האוסר את הרחצה בחוף והעובדה כי במקום נכחו שוטרים ששמרו על הסדר תומכות במסקנה כי הנתבעת והעירייה פעלו וניסו לדאוג לקיומו של החוף ולשלום ציבור המשתמשים בו. אף אם הוגדר החוף כחוף אסור לרחצה, באיסור רחצה, כאמור, אין כדי למנוע מנופשים לשהות על החוף עצמו בו קרתה התאונה שהביאה לסגירתו של החוף.

הנזק הכספי לא שוכנעתי כי נגרם נזק כספי לתובע.

סוף דבר מכל האמור לעיל התביעה נדחית.

בעקבות סיור שנערך מטעם האגף ביום 29.4.15, נשלח מכתב אשר פירט, כי בחוף זיקים אופנוע הים אינו תקין, החסקה אינה תקינה, נעשה שימוש בטרקטורון בנגוד לייעודו, מערכת הכריזה אינה תקינה, חדר העזרה ראשונה מוזנח, המקלחות והמלתחות אינן נקיות ועוד.

עם זאת, ניתן לקבוע בזהירות, כי המדובר בזיהום שנבע מטעות של המועצה ואשר נמשך בערך ממרץ 2015 עד למאי 2015 וכי החוף היה סגור לרחצה למשך כחודש; גם אם אניח, כי החוף עצמו היה פתוח ורק הרחצה בו היתה אסורה, הרי שברי, כי עיקר המבקרים בחוף מגיעים אליו למטרת רחצה בים ואיסור הרחצה בים מביא לכך, כי רוב המבקרים בחוף נמנעים מלהגיע אליו.

...

הנתבעות ישלמו אגרת משפט לפי הסכום שנפסק לחובתן וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 93,600 ש"ח להיום.

ביהמ"ש נעתר שוב ושוב לבקשת ב"כ הנתבעות, אשר לא עמד במועדים שנקצבו להגשת סיכומיו, לאחר אורכות שהוא ביקש.

אין לעבור על התנהלות זו לסדר היום ועל כן הוריתי לב"כ הנתבעות להתייחס בסיכומיו לשאלת הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך הוא בחר שלא לעשות כן. בשל התנהלות זו של הנתבעות בהגשת סיכומיהן, ישלמו הנתבעות הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ש"ח להיום.

המדינה הפרה חובותיה כשאפשרה שיט של אופנוע ים בתחום חוף רחצה מוסדר; לא מינתה מפקח כלי שיט ולא דאגה לפיקוח הולם על כלי שיט שנעשה בהם שימוש בתחום הנמל; לא מינתה מפקח רחצה ולא דאגה שיאסור השיט או הרחצה בחוף; וכן לא הורתה לפתוח בחקירה של הארוע.

...

האירוע נגרם על ידי נכס שלנתבעים שליטה מלאה עליו והאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שלפיה הנתבעות לא שמרו על מידת הזהירות הראויה והסבירה, מאשר שנהגו בזהירות ועליהן הראייה שלא התרשלו.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן (10.7.01) וכן בע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"מ מו(1)712, 718-717 (1992)) הבהיר בית המשפט, כי התנאי השלישי לתחולת הכלל שלפיו- נראה לבית המשפט כי אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, נבחן על פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

כפי שנקבע בפסיקה, שימוש מותר במקרקעין הוא רק שימוש שהותר על-פי תוכנית: "על התוכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות – אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר – אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש" (ע"א 1216/98 אסתר אבוטבול נ' ועדת ערר מחוז מרכז, פ"ד נה(5) 114, 130 (2001)).

מן הדו"ח עולה כי המשיבים מאחסנים במיתחם: 57 סירות; 21 אופנועי ים; 2 טרקטורים לשימוש החוף.

...

קיים קושי במתן אורכה להסדרת השימוש החורג בידי מי שאין לו זכות או היתר כדין לעשות כן. זו למעשה דרישת המשיבים ולא אוכל להיעתר לה. לנוכח האמור אני נעתר לבקשת המבקשת.

סוף דבר : ניתן בזה נגד המשיבים צו להפסקת השימוש האסור, כמבוקש.

לצורך התארגנות המשיבים, אני מורה כי הצו ייכנס לתקפו ביום 16/12/18.

בשל המרחק הרב, חשו השניים למקום באמצעות אופנוע ים כאשר אוחיון נמצא איתם בקשר עין באמצעות משקפת עמה מתצפת על האופנוע ים, אולם הסביר כי לא יכול להבחין במתרחץ בודד במים שכן: "במים יש המון גולשים, קייט סרפ זה ספורט שמגודר כספורט ימי ולכן גם החוף משולט בצורה מוגברת שהרחצה אסורה שם. משולט עם אובר שלטים...קשה לראות כי זה חוף של ספורט ימי והמון גולשים ואנשים ואני לא יכול לראות והחוף מסומן שהחוף אסור לרחצה. כיוון שהחוף מוכרז לספורט ימי אז הערייה מציינת בשלטים שזה חוף אסור לרחצה" (עמ' 54-55 לפרוטוקול).

אפנה לת.א. 2591/06 עיזבון המנוח אלמטאלקה שריף ז"ל אוח' נ' עריית אשקלון ואח' (פורסם בנבו, 16/1/2008) שם נקבע: " יש לקבוע, כי אין בטענה לפיה טבעו באותו חוף אחרים, כדי להעלות או להוריד לגבי קביעת חבותן של מי מהנתבעות". וראה גם ת.א. (נצ') 3758/04 עיזבון המנוח קונטון ניקולאי ואח' נ' עריית בת-ים ואח' (פורסם בנבו 19/12/2006) נקבע כי: "אין בטענה לפיה באותו חוף טבעו באותה שנה שלושה אנשים כדי להפוך את הרחיצה בים באותו חוף למסוכנת, שכן לא ברור האם טביעת שלושה אנשים אכן משקפת מסוכנות של רצועת חוף מסוימת במידה שאינה רגילה ביחס לנתוני יתר חופי הארץ" סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי אסור היה על המנוח להכנס לרחוץ בים במקום בו ניכנס ולדאבון הלב טבע, שכן מדובר היה באיזור המוכרז כאסור לרחצה, משולט ככזה, חסר כל סממנים של חוף רחצה מותר ומוסדר, נחזה כחוף המיועד לספורט ימי במאובחן מחוץ המשמש מתרחצים, מצוי במרחק רב של כחצי קלומטר מסוכת ההצלה ומתחום חוף הרחצה המותר לרחצה, באופן שלא אפשר למצילים להבחין בו מבעוד מועד.

...

לשון אחר, ככל שהתובעים מבקשים לסמוך ידיהם על אותה תמונה נ/2 אותה צירפו הם עצמם לראיותיהם- דין תביעתה להידחות מניה וביה ולו מהטעם הזה שהרי תמונה זו, תומכת בקו ההגנה של העירייה.

בעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בסעיף 56 לפסק דינו של בהמ"ש מחוזי בעניין הלכת פלוני כדלקמן: " גם את טענתם האחרונה של התובעים בסוגיית הפיקוח, שלפיה לא מנעו המצילים את כניסתו של המנוח למים, ולא הוציאו אותו מהמים, מצאתי שיש לדחות. ההלכה הפסוקה הכירה בכך שלא ניתן להציב מציל על כל מתרחץ על מנת למנוע לחלוטין את הסיכונים הכרוכים בשחייה בים. כך גם אין אפשרות להציב מפקח על כל מתרחץ. אמנם מפעיל החוף, המדינה או הרשות המקומית אינם רשאים להתעלם מהפרה שיטתית של איסור השחייה, הנעשית בחוף המזמין אליו רוחצים, או בחוף שהרוחצים נוהגים לפקוד באופן קבוע, חרף איסור השחייה, ואולם נקיטת אמצעים סבירים בחוף בלתי מוכרז שהרחצה אסורה בו, אינה מחייבת הצבת מפקח קבוע באותו חוף, אשר יאכוף את איסור הרחצה בכל רגע נתון. האמצעים הסבירים שננקטו בענייננו היו בראש ובראשונה באמצעות השילוט הקבוע המזהיר מפני הסכנה, והאוסר את הרחצה, ותחימת האזור המסוכן לשם מניעת כניסה למקום. ...מטבע הדברים לא ניתן לבנות לאורך חוף הים חומות של קבע, אשר ימנעו את הכניסה לים בחוף הלא מוכרז, או במקומות המסוכנים, במיוחד בשים לב לשינויים בסיכונים מיום ליום". על מנת לסבר את האוזן בנוגע לאורך חופי ים תיכון הנמצאים בשטחה המוניציפלי של עיריית ת"א, אפנה לדבריו של טל פילטר בעמ' 45 לפרוטוקול: "בכפוף להנחיות משרד הפנים, יש לנו הנחיות איך מתנהלים בחוף אסור לרחצה. חופי ת"א יפו משתרעים מהגבול בת ים בדרום ועד להרצליה בצפון. אורך החופים הוא כ- 13 ק"מ. מתוכם אם נוריד מעגנות ונמלים שנמצאים, והשטח שנותר הוא סה"כ 10 ק"מ. מתוך כ- 10 ק"מ, 2 ק"מ מוכרזים ומותרים לרחצה, ו-8 ק"מ שאסורים. חופי ת"א יפו הם מרכז המדינה ויש לנו חוקים מהרגולטור איך עלינו להתנהג בחופים אלו, איזה שילוט וסיורים אנו אמורים לעשות ואנו פועלים בדיוק בהלימה להנחיות שאנו מקבלים ממשרד הפנים. אנחנו גם נבדקים על זה מספר פעמים בשנה ע"י אנשי משרד הפנים ומוגשים דוחות ביקורת, וניתן לעיין בהם ולראות שאנו מקפידים" אין זה חלילה אומר כי מציל אשר יבחין במתרחץ המסכן את עצמו בניגוד להוראות, יעמוד מנגד ולא ינקוף אצבע.

אפנה לת.א. 2591/06 עזבון המנוח אלמטאלקה שריף ז"ל אוח' נ' עיריית אשקלון ואח' (פורסם בנבו, 16/1/2008) שם נקבע: " יש לקבוע, כי אין בטענה לפיה טבעו באותו חוף אחרים, כדי להעלות או להוריד לגבי קביעת חבותן של מי מהנתבעות". וראה גם ת.א. (נצ') 3758/04 עזבון המנוח קונטון ניקולאי ואח' נ' עיריית בת-ים ואח' (פורסם בנבו 19/12/2006) נקבע כי: "אין בטענה לפיה באותו חוף טבעו באותה שנה שלושה אנשים כדי להפוך את הרחיצה בים באותו חוף למסוכנת, שכן לא ברור האם טביעת שלושה אנשים אכן משקפת מסוכנות של רצועת חוף מסוימת במידה שאינה רגילה ביחס לנתוני יתר חופי הארץ" סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי אסור היה על המנוח להיכנס לרחוץ בים במקום בו נכנס ולדאבון הלב טבע, שכן מדובר היה באזור המוכרז כאסור לרחצה, משולט ככזה, חסר כל סממנים של חוף רחצה מותר ומוסדר, נחזה כחוף המיועד לספורט ימי במאובחן מחוץ המשמש מתרחצים, מצוי במרחק רב של כחצי קילומטר מסוכת ההצלה ומתחום חוף הרחצה המותר לרחצה, באופן שלא אפשר למצילים להבחין בו מבעוד מועד.

מבלי להמעיט במאומה מהטרגדיה הנוראית שפקדה את המנוח ומשפחתו ועם כל הצער שבדבר, לא נותר לי אלא לקבוע כי דין התביעה להידחות.