איסור על פנייה ללקוחות החברה לשעבר

בתביעתה, עתרה חברת ספיר למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים בהליך האחר להמנע מכל פנייה ללקוחותיה, על פי רשימה שהגישה, וכן להמנע מלעשות שימוש במידע עסקי סודי השייך לחברת ספיר ושהגיע לידי הנתבעים שלא כדין.

בית הדין האיזורי קבע בהליך האחר, בין היתר, כי בוריס, תוך כדי וזמן עבודתו בחברת ספיר, חבר למערער, מנהל מכירות לשעבר בחברת ספיר, בסמוך למועד התפטרותו, וביחד עם הנתבעים בהליך האחר הקימו יחד, בסתר את חברת MBIO, חברה המתחרה לחברת ספיר, וכל זאת כאשר בוריס היה בנגוד עניינים מובהק.

בהמשך לקביעה זו, ניתן על ידי בית הדין האיזורי צו האוסר על בוריס והמערער לעבוד בחברה למשך שנה ממועד מתן פסק הדין.

...

בהינתן כי הנפשות הפועלות מאחורי החברה היו בוריס והמערער שפעלו יחדיו, המסקנה המתחייבת היא שגם המערער עסק בעניינה של החברה בתקופה שמחודש דצמבר 2008.

אין בידינו לקבל טענה זו. בסעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, ובסעיף 163(א) לחוק נקבע כי – "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן – עבודה מתאימה) ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה". בעניין גנוט [עב"ל (ארצי) 37877-05-12 שושנה גנוט – המוסד לביטוח לאומי (17.2.2014)] עמד בית דין זה על התכלית העומדת בבסיס ביטוח אבטלה, ועניינה בעובד שבניגוד לרצונו נמצא מחוץ למעגל העבודה, לרבות עובד שהוצא לחופשה ללא תשלום בניגוד לרצונו.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

"אמסלם" טוענת שמריה פנתה ללקוחות החברה החל מחודש אוגוסט 2014 עד חודש דצמבר 2014, טרם סיום העסקתה, והפנתה אותם לקבל שירותים מחברת "גרין ליין" השייכת לבן זוגה לשעבר, סטאס.

צו האוסר על מריה לפנות ללקוחות החברה או ללקוחות שאמורים לקבל שירות מהחברה או לספקי החברה או לעובדי החברה, הכל במישרין או בעקיפין ולתקופה שלא תפחת מ-12 חודשים – על מריה חל איסור לפנות עצמאית לאנשים שהיו לקוחות "אמסלם" נכון ליום עזיבתה את החברה, הא ותו לא. זאת מתוקף היותה של רשימת הלקוחות סוד מסחרי של "אמסלם". איסור זה אינו חל ביחס ללקוחות שעל פי הגדרת "אמסלם" "אמורים לקבל שירות מהחברה", שכן כפי שנוכחנו לדעת "אמסלם" סבורה שאנשים הקשורים בכל אופן שהוא ללקוחותיה הנוכחיים או ללקוחותיה לשעבר, הם לקוחות שאמורים לקבל ממנה שירות.

...

אשר לאובדן הכנסה פוטנציאלית, כאמור, מריה אינה הכתובת לתביעת רכיב זה. 100,000 ש"ח בגין הפרת חוק עוולות מסחריות, ללא הוכחת נזק – בשים לב לכך שמריה לא קיבלה תמורה עבור העברת שמותיהם של הלקוחות לסטאס, ובהתחשב בסכומים הגבוהים אותם ייחסה "אמסלם" להפסדיה לכאורה (אשר לא הוגש כנגדם תחשיב מטעם מריה), סבורים אנו כי פיצוי בגובה 20,000 ש"ח הוא סביר ומידתי בנסיבות המקרה.

לפיכך אין בידינו לקבל עילת תביעה זו, אשר אינה מבוססת דיה ואינה מגובה בתחשיב מפורט מצד מריה.

למען הסר ספק, למעט הכספים שהופקדו עבור רכיב פיצויי הפיטורים, ישוחררו כל הכספים שנצברו לטובת מריה בקרן הפנסיה ול"אמסלם" לא תהיה כל נגיעה בם. סוף דבר מריה אינה זכאית לפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, בסך 20,655 ש"ח. יודגש כי "אמסלם" לא שילמה סכום זה מלכתחילה.

מריה תשלם ל"אמסלם" 20,000 ש"ח בגין הפרת חוק עוולות מסחריות ו- 3,500 ש"ח בגין החזר שכר עבודה, ובסה"כ 23,500 ש"ח. סכום זה ישולם ב-12 תשלומים חודשיים החל ממועד מתן פסק דין זה. התנהלותה של "אמסלם" בתיק זה, לרבות העמדת התביעה על סכום בגובה של כמעט חצי מיליון ש"ח והגשת בקשות רבות שחלקן הגדול התברר כמיותר, מצדיקה לטעמנו את קביעת ההוצאות לטובת "אמסלם" בשיעור הבא: מריה תישא בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח ובהוצאות משפט בסך 500 ש"ח. ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ו, (08 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

התביעה שכנגד לאחר ששמענו את כלל העדים ובחנו את כלל הראיות שוכנענו כי הנתבעת והתובעת שכנגד הרימה את הנטל להוכחת חלק מרכיבי התביעה שכנגד בלבד וזאת בנוגע לחוסר תום לב של התובע בכל הנוגע לחלק מהרכיבים שנתבעו על ידה וזאת בנוגע להתנהלות התובע בכל הנוגע להוצאת חשבוניות זכוי, וכן בנוגע למחדלי התובע לאחר סיום העסקתו בכך שעבר לחברה מתחרה ופנה ללקוחות הנתבעת בחוסר תום לב תוך שימוש במידע הרב שהיה בידו נוכח תפקידו הבכיר בחברה וחשיפתו למידע רב נוכח האמור.

עיון בסעיף 11 לנספח נ/12 ג', תצהיר התובע שניתן בתיק בו עובד לשעבר (מר ארי פוקס) של הנתבעת תבע אותו הצהיר התובע: "11. למען הגילוי הנאות : תצהירי זה ניתן לאחר שהתפטרתי מעבודתי בנתבעת, מקץ 13 שנות עבודה, וכיום אני מועסק בחברה מתחרה". תצהיר זה ניתן ביום 22.5.17.

עיון בחקירתו הנגדית של מר יונס מעלה כי תצהירו לא נסתר בנידון ותוך שהוא מחדד את אופן פעולתו הבעייתי של התובע בנידון:"אסור לתובע לעבוד בתחום עם חברות אחרות? ת.לטענתי פדרמן הוא קבלן אלומיניום שעבד בפרויקט בר"ג או גבעתיים. ביקש מהנתבעת הצעת מחיר לבצוע עבודות זכוכית לאותו אתר. התובע שניהל את התחום באופן אישי היה באתר ומאוחר יותר התברר שהתובע בתור איש המכירות או עובד של דר' זכוכית ביצע את הפרויקט ישירות לקבלן הראשי ש. איפה הראיות שלך? ת. יש פה מכתב של פדרמן שבא אלינו בטענות למה התובע שעבד אצלינו גנב לו פריוקט שהיה אמור לתת הצעה לקבלן האלומיניום, לפדרמן, פעל מאחורי גבו וגבנו, וביצע את העבודה ישירות לקבלן. ש. מתי יצא המיכרז לאותה עבודה?ת. במהלך 2016 ש. אתה יכול לצרף מיסמך כדי להוכיח את טענתך? ת. זה ההודעה שקיבלנו, כל הניירת לא נימצאת אצלנו, היא אצל התובע" (ר' עמד 25 שורות 17-30).

...

לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים, ובכלל זה מידת הפסול שדבקה במעשיו של התובע , תפקידו הבכיר ותקופת העסקתו , מצאנו לנכון לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמון כלפי התובעת בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 193,051 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מנגד התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 40,000 ₪ בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במהלך תקופת העסקתה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב לאחר תקופת העסקתו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

לענין היחס בין תניה חוזית המגבילה המצאות העובד לשעבר בקשר עם לקוחות החברה לאור שאלת קיום אינטרס לגיטימי למעסיק ציין השופט ברק בענין סער כך: "ישאל השואל: אם תוקפן של תניות להגבלת חופש העיסוק מוגבל אך למצבים שבהם יש למעביד "אינטרס לגיטימי", מה צורך יש בתניות אלה, שכן בדרך הכלל מוגן האנטרס ה"קינייני" או ה"מעין קינייני" של המעביד בלא צורך בתניה מפורשת (ראו בג"צ 1683/93 הנ"ל]).

צו המניעה כלפי הסמנכ"ל חל על "מי שהיו לקוחות של המבקשת ערב התפטרותו", עד ליום 1.10.18 והוא אוסר על פניה אליהם.

...

משכך, הענין מוחזר לבית הדין האזורי לצורך הגדרה שמית של הלקוחות עליהם חל הצו ביחס לכל אחד מהעובדים לרבות הסמנכ"ל. סוף דבר – החלטנו לתת רשות ערעור אך בנקודה אחת, הנוגעת להיעדר מסויימותו של הצו שניתן.

ביחס לנקודה זו ניתנה רשות הערעור, והערעור מתקבל כך שהענין מוחזר לבית הדין האזורי כאמור בסעיף 17 לעיל.

ביחס ליתר חלקי הבקשה לא מצאנו מקום למתן רשות ערעור.

למען הסדר הטוב אבהיר, כי אני מקבל את התפטרותך והנך נידרש להעביר לידיי כל חומר שקיים בידך בקשר עם פעילות החברה וכמובן שנאסר עליך כל שימוש בו ו/או פניה ללקוחות ו/או לעובדים – בודאי כמי שהיה בעל משרת אמון מיוחדת אצלי משך שנים לא אאפשר לך לגזול את זכויות החברה תוך שימוש באמתלות שונות ומשונות – כאשר יש בידי ראיות ברורות לכך שאמתלות אלו באו לאחר פניה ללקוחות החברה על מנת להקים עסק מתחרה בחברה בעודך עובד בחברה וחשוף למידע שלה.

האם הנתבעים הפרו את חובות תום הלב, הנאמנות והאמון? התובעת טענה כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב, הפרו את חובות האמון המוטלות עליהם ועברו על הוראות חוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999, בכך שביצעו את המעשים הבאים: פנו ללקוחותיה כדי שיפסיקו את התקשרותם עמה, לרבות בפרויקטים שבהם יש עמה הסכם היתקשרות; סיפרו ללקוחות שהיא נימצאת ב"משבר" ושלא תוכל לספק את השירותים שהתחייבה עם סיום עבודתו של מר סלע; חברו למר אבי בקר, ספק שירותים שלה לשעבר בפרויקט "נווה שאנן" (להלן: מר בקר); פנו לרוכש דירות פוטנציאלי בפרויקט "מבואות חיפה" כדי שישלים את הליך הרכישה רק לאחר שתופסק התקשרותה בפרויקט כדי שחברת סלע תקבל את העמלה; גרמו לחברת שכטמן לסיים את ההיתקשרות עמה בפרויקט "מבואות חיפה". עוד נטען כי מר סלע העתיק ללא אישור את תיבת הדרופבוקס שלה, הכוללת מידע רב, לרבות מצגות, חומרי שיווק, טבלאות, מדיה מגנטית, סקרי שיווק ועוד.

] "על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי אמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עיסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העיסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה". בהמשך נקבע כי: "כאשר עובד מפר את חובת הסודות, הוא עשוי להתחייב בפיצויים (בגין הפרת חוזה) ובהשבה (בגין התעשרות שלא כדין). כמו כן עשוי בית המשפט, על-פי הסמכות הנתונה לו בחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), תשל"א-1970, ליתן צו-עשה או צו לא-תעשה (צוי אכיפה), לרבות צו האוסר על העובד לעבוד אצל מעביד חדש, אם הצוו נחוץ כדי למנוע גילויו של הסוד המסחרי". בית הדין הארצי פסק באופן דומה בעיניין צ'ק פוינט[footnoteRef:31]: [31: ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999) (להלן: עניין צ'ק פוינט).

...

התביעה לפיצוי בגין גזילת עמלות בפרויקט "מבואות חיפה" ובפרויקט "גושן" - נדחית.

תביעתו של מר סלע לתשלום זכויות קוגנטיות משנת 2011 ועד שנת 2015 – נדחית.

תביעותיו של מר סלע לתשלום פיצויי פיטורים, הפקדות לקרן פנסיה, דמי הבראה, עבודה בשעות נוספות והוצאות נסיעה ופיצוי בגין מצג שווא בגין שנת 2016 - נדחות.