העותר ביקש שחיובי הארנונה והמים על הנכסים יבוטלו, וכי יינתן צו מניעה קבוע האוסר על גביית החובות מושא העתירה.
לטענתו, במועד קבלת ההחלטה על ידי משרד הפנים, כל נכסי העותר נמכרו זה מכבר מרצון או באמצעות כונס נכסים כך שלא היה זה אפשרי שיהיה לו "חוב בשוטף". העותר טען כי הנכס ברחוב אבן סינא היה רשום בבעלות צד ג' בשנת 2008, כי הנכס ברחוב יפת 146 היה בחזקתו של כונס נכסים עוד משנת 2002, הנכס ברחוב סלסלה 26 הוחזק על ידי כונס נכסים עוד בשנת 2000, והנכס ברחוב שבטי ישראל היה בתקופה הרלוואנטית בכינוס נכסים מטעם הבנק הממשכן והתנהלו מולו הליכים של שנים למכירה לצד ג' ומכאן אין מדובר ב"חוב בשוטף".
(1) הנכס באבן סינא – אמנם בתקופה שבה ניתנה החלטת משרד הפנים כבר נמכר הנכס לצד ג' לאחר שניתן אישור ערייה על העידר חובות, אולם לאחר הצעת הפשרה ותשלום סכום הפשרה (היינו במועד בו הועברה ההצעה למשרד הפנים), המשיך העותר ליצבור חובות על הנכס ועל מנת לקבל את אישור הערייה בדבר העידר חובות נאלץ לשלם את החוב שנצבר לאחר הפשרה ועד מועד הוצאת האישור; (2) בית המגורים בשבטי ישראל – נכס זה צבר חובות שוטפים, ובעתירה העותר לא חולק על כך. בבקשה לתיקון העתירה טען העותר לראשונה כי במועד החלטת משרד הפנים נכס זה היה בכינוס נכסים מטעם הבנק הממשכן, אולם – העותר לא טען, כל שכן הוכיח – כי במהלך תקופה זו הוא לא היה המחזיק הרלוואנטי בנכס לצורך חיוב בארנונה; (3) הנכס בסלסה 26 – אמנם, בשנת 2009 הודיעה ב"כ העותר לעירייה כי הנכס הוחזק ע"י כונס נכסים משנת 2000 והעירייה תיקנה את רישומיה, אולם בזמן אמת בעת קבלת החלטת משרד הפנים – העותר היה רשום כמחזיק הנכס ונצברו עליו חובות.
תכליתו של סעיף 324(א) לפקודת העיריות במסגרתו מנפיקה הערייה אישור לטאבו בדבר העידר חובות "היא גביית תשלומים וחובות לעירייה בנקודת הזמן שבה בעל נכס מעוניין להעביר את זכויותיו במירשם המקרקעין, וזאת באמצעות מנגנון 'גבייה פאסיבית' – שבגדרו נתונה לרשות מנהלית סמכות להתנות מתן אישורים שונים בפרעון חובות... על פי הקבוע בסעיף 324(א), האישור לטאבו מעיד על פרעון החובות כולם המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס" (עע"מ 1324/16 שביט נ' עריית רמת השרון, פס' 10 (19.6.2019) (להלן: "עניין שביט"); ההדגשה במקור – א.ב.).
דיון והכרעה
אשר לטענות אינני מחזיק – כמפורט לעיל, היה על העותר להגיש הודעה לעירייה בזמן אמת והוא לא עשה כן. מנספחי התשובה עולה כי לא נפל פגם ברשומי הערייה, כי כאשר הוגשו לה הודעות מתאימות היא שינתה את שם המחזיק וכי נשלחו לעותר הודעות על כך.
אשר לטענות בדבר האישור לטאבו – אין מחלוקת כי ביום 6.12.2007 הוציאה הערייה תעודה לרשם המקרקעין לפיה חובות לעירייה בגין הנכס ברחוב יפת 164 סולקו במלואם.
...
משאלו פני הדברים, מצאתי כי דין העתירה דחייה על הסף, אך זאת למעט בעניין החובות בגין הנכס באבן סינא עד למועד קבלת אישור העירייה לטאבו – כפי שיפורט להלן, וזאת משום שעל נכס זה יש אישור מפורש מהעירייה כי הוא נעדר חובות ואינטרס ההסתמכות של העותר גובר בנסיבות על השיהוי שבהגשת העתירה.
עוד נטען כי דין הבקשה להידחות לגופו של עניין מחמת שיהוי והתיישנות, כאשר משלוח מכתב דחיית הצעת הפשרה היה לפני 13 שנים, וכי אין כל מקור חוקי המחייב את העירייה לצרף את תשובת משרד הפנים להודעת העירייה לעותר על דחיית הפשרה.
סוף דבר
העתירה נדחית ברובה, פרט לחוב בגין הנכס ברחוב אבן סינא 41 – חובות העותר בגין נכס זה שנצברו עד להוצאת אישור העירייה לטאבו ימחקו.
