בד בבד, הודגש בפסיקה כי –
"פעילות באירגון עובדים או בועד עובדים אינה מקנה לעובד 'חסינות', ואין הוא רשאי לנהוג כעולה על רוחו, לזלזל בעבודתו, להפר את נהלי המעביד, להתבטא באורח בוטה כלפי הממונים עליו או להיתעלם מהם, וכיוצ"ב. על בית הדין לקבוע בכל מקרה לגופו, בנסיבותיו, על יסוד העדויות והראיות בפניו, אם החלטת המעביד נתקבלה משיקולים מקצועיים עינייניים או בשל מעורבות העובד בפעילות ההתארגנות".
עס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלא פון תיקשורת בע"מ (7.1.2013).
על מנת להיתמודד עם התופעה של פיטורי עובדים עקב מעורבות בהתארגנות תוך הסוואתם בנימוקים עינייניים, כגון בעיות בתיפקוד או פיטורי צימצום, נקבע בפסיקה
כי -
".. במקרים בהם מפוטר עובד, או קיימת כוונה לפטרו או לפגוע בתנאי העסקתו, בנסיבות בהן הוא פעיל באירגון עובדים או בהתארגנות חדשה, 'הכלל הוא שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים עינייניים, ולא מטעמי השתייכות לאירגון העובדים'. נזכיר בהקשר זה את שהודגש על ידי בית דין זה לא פעם, כי 'די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם עינייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים עינייניים'".
עניין חביב, סעיף 26 לפסק הדין (הערות השוליים הושמטו).
עוד יש לציין כי גם ההסתדרות תרמה משמעותית לכך שלא היתנהלה שיחה נוספת, נוכח העובדה שראתה בזימונו לשיחה של העובד כ"היתעמרות, פגיעה חמורה, אסורה ופסולה בהתארגנות עובדים", ודרשה לבטל את הזימון לפגישה (מכתבי גב' סופרו מיום 7.1.2018 ומיום 16.1.2018), ותקופה ארוכה הפגישה לא יצאה אל הפועל בשל היתנגדות ההסתדרות (עדות גב' ציוררו, ע' 129, ש' 29 ואילך).
...
סיכומו של דבר: בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע כי בהתחשב במהות תפקידו של העובד כמנהל תיקי לקוחות, אשר כפי שהעיד מר שי ירון הוא "אחראי על יצירת הקשר עם הלקוח, ...ולאורך כל חיי העסקה הוא אחראי על כך שהלקוח ישאר מרוצה הוא חייב לשמור איתו על קשר אישי ושוטף באמינות ובשקיפות ככל שניתן כמובן ולגשר ולקשר בינו לבין כל המחלקות החטיבות והאגפים בחברת אוויס", ובמהות התלונות כנגד העובד ובהצטברותן - הוכח שפיטוריו של העובד נבעו מאי שביעות רצון מתפקודו המקצועי, וללא כל קשר למעורבותו ופעילותו בהתארגנות העובדים בחברה.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר הראיות שבתיק, וכאמור מנקודת מוצא שנטל ההוכחה מוטל על החברה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו.
סוף דבר – הערעור נדחה.
לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ועל כן אין צו להוצאות.