במשרדי הנתבעת 2, היתנה דודו את גמר החשבון וקבלת פצויי פיטורים בחתימתה על כתב ויתור והבטחה שלא תפנה לעו"ד. התובעת סירבה לחתום, ועל כן נדרשה לעזוב את משרדי הנתבעת 2.
לכל אורך תקופת העסקתה, לא נחתם עם התובעת חוזה העסקה, לא כל שכן בשפתה, וזאת בנגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991.
(ב) בעיניין הפרשות לקופת גמל לקיצבה יהיה על המעסיק לנהוג בהתאם לאמור להלן:
(1) שיעור ההפרשות בעד רכיבי השכר המובאים בחשבון לחישוב פצויי פיטורים, לפי חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) (לרבות שכר יסוד, תוספת ותק, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום בגין חגים, מילואים, דמי לידה וכיוצ"ב) ובעד רכיב דמי הבראה, יהיה כדלקמן:
(א) בעד תקופת העבודה מיום כניסתו לתוקף של צו זה ועד ליום 30.6.2015 –
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים (סה"כ 15.33%); מוסכם כי ההפרשות לפיצויים (8.33% כמאור) יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים; לעניין זה, יחולו כללי האישור הכללי שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, למעט הצורך בחתימה על הסכם בכתב;
שיעור הפרשות העובד יעמוד על 6.5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו;
(ב) בעד תקופת העבודה מיום 1.7.2015 ואילך –
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים (סה"כ 16.33%); מוסכם כי ההפרשות לפיצויים (8.33% כאמור) יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים; לעניין זה, יחולו כללי האישור הכללי שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, למעט הצורך בחתימה על הסכם בכתב;
שיעור הפרשות העובד יעמוד על 7% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו;
(2) שיעור ההפרשות בעד הגמול בעד עבודה בשעות נוספות או ביום המנוחה (ככל שהעובד זכאי להם), יהיה כדלקמן:
(א) בעד תקופת העבודה החל ממועד כניסתו לתוקף של צו זה ועד ליום 30.5.2015 –
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7% לתגמולים ו-6% לפיצויים;
שיעור הפרשות העובד יעמוד על 6.5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו;
(ב) בעד תקופת העבודה מיום 1.7.2015 –
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים;
שיעור הפרשות העובד יעמוד על 7% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו;
(2) שיעור ההפרשות בעד קצובת נסיעה, יהיה כדלקמן:
שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 5% לתגמולים;
שיעור הפרשות העובד יעמוד על 5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו.
מנגד טענה הנתבעת 2 כי התובעת "כי בהתאם לדיני ההתיישנות הפרטיקולריים לעניין תשלום דמי הבראה, עם סיום עבודתה זכאית התובעת לידרוש תשלום דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד, ובהתאם לכך במהלך השנתיים האחרונות לעבודתה בשורות הנתבעת, זכאית היתה התובעת לתשלום עבור 12.5 ימי הבראה (5.5+7), שכן במהלך שנת 2015 התובעת בחופשת לידה שלושה חודשים ובנוסף לכך חודשיים נוספים בחל"ת, ומשכך זכאותה של התובעת ברכיב זה הנו לכל היותר בסך 1,245 ₪." (סעיף 73 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).
לאור האמור, התנאים המצטברים להטלת אחריות אזרחית על מזמין השרות על פי סעיף 25 לחוק להגברת האכיפה הם - השרות ניתן על ידי 4 עובדים לפחות, משך השרות עומד על לא פחות משישה חודשים, ניתנה הודעה למזמין השרות והקבלן לא מילא אחר חובתו בתוך 30 יום מיום ההודעה שניתנה על ידי העובד או על ידי ארגון העובדים או מפקח עבודה.
...
בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא:
סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק);
סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות;
סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה;
סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה;
סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים;
סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד;
סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק;
סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.
לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.
לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.
