איסור פגיעה בעובד בשל חברותו באיגוד עובדים

סעיף 2(א) לחוק איסור לשון הרע אינו מבחין בין דרכי פירסום, וקובע כי פירסום לשון הרע יכול להעשות בכל דרך שהיא, כך שברור כי פרסומים בכתב באמצעות דואר אלקטרוני או פרסומים בעל-פה במהלך שיחה יכולים להוות "פירסום". עוד קובע סעיף 2(ב) לחוק כי דרך לבצע "פירסום" הנה אם לשון הרע "היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע" או "אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". מכאן, שכל התכתובות שהופצו לנמענים רבים באמצעות הדוא"ל בודאי שעולות כדי פירסום של לשון הרע, וכך גם שיחות שניהל הנתבע עם דוברים שאינם התובע, בהיותם "אדם זולת הנפגע". עוד יוער כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי כך שכל תיכתובות הדוא"ל נשלחו למספר רב של רופאי שיניים, חלקם "רק" לכל רופאי השיניים הערבים וחלקם לכלל רופאי השיניים בישראל, והנתבע בעדותו אישר כי רשימת התפוצה של כל חברי העמותה מונה מאות של רופאים.

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; בסעיף זה – "אדם" – יחיד או תאגיד;"

היות שהיה על התובעים גם להסביר כיצד ההמלצה לגבי קו הפעולה נועדה להפחתת התחרות בין חברי העמומה לבין עצמם, והיות שהם לא עשו כן, קשה לקבל את מכלול הטיעון שלהם – ויודגש שוב כי לפי הוראות סעיף 5 לחוק, קביעה או המלצה לגבי "קו פעולה" אסורה היא רק אם היא עלולה למנוע או להפחית תחרות בעסקים בין חברי האגוד.

...

לכן, לא אוכל לומר שהוכח שניתן ליישם סעיף זה בתביעה הנוכחית (וראו למסקנה דומה את ת"א (מחוזי ת"א) 31777-07-12 כהן נ' אזולאי, פסקה 23 (30.3.2015) ואת ת"א (שלום חי') 49160-12-10 גואטה נ' ביטון, פסקה 25 (9.8.2015)).

לגבי סעיף 3 – לא שוכנעתי שהוכחו יסודותיו של סעיף זה שכן לא בהכרח ניתן לראות בפרסומים ככאלו שנועדו "להכביד" על העסק של התובעים באופן שאליו מתייחס סעיף זה. בכל אופן, ואף אם היו מתקיימות העוולות לפי סעיפים 2 או 3, הרי שיש טעם של ממש בטענת ההגנה לגבי משמעותו של סעיף 12.

נוכח כל האמור מעלה במצטבר, אין צורך לדון בהוראות פקודת הנזיקין, במיוחד במקרה בו ההפניה היא לעוולות הסל, כגון עוולת הפרת החובה החקוקה כאשר הוגשה גם תביעה פרטנית לגבי כל העוולות הפרטיקולריות.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ס"ק 36450-06-19 18 ינואר 2023 לפני: כב' השופטת רחל גרוס נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד המבקשת/ המשיבה בבקשת הצד שכנגד: חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד יעקב מלישקביץ' המשיבה/ המבקשת בבקשת הצד שכנגד: הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי ע"י ב"כ: עו"ד אלעד מורג פסק דין

שיבוץ מועמדים להדרכה יעשה בועדת קבלה מקצועית בה יהיו חברים משנה למנהל הנמל ראש המחלקה ונציג העובדים.

משכך, עותרת המבקשת לקבלת הסעדים הבאים: צו מניעה למשיבה ויחידיה לביטול כל הוראה ארגונית הקשורה לשביתה; צו קיום שקט תעשייתי; צו האוסר על קיום שביתה; צו המורה להפעיל את המרות של המשיבה על עובדיה; צו המורה למשיבה וליחידיה ליישם את הוראות ההנהלה לרבות הדרכה בסימולטור וימי הדרכה תקופתיים.

יתרה מכך, ביום 16.7.2017 היתכנסה מועצת ייצור שדנה בימי הרענון, כך שמוכח מהתנהלותה של המבקשת כי יש צורך לכנס מועצת ייצור וכי כל פנייתה להליך זה נעשתה על מנת להיתחמק מחובה זו. הפגיעה הכלכלית בעובדים שכרם של עובדי הנמל מורכב ברובו מפרמיות שמקבלים העובדים בעבור תפוקתם בעבודה.

מאידך, במהלך כל שנות קיום ההסכם, המבקשת ביצעה הדרכות והכשרות ראשוניות לעובדים חדשים או הכשרות לעובדים ותיקים על כלים חדשים; לא היו כלל הדרכות שמטרתן רענון או אימון העובדים לצורך שיפור תפוקות או הגברת המיומנות.

...

עם זאת, מקובלת עלינו עמדת המבקשת שלפיה ההחלטה לעניין קביעת זהות וכמות המדריכים בסימולטור נתונה לפררוגטיבה הניהולית של החברה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: "ימי הריענון" אינם בגדר פעולת הדרכה שהוסדרה במסגרת הסכם ההתייעלות (העובדים לא קיבלו מראש תמורה עבור ביצוע ימי ריענון אלה).

אשר על כן, בקשת המשיבה בבקשת הצד שכנגד ליתן צו למינוי בורר מכח הוראות סעיף 3, פרק ו' לתקנון מועצת הייצור, נספח ה להסכם ההתייעלות שידון בשאלת הפרמיה המגיעה לעובדי הסקטור בגין ההדרכה שעברו על מנוף ה- ZPMC, פרי ההסכמה במסגרת הדיון בסעד הזמני- נדחית.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעים אחראים לפגיעה הכלכלית בהם, משום שפעלו למניעת השמוש במכשיר מבלי לבדוק ומבלי לוודא האם אכן קיימת הצדקה לכך, תוך המנעות מאבחנה בין המכשיר שיוצר על ידי התובעים, שהיה מכשיר אדים חמים, לבין מכשירי אדים קרים; מבלי לאפשר לתובעים היזדמנות להתייחס מבעוד מועד לאמור בנייר העמדה ולהמלצות של הנתבעים; ומבלי לתקן אחר כך את מעשיהם, גם אחרי שהתובעים הציגו בפני הנתבעים מידע ונתונים שאינם תומכים בהנחה ששמשה אותם.

להלן סקירה של הפרסומים, לרבות הכותרת לפיהן פורסמו: · פירסום מיום 10.12.13 עם הכותרת "איגוד הרופאים: מכשיר האדים מסוכן לתנוקות". · פירסום באתר Ynet מיום 10.12.13, עם הכותרת "איגוד רופאי הילדים: להפסיק את השמוש במכשירי אדים". · פירסום באתר "nrg" מיום 10.12.13 עם הכותרת "איגוד הרופאים: מכשירי אדים – סכנה לתנוקות". · פירסום באתר "ישראל היום" מיום 11.12.13 עם הכותרת "לא יעיל – מסוכן". שאלת החבות עילת התביעה העיקרית עליה סמכו התובעים היתה עילה נזיקית.

ברם, המצב שבפנינו הוא מסוים בהרבה מהפריזמה הכללית הנ"ל. בעניינינו, דובר במהלך אותו יזם חבר האגוד (ד"ר שיינפלד), שהיה בעבר יו"ר האגוד, מתוך רצון מודע וברור להביא לצימצום השמוש במכשירי אדים באשר הם ואף להפסיק את השמוש בהם, וזאת מתוך הנחת עבודה ששימוש כזה הוא מסוכן, וכי קיימת בהילות ודחיפות להביא להפסקה בשימושו.

בשולי הדברים – הטענה ללשון הרע כאמור בפתח פסק הדין, התובעים העלו, לחלופין, טענה לפיה נייר העמדה והמהלך סביבו מהוים פירסום של לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע.

עקרון היסוד בקביעת הפצוי לו זכאים התובעים עקב הפסקת מכירת המכשירים הוא "השבת המצב לקדמותו", קרי מה היה קורה אילמלא העוולה המיוחסת לנתבעים כמפורט לעיל.

...

אוסיף כי לא נעלמה מעיניי העובדה שלצורך ביצוע תחשיב בשיטת תזרים המזומנים הסתייע המומחה בכלכלנית העובדת במשרדו, ואולם בכך אין לשלול את מסקנותיו ואת הערכותיו בנדון, שכן מותר למומחה להסתייע באחר לצורך עיבוד נתונים להכנת חוות דעתו, ובלבד שהוא מגיע באופן עצמאי לשורה והתחתונה, עומד מאחורי המסקנה ויודע להסביר אותה, כפי שעלה מעדות המומחה לפניי.

בנסיבות אלה, סבורני כי מאזן ההסתברויות, כעולה מחומר הראיות, מצדיק אימוץ שיעור רווח שהוערך ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש במסמך העדכני ביותר אותו הפיק, קרי 39% מהמחיר בו נמכרה כל יחידה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 1,173,328 ₪.

אלו העדים אשר העידו לפנינו: התובע עצמו, מר מאיר אסור – שימש יו"ר וועד עובדי אגד (להלן: מר אסור), מר פיליפ מורגנשטיין – מזכיר ועד צפון של עובדי אגד (להלן: מר מורגנשטיין), מר שלומי מדר – שימש כנציג העובדים בקרית שמונה (להלן: מר מדר), מר עופר בושארי – נהג בנתבעת (להלן: מר בושארי), מר רפי מסט – שימש כיו"ר מרחב חיפה בהסתדרות (להלן: מר מסט), גב' מרגלית כהן – אחראית לפי חוק למניעת הטרדה מינית בנתבעת (להלן : גב' כהן), מר מקסים זורובסקי, עו"ד - מזכיר איגוד התחבורה - הסתדרות מרחב צפון (להלן: עו"ד זורובסקי) , מר אבי אדרי, עו"ד – יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, (להלן: עו"ד אדרי), גב' הלפרין אורית – רואת חשבון ומי שערכה את חווה"ד מטעם התובע (להלן: גב' הלפרין), מר צביקה דגן – שימש מנהל משאבי אנוש ושכר בנתבעת (להלן" מר דגן) , מר אבי דבדה – שימש כמנהל אגף תפעול איזור צפון וחבר מזכירות בנתבעת (להלן: מר דבדה).

טענות הצדדים, בתמצית לטענת התובע, עסקינן במקרה של רדיפה אישית שהגיעה בעקבות מקרה, שאירע בשנת 2008 לאחר שראש מנהל החברים בנתבעת - מר ראובן רוטשילד פגע עם אוטובוס בו נהג, באוטובוס של התובע, אשר עמד באותה העת בתחנה המרכזית בעפולה.

(עמוד 15 שורות 12-28, לפרוטוקול) התובע לא העלה בתביעתו או בתצהירו כל טענה מפורטת הנוגעת לעניין רכיב הנסיעות, התובע לא הביא כל ראיה בהליך, אודות חוסר יכולתו להשתמש בשרותי הנתבעת לצורך נסיעה לעבודה וממנה והתובע אף לא הביא כל ראיה לכך כי פעל כדרישת ההסכם הקבוצי לקבלת החזר הוצאות נסיעה כאמור.

...

סוף דבר התביעה נדחית, למעט ברכיב תשלום חוזר של השכר ששולם והוחזר על ידי התובע בסך של 25,208.74 ₪ אשר ישולם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 25.8.16 ועד ליום התשלום בפועל.

יחד עם זאת, וחרף נסיבות העניין, ובשים לב להוצאות בהן כבר חוייב התובע, החלטנו להשית על התובע הוצאות על הצד הנמוך.

לפיכך, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סך של 5,000 ₪, אשר יקוזזו מן הסכום אותו נדרשת הנתבעת לשלם לתובע על פי פסק דין זה. לכל אחד מן הצדדים הזכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

הצדדים הגישו ראיותיהם וביום 24.4.2022 היתקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה במסגרתה העידו עדים מטעם הנתבע: מר רותם גינוסר (להלן – מר גינוסר) מנהל מועדון אתלטי הסמטה, מועדון אתלטיקה מקצועי ללא כוונת רווח החבר בנתבע והתובע עבד בו. מר מולי מלכה (להלן – מר מלכה) מנהל אגודת לידר ירושלים שהוא מועדות אתלטי מקצועי החבר בנתבע.

התרשמנו שהיציאה לתחרויות בחו"ל תלויה במשתנים רבים ולא הוכח ואף לא מתיישב עם ההיגיון שדוקא בגלל התובע הגורמים המקצועיים באיגוד בחרו במכוון שלא לאשר לקבוצת השליחות שאימן תחרויות בחו"ל. באשר לכנס מיום 14.9.18, ראשית, התובע בחר שלא לחקור את עדי הנתבע ביחס לכך.

(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2)לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

(1) על איסור הפצה של עותקי הפירסום המכיל את לשון הרע או על החרמתם; צו החרמה לפי פסקה זו כוחו יפה כלפי כל אדם שברשותו נמצאים עותקים כאלה לשם מכירה, הפצה או החסנה, גם אם אותו אדם לא היה צד למשפט; צווה בית המשפט על החרמה, יורה מה ייעשה בעותקים שהוחרמו; (2) על פירסום תיקון או הכחשה של דבר המהוה לשון הרע או על פירסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפירסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ובדרך שיקבע בית המשפט.

...

סוף דבר: התביעה העיקרית של מר פלד מתקבלת באופן חלקי כמפורט בסעיף 125 לעיל.

מעבר לכך, בנסיבות העניין מצאנו כי התגלעה בין הצדדים מחלוקת כנה ועל כן לא מצאנו לחייב את האיגוד בתשלום פיצויי הלנה ביחס לרכיבים הרלוונטיים.

באשר להוצאות התביעה העיקרית – מצאנו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.