איסור קיום קשר מיני בין מטפל למטופל

המבקש אישר אמנם כי בינו לבין המתלוננת היתקיימה מערכת יחסים רומנטית, במסגרתה גם קיימו יחסי מין מלאים, עם זאת הוא הכחיש שהמתלוננת הייתה מטופלת שלו, בפרט בתקופת הרומן, וטען כי מערכת היחסים ביניהם היתנהלה "בין שני אנשים בוגרים ובהסכמה". לדברי המבקש, המתלוננת הגישה תלונתה אך משום שהמבקש התכוון לסיים את מערכת היחסים ביניהם.

המחלוקת העובדתית, כך נקבע, נוגעת בעיקרה לשאלת טיב הקשר המקצועי-טפולי שהיה קיים בין השניים, והאם היתקיימו יחסי מטפל-מטופל ביניהם במהלך ניהול הרומן.

באשר לשני המקרים שהזכיר המבקש בבקשתו כמקרים בהם מטפלים נחשדו בעבירות מין שביצעו, לכאורה, במטופליהם, ואשר שמם נאסר לפירסום, טענו המשיבות כי פסק הדין בעיניין ל' כלל לא הומצא לעיונן, ועל כן הן אינן יכולות להתייחס לאמור בו, ואילו בעיניין ד', לא ביקש אף כלי תיקשורת או בעל עניין אחר את פירסום שמו של החשוד בשלב החקירה, והמשטרה השאירה את בקשת החשוד לאיסור פירסום שמו לשיקול דעתו של בית המשפט.

...

בשם המבקש: בשם המשיבות 2-1: בשם המשיבה 3: עו"ד גליה כהן עו"ד ד"ר ישגב נקדימון; עו"ד דקלה בירן עו"ד יעל שרף החלטה לפני בקשת רשות ערעור לפי סעיף 70ד(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), על פסק דינו מיום 13.3.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעבא"פ 47094-02-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו מיום 16.2.2016 של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ע' מיכלס) בפ"ר 23489-02-16, שדחה את בקשתו לאסור את פרסום שמו נוכח כוונת המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לפרסם כתבה בערוץ 2 שעניינה חשד לביצוע עבירות מין על-ידי המבקש באחת ממטופלותיו.

דיון והכרעה לאחר העיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מאחר שלא מתעוררת בה שאלה משפטית, או ציבורית בעלת חשיבות עקרונית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך ואשר יש בה כדי להצדיק הענקת רשות ערעור לדיון "בגלגול שלישי" בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982); רע"פ 7276/13 פינטו נ' מדינת ישראל (12.11.2013) (להלן: עניין פינטו)).

בית משפט קמא מצא כי המבקש לא הצליח להוכיח כי מי מהתנאים מתקיים בעניינו, ומשכך, הוחלט להתיר את פרסום שמו ואת החשדות המיוחסים לו. לטענת המבקש, נסיבותיו של המקרה הנדון מצדיקות התערבות בהחלטה זו. בין היתר, הדגיש המבקש כי בעניינו המדינה לא הביעה עמדה באשר לבקשת איסור הפרסום; כי בשני מקרים נוספים בהם חשודים בעבירות מין במטופליהם ביקשו כי יאסר פרסום שמם – בית המשפט נעתר לבקשתם; וכי המדינה הבהירה כי נדרשות עוד פעולות חקירה נרחבות ויחלוף זמן ארוך עד להחלטה האם יוגש כתב אישום בעניינו.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית, ואני מתיר את פרסום שמו של המבקש, החל מיום 8.5.2016, שעד מועד זה יעמוד בתקפו צו איסור הפרסום כדי לאפשר למבקש להיערך כראוי לפרסום, ככל שהדבר נדרש.

לדבריה, ככל ויסבור בית המשפט כי במכתב סיכום הטיפול יש משום לשון הרע ו/או פגיעה בפרטיות הרי שלגישתה עומדות לה ההגנות הקבועות בפרק ג' לחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.

ביחס לחשיבות שמירת הסודות ניתן להפנות אל דברי כב' הש' י' עמית, בשבתו בבית המשפט המחוזי במסגרת תא (חי') 995/05, פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (מיום 30/11/2006) שם נקבע כך _ההדגשות לא במקור) – "הדיסקרטיות והסודיות היא אבן הבסיס של הקשר הטיפולי, מעין אקסיומה ביחסי מטופל-מטפל, אמון שהוא הכרחי כדי שהמטופל יסכים להחשף בפני המטפל, והחשיפה בתורה, הכרחית לשם אבחון והתערבות טיפולית". ובהמשך נקבע כך – "המטופל אינו רגיל לחשיפה של עולמו הפנימי, ונכונותו לחשוף את המעיק עליו, נושאים עליהם אינו מעז לדבר אף בינו לבין עצמו, מבוססת על ההנחה שהדברים יישארו בינו לבין המטפל. המטפל מצדו, מעודד את המטופל לחשוף מידע פרטי ואישי, לעיתים אינטימי ביותר, תוך הבטחה לשמור על סודיות. יש הגורסים כי האמון שנוצר אצל המטופל בשל הבנתו כי "הסודות מובטחת" היא קריטית כדי כך, שבלעדיה אין תקומה לקשר העדין והמורכב ביחסי מטפל-מטופל".

במקרה זה היתייחס בית המשפט להסרת חסיון ולא לפגיעה בפרטיות, אך הניתוח פה לענייננו כאשר נקבע עוד כך (ההדגשות לא במקור) - "נשווה נגד עיננו את המטופל, או המטופלת, המגלה אוזניו של המטפל על רגשותיו, חולשותיו, על יחסו לסובבים אותו, על תחושותיו כלפי בת זוגו, על חיי המין שלהם, על מערכות יחסים שקיים מחוץ לקשר הנישואין וכיו"ב עניינים אינטימיים ורגישים ביותר שסיפר למטפל... הסרת החסיון... עשויה לפגוע קשות במהלך הרגיל של הטיפול, הן מתוך חשש של המטופל שדברים שיאמר ישמשו בעתיד כנגדו או שייחשפו ביום מן הימים לעיניים זרות, והן מתוך חשש של המטפל כי דברים שיירשמו על ידו, עשויים ביום מן הימים לשמש גם כנגדו, ושמא גם לפגוע בפרטיותו שלו כמטפל". על חשיבות הדיסקרטיות למטופל, ניתן להפנות גם אל בג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 23/7/19, כב' הש' י' עמית, ד' מינץ וא' שטיין), שם נדונה גם כן שאלת חסיון והסרתו – אך תוך הדיון בכך עלתה חשיבות הדיסקרטיות בעבור המטופל.

...

חלק שלישי – הערה לפני סיום וסוף דבר הערה לפני סיום פסק הדין מתפרסם ללא שמותיהם של התובע והנתבעת.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7/3/2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט יחד עם שכר טרחת עו"ד בסך כולל לשניהם של 19,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

עם זאת, סבורני כי יש ממש בטענת בית החולים כי על אף שביום הראשון לא הוסבר לה על האיסור, התובעת קיבלה בעברה לא אחת הסברים באשר לאיסור על קיום יחסי מין בין כתלי בית החולים שכן זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתובעת אושפזה במחלקה הסגורה (בתעוד הרפואי נרשם כך: "חולה המוכרת היטב למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים...").

האמור לעיל תועד ביום 28.8.06, ומהתיעוד הנ"ל עולה בבירור כי הוסבר לתובעת ולכל המטופלים שהשתתפו באותו מפגש על האיסור לקיים מגע מיני עם מטופלים ואף הוסבר לה כי עליה להמנע מקשרים עם גברים, לא רק בשל האיסור, אלא בשל כך שהדבר עלול להחמיר את מצבה הנפשי.

באשר לתובעת, אף נראה כי מצבה היה יחסית טוב (ביחס ליום בו אושפזה בכפייה) היא הייתה בקשר עין, אכלה טוב, נטלה טפול תרופתי מרצון, הישתדלה לשתף פעולה, ואף נרשם בדו"ח הסיעודי "יוצרת קשרים חברתיים, מרבה לשהות בחברת מטופל סבג...ניתנת לקשר חיובי". בעדותה סיפרה התובעת, כי היה מגע גופני עם המטופל סבג, אך הם לא קיימו יחסי מין.

...

סעיף 10 בחוק זכויות החולה קובע חובה של שמירה על כבוד החולה ופרטיותו, ולאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי בית החולים פגע בכבוד ובפרטיות של התובעים.

באשר לטענה, כי בית החולים הפר סעיף 35 בחוק טיפול בחולי נפש ותקנה 19 בתקנות טיפול בחולי נפש, דין הטענה להידחות.

קיצורו של דבר, התביעה נדחית.

בכתב האישום בנוסחו המקורי יוחסו למערער העבירות הבאות: בגין המעשים המתוארים באישום הראשון – אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל לפי סעיף 347א(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל לפי סעיף 347א(ב) בצרוף סעיף 350 לחוק העונשין; וכן מעשים מגונים לפי סעיף 348(ד1) בנסיבות סעיף 347א(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); בגין המעשים המתוארים באישום השני – אינוס לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין (שעניינו הסכמה שהושגה במירמה) ומעשים מגונים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; ובגין המעשים המתוארים באישום השלישי – בעילה אסורה בהסכמה לפי סעיף 346(א)(1) לחוק העונשין ומעשים מגונים לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין.

בית המשפט עמד כך בין היתר בתארו את עדותה של ה', שהייתה תלמידת תיכון בעת קרות האירועים: "העדה סיימה את עדותה באומרה כי כמטופלת היא קיבלה את הסבריו של הנאשם כי מקור בעיותיה במשיכה המינית המופרזת שממנה היא סובלת, וכי קיום יחסי המין עמו הוא חלק מהטיפול" (פסקה 61 להכרעת הדין).

בנוגע ל-ג' – המערער טוען כי הקשר המיני ביניהם החל כאשר לא היה המטפל שלה וכי בין השניים היתקיימה למעשה מערכת יחסים זוגית.

...

סוף דבר – על פגיעות ניצול ותעצומות נפש אף זו הפעם חשף ההליך הפלילי אזור אפל, שבו אדם מבוגר ומתוחכם, נטול עכבות, ניצל חוסר ניסיון ותמימות של נשים צעירות שגדלו בסביבה מגוננת, ללא מודעות לסכנה של פגיעה מינית, וללא ידע מוקדם שאפשר להן לזהותה מבעוד מועד.

בסופו של דבר, השותפות בין נשים אלה, התקשורת ביניהן והפתיחות שהיו נכונות לה, היא שהושיעה אותן.

גם משפחתן שעמדה לצדן ראויה לכל שבח, וניתן לקוות כי גם מתלוננות אחרות יקבלו תמיכה מסוג זה. סוף דבר: לו דעתי תישמע, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין יידחה.

אישום ראשון, מייחס למשיב ביצוע עבירות של ניסיון למעשה סדום, ניסיון לבעילה אסורה בהסכמה, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל ושתי עבירות של מעשה מגונה.

מר אדרי כאמור חבר מילדות של המשיב, מסר כי הוא מקיים עם המשיב ועם אישתו קשר קרוב לאורך שנים, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, עם הקמת העמותה והכולל, והוא סייע רבות למשיב בכל הנוגע לבניית הכולל, והיום הוא משמש בהיתנדבות כמנהל העמותה.

...

בבחינת חלופת מעצר, נשקלה תחילה ישיבה בירושלים, לאחריה ישיבה בקרית גת, כשלצורך כך תואמה פגישה בין השירות לבין הערב המוצע שבסופו של דבר לא התקיימה משום שהערב שכח מדבר קיומה של הפגישה, ומכאן ובהעדר חלופה לבחון ועל רקע רמת הסיכון אותה העריך הסיכון, הוא לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב ממעצר.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי חלופת המעצר המוצעת נותנת מענה סביר ואף יותר, לחשש עליו עמדה המבקשת, מכאן אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: המשיב ישהה ב"מעצר בית" מלא בכתובת: משק 59 במושב פדויים בביתו של מר מאיר אדרי ויהיה תחת השגחה מלאה, תמידית ורציפה של אחד מבין הערבים הבאים: מר מאיר אדרי ת.ז. 032144073, מר בן-אור ניסים ת.ז. 063397343 וגב' הדר עמר ת.ז. 034069997; מובהר למשיב ולערבים הנוכחים כעת באולם, כי כל יציאה של המשיב את מקום מעצר הבית, או כל הישארות של המשיב שלא בנוכחות אחד מבין המשגיחים בצמוד אליו, יהוו הפרה של תנאי השחרור; נאסר בזאת כל כניסת נשים וצעירות למקום החלופה; נאסר על המשיב ליצור כל קשר בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלוננות, ומובהר כי באחריות הערבים למנוע מפגש בין המשיב למתלוננות ולמנוע כל מפגש של המשיב עם נשים בכלל (למעט בנות המשפחה); נאסר על המשיב לעשות שימוש במכשיר טלפון ו/או מכשיר טלפון נייד ו/או מחשב; התייצבות לכל הדיונים בעניינו, וזאת בליווי אחד הערבים; צו פיקוח מעצרים למשך 6 חודשים מהיום.