מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

איסור על התניית חתימה על כתב ויתור לצורך קבלת תשלום דיני חוזים

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

אשר לרובד החוזי-הפרשני, ברובד זה נידרשת היתחקות אחר אומד דעת הצדדים תוך יישום כללי הפרשנות הקבועים בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) והתאמתם לדיני העבודה (השוו: ע"ע (ארצי) הבלט הישראלי, עמותה רשומה – ברטה (ציונה) ימפולסקי (6.5.2020) פסקות 48-53)).
נציין כי תובענה יכולה שלא להיתפס ברשתה של תניית הויתור ממספר טעמים כגון: היותה מימוש ההסכמה ולא סטייה ממנה (ראו: עב (איזורי ת"א) 911549/99‏ ‏ מנחם כהן - שקם בע"מ (12.8.2003)); היות ההסכמה מלכתחילה מסויגת, במפורש או במשתמע, ביחס לתובענה הנוכחית; מדובר בחילוקי דיעות שהתעוררו לאחר החתימה על כתב הויתור אשר לא היו ידועים או צפויים בעת חתימת הסכם סיום עבודה ועוד.
פערים אלה מתקיימים גם עובר לסיום ההעסקה, שכן עובד עלול להסכים לחתום על כתב ויתור על מנת לקבל במהירות וללא עיכובים תשלומים המגיעים לו ולעיתים אף נחוצים למחייתו, ככל שלא מצא מקום עבודה חלופי.
רביעית, היות הויתור חוקי במובן זה שהוא אינו טומן בחובו ויתור אסור על זכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לויתור מעצם אופיין הכופה (השוו: סעיף 30 לחוק החוזים; דב"ע (ארצי) 10/98 – 2 קנטי – דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, פד"ע לב 161 (1999); וראו גם דב"ע (ארצי) נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה – הבנק הבנלאומי לישראל בע"מ, פד"ע כז 3, פסקה 70 לפסק הדין (1994); בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(1) 573 (1995)).
מסקנה זו מושתתת על התניית הזכאות למענק באי הגשת תביעות, כעולה מסעיפים 6-9 להסכם, תוך התחייבות המערער להחזיר את המענק אם יפר את ההסכם כאמור בסעיף 9 להסכם.
...
בית הדין האזורי קיבל באופן עקרוני את התחשיב שערך המערער, אולם דחה את תביעתו לאור הסכם ההיפרדות, כפי שנפרט להלן: לעניין תחשיב פדיון החופשה, קבע בית הדין האזורי כך: "בחינת ממוצע העמלות ששולמו לתובע בשנת העבודה האחרונה מעלה שהעמלה האחרונה ששולמה לו היא בסכום גבוה משמעותית מעמלות ששולמו לו בחודשים אחרים באותה שנה. עם זאת, מקובלת עלינו טענת התובע כי עבודתו על עסקאות אלה והבשלתן היו ידועות לשני הצדדים ודחיית מועד ניתוק יחסי העבודה נעשה, בין השאר, על מנת לאפשר לתובע את קבלת אותן עמלות (סעיף 19 לסיכומי התשובה).
מסקנה זו מושתתת על התניית הזכאות למענק באי הגשת תביעות, כעולה מסעיפים 6-9 להסכם, תוך התחייבות המערער להחזיר את המענק אם יפר את ההסכם כאמור בסעיף 9 להסכם.
כאמור בשאלה זו פנים ולכאן ולכאן, ולא מצאנו למצות את ההכרעה בה שעה שממילא לא עומדת לעובד זכאות על פי דין להפרשי פדיון חופשה, כעולה מהניתוח לעיל.
סוף דבר – הערעור נדחה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מהמנוחה לא נידרש לשלם דמי שכירות מוגנת מאז שחתמה על ההסכם ומכאן שההסכם ניכנס לתוקף עם חתימתו והם זכאים לקבל את התמורה שהגיעה למנוחה מכוח היותם יורשיה.
בסעיפים 84-85 לכתב התביעה טענו המשיבים כי: "התנאים המתלים בהסכם קוימו ו/או מצויים בשלב אחרון לפני קיומם המלא", למעלה מ- 85% מהדיירים חתמו על חוזים; ניתן היתר בניה בפועל לשלב א' של הפרויקט המצוי בשלב גמר שלד; מהמתחם בו מצויה הדירה החדשה פונו כל הדיירים והמגרש הוצא לשיווק ומצוי בשלבי קבלת היתר בניה.
"לא יכול להווצר מצב בו זכויות המנוחה, מרגע שחתמה על הסכם המקנה לה זכויות חוזיות, ירוקן מתוכן". תמצית טענות המערערות שגה ביהמ"ש קמא, עת השתית את נימוקיו על טענות המהוות "הרחבת חזית" אסורה אליהן היתנגדו המערערות.
פרופ' ג' שלו וד"ר א' צמח בספרם דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) בעמ' 589 מציינים כי: "בנסיבות כאלה, שבהן הצדדים מעוניינים לכרות את החוזה על אתר, ויחד עם כך להתנותו בהתרחשות חיצונית מאוחרת, מציע הדין כמוצא אפשרי את החוזה על תנאי. על פי פיתרון זה קשורים הצדדים בחוזה מידית, אולם חובותיהם וזכויותיהם מותנות בהתרחשות התנאי בעתיד". ובהמשך בעמ' 591: "...בתקופת הביניים בחוזה על תנאי מתלה, בין כריתת החוזה ובין התקיימות (או אי התקיימות) התנאי המתלה, אי אפשר לתבוע את אכיפת החוזה או פיצויים בגין הפרתו". ייפוי הכוח הנוטריוני שצורף כנספח ב' להסכם וצורף לכתב התביעה לא נחתם (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 18.2.19 שורות 5-6).
גם כתב הויתור שצורף כנספח ג' להסכם לא נחתם ובנספח השינויים (סעיף 2.3) נקבע שהמנוחה תחתום עליו רק במעמד הפינוי וכנגד קבלת התמורה.
...
לפיכך, הטענות שעל בסיסן ניתן פסק הדין שקיבל את התביעה הן טענות שהיוו הרחבת חזית אסורה ולכן כבר מסיבה זו, יש לקבל את הערעור.
כמו כן, יש לקבל את הערעור אף לגופו, כפי שיפורט להלן: הלכה היא שיש לפרש את חוק הגנת הדייר על דרך הצמצום וזאת נוכח השינויים במציאות החברתית והכלכלית שחלה עם השנים (רע"א 5211/15 אילן אליעזר אנקווה נ' איל פרוסט (12.8.15); רע"א 4664/06 יוסף צארום נ' יהודה פרלמוטר ואח' (17.9.06)) וכן לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכות הקניין כזכות חוקתית ומבכר בכך את זכותו הקניינית של בעל הבית למול זכות הדיירות המוגנת.
אני סבור שקביעה זו מוטעית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במשרדי הנתבעת 2, היתנה דודו את גמר החשבון וקבלת פצויי פיטורים בחתימתה על כתב ויתור והבטחה שלא תפנה לעו"ד. התובעת סירבה לחתום, ועל כן נדרשה לעזוב את משרדי הנתבעת 2.
לכל אורך תקופת העסקתה, לא נחתם עם התובעת חוזה העסקה, לא כל שכן בשפתה, וזאת בנגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991.
(ב)     בעיניין הפרשות לקופת גמל לקיצבה יהיה על המעסיק לנהוג בהתאם לאמור להלן: (1)     שיעור ההפרשות בעד רכיבי השכר המובאים בחשבון לחישוב פצויי פיטורים, לפי חוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) (לרבות שכר יסוד, תוספת ותק, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום בגין חגים, מילואים, דמי לידה וכיוצ"ב) ובעד רכיב דמי הבראה, יהיה כדלקמן: (א)     בעד תקופת העבודה מיום כניסתו לתוקף של צו זה ועד ליום 30.6.2015 – שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים (סה"כ 15.33%); מוסכם כי ההפרשות לפיצויים (8.33% כמאור) יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים; לעניין זה, יחולו כללי האישור הכללי שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, למעט הצורך בחתימה על הסכם בכתב; שיעור הפרשות העובד יעמוד על 6.5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו; (ב)     בעד תקופת העבודה מיום 1.7.2015 ואילך – שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים (סה"כ 16.33%); מוסכם כי ההפרשות לפיצויים (8.33% כאמור) יבואו במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים; לעניין זה, יחולו כללי האישור הכללי שניתן מכוח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, למעט הצורך בחתימה על הסכם בכתב; שיעור הפרשות העובד יעמוד על 7% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו; (2)     שיעור ההפרשות בעד הגמול בעד עבודה בשעות נוספות או ביום המנוחה (ככל שהעובד זכאי להם), יהיה כדלקמן: (א)     בעד תקופת העבודה החל ממועד כניסתו לתוקף של צו זה ועד ליום 30.5.2015 – שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7% לתגמולים ו-6% לפיצויים; שיעור הפרשות העובד יעמוד על 6.5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו; (ב)     בעד תקופת העבודה מיום 1.7.2015 – שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 7.5% לתגמולים ו-6% לפיצויים; שיעור הפרשות העובד יעמוד על 7% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו; (2)     שיעור ההפרשות בעד קצובת נסיעה, יהיה כדלקמן: שיעור הפרשות המעסיק יעמוד על 5% לתגמולים; שיעור הפרשות העובד יעמוד על 5% לתגמולים, אשר ינוכו ממשכורתו.
מנגד טענה הנתבעת 2 כי התובעת "כי בהתאם לדיני ההתיישנות הפרטיקולריים לעניין תשלום דמי הבראה, עם סיום עבודתה זכאית התובעת לידרוש תשלום דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד, ובהתאם לכך במהלך השנתיים האחרונות לעבודתה בשורות הנתבעת, זכאית היתה התובעת לתשלום עבור 12.5 ימי הבראה (5.5+7), שכן במהלך שנת 2015 התובעת בחופשת לידה שלושה חודשים ובנוסף לכך חודשיים נוספים בחל"ת, ומשכך זכאותה של התובעת ברכיב זה הנו לכל היותר בסך 1,245 ₪." (סעיף 73 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).
לאור האמור, התנאים המצטברים להטלת אחריות אזרחית על מזמין השרות על פי סעיף 25 לחוק להגברת האכיפה הם - השרות ניתן על ידי 4 עובדים לפחות, משך השרות עומד על לא פחות משישה חודשים, ניתנה הודעה למזמין השרות והקבלן לא מילא אחר חובתו בתוך 30 יום מיום ההודעה שניתנה על ידי העובד או על ידי ארגון העובדים או מפקח עבודה.
...
בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק); סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות; סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים; סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק; סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.
לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.
לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

עוד הוגש מטעם הנתבעים תצהיר של מר אלעד שבי דייר בבניין בויגודסקי אשר ב"כ התובעים ויתרה על חקירתו.
החובות הקבועות בחוק המתווכים הן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן.
החוק אף אוסר על המתווך לתווך בעיסקה שיש לו עניין אישי בה או במקרקעין, אלא אם גילה ללקוח את העניין האישי וקיבל את הסכמתו בכתב (סעיף 10 לחוק).
אם המתווך לא עשה זאת, אפשר שהדבר ישלול את זכותו לשכר, כולו או חלקו, מהצד שלא נתן הסכמה בכתב (נושא העשוי להיחתך לרקע הוראות סעיף 31 לחוק החוזים), או שיחשוף אותו לתביעת השבה מצד זה" (פרידמן –בר אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שלישית (2015), חלק א', עמ' 647-748).
האופן בו נקבעו הדברים בהסכם משקף את אומד דעתם של הצדדים כי עבור השלב הראשון - החתמת הבעלים על הסכם תמ"א מול החברה – ישולם סכום נפרד העומד בפני עצמו במועדים שנקבעו בהסכם מיום החתימה על ההסכם ועד למועד קבלת היתר הבניה, וללא קשר לבצוע השלב השני - מכירת הדירות החדשות שיבנו – שלב אשר עבורו נקבע סכום נפרד שתשלומו יבוצע ממועד מכירת הדירות החדשות ובהתאם לקצב מכירתן וכפוף לחתימה על הסכם מכר מחייב או התחייבות לבצע עסקה.
...
בהינתן כל האמור, אני קובעת כי סירובם של התובעים לקצוב את תקופת ההסכם נעשה שלא כדין ולכן ביטול ההסכם על ידי החברה נעשה כדין.
בהמשך נקבע כי "ממועד מכירת הדירות החדשות ישולם לצד ב' (-התובעים) יחדיו ובמצטבר סך של 300,000 ₪ כולל מע"מ בעבור עמלת תיווך ע"פ הפירוט הבא: מיד (לא יאוחר מ48 שעות ממועד החתימה) עם חתימת הסכם מחייב למכירת הדירות החדשות ו/או עם התחייבות לביצוע העסקה, המוקדם מביניהם אפילו אם יימכר שלא באמצעות צד ב', ישולם לצד ב' סך השווה לחלק היחסי מהסך של 300,000 ₪ (היינו הסך של 300,000 ₪ חלקי מספר הדירות שיאושרו בסופו של דבר ע"פ ההיתר)" (סעיף א' אשר בא לאחר ס' 2ה להסכם).
סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

סכום זה מורכב מהתשלום האחרון של המפרט הבסיסי שעמד על 1,500,000 ₪ בסך 150,000 ₪ כשהוא מוצמד ויתרה בגין תוספות ושינויים.
לגבי הסכם הפצוי בסך 3,000 ₪ לחודש טוענת התובעת כי אין לקבל את גרסת הנתבעים כי לא בוצע בשל אי רצון התובעת, אלא שהנתבעים סירבו לחתום על המסמך, מה גם שמטרת המסמך היתה למקרה שהנתבעים לא יגורו בדירה, אך הם גרים בדירה.
לא זו בלבד אלא שהתשלום במסמך המפרט את התשלומים ששולמו מדבר על 100,000 ₪ ששולמו ביום 4.6.19 ואילו נספח השינויים שבגינו לטענת התובעת הוצא האישור בכתב יד נחתם בחודש ינואר 2019.
סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 הנו סעיף קוגניטי שאינו ניתן להתנאה, שכן התנאה עליו נוגדת את תקנת הציבור, ומשמעותה היא כי ניתן בהסכמה להפר את הסדר הצבורי (ראה: יהושע ויסמן דיני קניין – החזקה ושימוש 101 (התשס"ו)).
יתר על כן, משמבקשת התובעת אכיפה מלכתחילה ביחד עם תביעת הביטול, היינו את תשלום השיק ולא כסעד חילופי, וכך מצוין במפורש בסיפא לסיכומיה, הנה מנועה בכלל לתבוע את ביטול החוזה שכן נחשבת כמי שוויתרה על סעד זה (ראה: ע"א 130/68 הכטמן נ' בן ארצי, פ"ד כב (2) 608 (1968); ע"א 533/81 "עגמון" חברה לייצור גומי ופלסטיקה בע"מ נ' עמית, פ"ד לו (3) 553 (1982)).
נוכח כל האמור, אני קובע כדלקמן: התביעה בת.א. 23701-09-20 מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על אלום רמות בע"מ לנתק את המים והחשמל מהדירה ברח' יל"ג 25 קרית אתא.
...
נוכח כל האמור, אני קובע כדלקמן: התביעה בת.א. 23701-09-20 מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על אלום רמות בע"מ לנתק את המים והחשמל מהדירה ברח' יל"ג 25 קרית אתא.
התביעה בת.א. 45392-10-20 והתביעה בת.א. 34156-08-20 נדחות.
אני מחייב את אלום רמות בע"מ לשלם לדוד וליז עמר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו