איסור על שימוש במונח "צו מניעה זמני

במקביל להגשת התובענה הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני וביום 23.11.16, לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתן צו זמני האוסר על הנתבעים לבצע כל עסקה או דיספוזיציה בזכויות הרשומות על שם מיכל, עד להכרעה בתובענה העיקרית.

השמוש במונחים "להתיישר", כמו גם "לשדרג את עצמי" מעידים על צורך ממשי של התובעים בכסף נזיל במטרה לאזן את מצבם הכלכלי אותה עת, כפי שציינה אליאנור בשיחתה עם עוה"ד ליליאנה צור (להלן – עוה"ד צור, עמ' 26 ש' 24 -28 לתמליל, נספח יב'2 לתצהיר התובעים).

...

סבורני, שיש לתת משקל לעדותה של עוה"ד צור, שייצגה את שני הצדדים בעסקה ומהווה עדה נטולת פניות.

משקלם המצטבר של הראיות ובעיקר האישור, כמו גם כלל הטעמים דלעיל, מובילים למסקנה, שמלוא התמורה החוזית בסך 1,608,000 ₪ שולמה בהתאם להסכם המכר.

סוף דבר נוכח כל האמור, התובענה נדחית.

לפנינו "עתירה דחופה לצוו מניעה קבוע וצו ביניים", שעל פי האמור בה היא "מבקשת לבטל או לצמצם את האיסור שמטילה המישטרה על הכנסת תשמישי קדושה יהודיים להר הבית ככלל, וסידורי תפילה, טלית, תפילין שופר בראש השנה וארבע מינים בסוכות, בפרט"; ברישא העתירה התבקשו הסעדים הבאים: "א. צו מניעה המורה למשיבה 5, משטרת ישראל (להלן "המישטרה"), להמנע מלהפריע או לשלול את זכותו של כל יהודי, שהר הבית הוא המקום המקודש לו ביותר עלי אדמות, להכניס תשמישי קדושה יהודיים להר הבית.

צו מניעה זמני (ביניים) המורה למישטרה להמנע מלהפריע ליהודים להכניס סדורי תפילה ושופרות להר הבית בימי ראש השנה הקרובה – א ו – ב' בתשרי התשפ"ג (26-27.9.22) וסידורי תפילה וארבעת המינים בסוכות הקרוב אשר יחול בימים טו-כא תשרי התשפ"ג (10-16.10.22) אלא אם הדבר יגרום פגיעה חמורה בבטחון הציבור בהסתברות קרובה לוודאי לאחר הערכות מצב עיתיות וקיום זכות השימוע לנפגעים מההחלטה".

לא למותר לציין, כי בפי העותרים טענות רבות בדבר "השמוש במונח 'חבית חומר נפץ' בקשר להר הבית", טענות להן ייחדו פרק שלם בעתירתם, בגדריו כפרו בנכונות הטענה לפיה הר הבית, הוא מוקד רגיש במיוחד במסגרת הסיכסוך הישראלי-פלסטינאי.

אחר דברים ארוכים אלה, שבו העותרים לעניין, שלטענתם, עומד במרכז העתירה והוא - "האיסור על הכנסת תשמישי קדושה יהודיים להר הבית"; תוך שהוטעם כי "הלכה למעשה, אין עניין בשלב הזה בהכנסת תשמישי קדושה להר הבית – ספרי תורה, תפילין או מזוזות. המבוקש בעתירה זו הנו הכנסת תשמישי מצווה – טלית, לולב (ארבעת המינים) בסוכות ושופר בראש השנה. ביחס לסידורי תפילה – ברגיל נעשה שימוש בטלפונים סלולאריים כסידורי תפילה. בחגים לא ניתן להשתמש בהם ועל כן נדרשים סדורי או מחזורי תפילה". בהקשר אחרון זה צוין, לקראת תום כתב העתירה כי "הוגשה עתירה דומה (בג"ץ 5219/22 [....]) המתייחסות לעניין הכנסת סידורים להר הבית בחגי תשרי הקרובים, כך שהנושא לבטח אינו 'זר' למשיבים". את טענותיהם במישור "עיקרוני" זה, סמכו העותרים על חופש הדת והפולחן – מכוח הכרזת העצמאות; ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם; האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות; חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל; חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967; פסיקת בית משפט זה. וכן על "הפרת עקרון חוקיות המינהל וההסמכה המפורשת"; "פגיעה בזכויות יסוד בנגוד לפסקת ההגבלה"; ו"פגיעה בעיקרון השויון".

...

ומעניין לעניין - ומבלי להידרש לשאלה האם העתירה הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק את סילוקה על אתר גם מטעם זה, נוכח דברי העותרים עצמם - אנו סבורים כי דינה ממילא להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

הפכנו והפכנו בעתירה ולא מצאנו בה כל טעם המצדיק, ולו בקירוב, כי נסיג את גבולות שיקול דעתם של גורמי המדינה בכל הנוגע לשמירה על הסדר הציבורי בהר הבית.

העתירה נדחית אפוא.

בדיון, שנקבע לשם הכרעה בבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להוציאה מרשותו ולהעבירה לאחר או למקום אחר, זולת מקומה הנוכחי במקום מושבו של הנתבע טרם המעבר (צו מניעה זמני ניתן, כמבוקש, והנתבע עתר לבטלו) הסכימו הצדדים כי יוכלו לפרוס טענותיהם לשם מתן פסק דין בתביעה העיקרית, מבלי להידרש להליך נוסף לשם כך. התובע, רעייתו והנתבע העידו בקצרה והצדדים סיכמו טענותיהם.

הנתבע מפרש זאת כי עם תום תקופת הנסיון עברה הסוסה לבעלותו (ועשה שימוש במונח "מסירה" כדי ללמד על העברת הבעלות), וציין כי משתיקת התובע בתום תקופת הנסיון "הסקנו שהוא ויתר" (שם, שורה 8).

...

התוצאה היא כי עם הודעתו של התובע הסתיימה השאלת הסוסה לידי הנתבע – ועליו להשיבה לידי התובע.

התוצאה היא, כפי שנכתב לעיל, שמצאתי להחיל היחסים בין הצדדים ועל ההסכם שכרתו את הוראות חוק השכירות והשאילה, ומכוחו – אני קובע שהיה בידי התובע להודיע על סיום השאילה, כפי שעשה, ועל הנתבע להשיב את הסוסה לידי התובע.

נוכח כך שגם התובע חדל במחדלים (נכון היה כי יפעל להבהרת הדברים עם סיום תקופת הנסיון), גם אם היו בתום לב, אני סבור שנכון וצודק יהיה לקבוע שהתובע לא יהיה זכאי להוצאות בגין הליך זה – ואיני מחייב את הנתבע בהוצאות, כפועל יוצא מכך.

לעניין ההבחנה בין שתי העילות נאמרו בע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד, פ"ד נג(4) 769, 775, הדברים הבאים: "קיים הבדל עיקרוני בין תביעת הנזיקין, המכוונת לפצוי בעל הקרקע בגין הנזק שניגרם לו כתוצאה מהסגת הגבול, לבין תביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט, שמטרתה להשיב לבעלי הקרקע את העושר שעשה הזוכה כתוצאה מפלישתו לתחום זכויותיו של בעל הקרקע. והינה, ההבחנה העקרונית בין פיצויים לבין השבה עשויה להיטשטש במסגרת המושג של "דמי שימוש ראויים". דמי שימוש אלה עשויים לייצג את נזקיו של בעל הקרקע מחד גיסא, ואת עשיית העושר של הזוכה – מאידך גיסא.

ועוד, כאמור, בהליך הראשון ניתן בהסכמה צו מניעה זמני, אשר אסר על הנתבעים לעשות שימוש כל שהוא בחלקות התובעים, ועוד הוסכם באותו מעמד, כי הנתבעים יפנו את החלקות מהאבנים (דיון מיום 4.8.16).

...

נוסף לכך ישלמו הנתבעים מחרז וחוסין סך של 2,800 ₪ בגין שכ"ט השמאי (משוערך, עבור חוות הדעת ועדות בביהמ"ש), וכן שיפוי בגין אגרה חלקית בסך 1,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים מחרז וחוסין לתובעים שכ"ט עו"ד, באופן יחסי לסכום שנפסק, בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

סך הכל ישלמו הנתבעים 1 ו-3 יחד סכום של 19,120 ₪, בתוך 30 יום.

בהליך הקודם ניתן צו מניעה זמני (החלטה מיום 15.2.2010, כב' השופט זפט) ובסופו של ההליך נקבע בפסק דין כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים של דנאל בתוכנה, ניתן צו מניעה קבוע ונפסקו פיצויים (פסק דין מיום 9.4.2014, כב' השופטת ד"ר אגמון גונן).

פסק הדין שניתן בהליך הקודם כלל צו מניעה קבוע כדלקמן (ההדגשה היא במקור): "ניתן בזאת צו מניעה קבוע כנגד הנתבע האוסר על הנתבע, בין בעצמו ובין באמצעות מי מטעמו, בין במישרין ובין בעקיפין, להפר את זכויותיה של התובעת בתוכנת דנאל 2000 ובכלל זה למכור או לשווק או להציג או לעשות כל שימוש או לתת שירות, תיחזוקה או פיתוח נוסף לתוכנה שהיא נשוא כתב תביעה זה, או כל תוכנה דומה לה, שהועתקה על ידו תוך הפרת זכויותיה של התובעת" (סע' 11(א), עמ' 35 לפסק הדין).

מונחים לפנינו ממצאים עובדתיים חלוטים על העתקה וכן ראיות ישירות בדבר המשך השמוש באותו בסיס מפר עצמו.

...

שנית, לא שוכנעתי בחוזקם של הטיעונים המובאים על ידי הנתבע בהקשר השוק.

בשים לב לאמור ולמכלול נסיבות העניין, לא שוכנעתי להימנע ממתן צו מניעה.

הערות וסיום סוף דבר – הנתבע הפר את פסק הדין הקודם ואת זכות היוצרים בתוכנת דנאל ויש לחייבו בצו מניעה קבוע ובפיצוי סטטוטורי.