הנתבע טען גם שהיה על התובע לשלוח לו הודעות שנתיות בהתאם לנוהל עליו העידה עדת התובע גב' גראודנס, ולמצער מכוח חובה המוטלת על התובע למסור לערב מידע "גם טרם חלוף שנתיים וזאת כל מקרה של סיכון, שינוי מהותי או שינוי בתנאי החשבון". כן נטען שהתובע לא כימת את סכום התביעה כנדרש, בדרך של פירוט "יתרת הלוואה תוך הפרדה לקרן, הפרישי ריבית, הפרישי הצמדה, ריבית וריבית פיגורים" וכי "עולה חשש" לחיוב מופרז בריביות מכוח ההלוואה לה ערב, שהיא הלוואה בעקבות המדינה.
התובע, מנגד, דחה את טענות הנתבע בנימוקים שחלקם יוצג בהמשך, ובכלל זה טען כי רבות מטענות הנתבע הן בבחינת "הרחבת חזית" אסורה וחלקן נטען בעלמא וללא ביסוס, כי הנתבע אינו "ערב יחיד" היות שהיווה בעל עניין בחברה, כי ערבותו לא בוטלה בשיחה עם עומרי וכי התובע עמד בחובותיו לפי דיני הערבות.
בתצהיר העדות הראשית נקט הנתבע בקוו דומה וכך טען, למשל, שלו ידע שערבותו לא בוטלה בשיחה עם עומרי היה פועל כדי למנוע את מימוש ערבותו (פסקה 28 לתצהיר).
בנוסף, הוא עצמו צירף לתצהירו מיסמך של התובע מיום 20.11.15 שאף הוא חלק מבדיקת בקשת ההלוואה, בו נימסר שהטיפול עוכב "כדי לקבל הבהרות על רקע השותף מר משה בראשי שאיננו בעל מניות רשום..." וכי הנתבע מסר הבהרה לפיה "הוא אינו סמוי, הוא מורשה חתימה לכל דבר ועניין והוא אינו רשום כבעלים מאחר ואין לו סיווג קבלני" (נספח 3 לתצהיר הנתבע).
גם טענת הנתבע, הנסמכת על דפי החשבון, לפיה בעת ביצוע השיחה עם עומרי הייתה יתרת זכות גדולה בחשבון החברה (פיסקה 39 לתצהירו, בהפניה לנספח 10 לתצהירי הבנק במועד 19.8.16 ואילך), וזאת בניסיון לטעון שמצב החברה היה טוב אותה עת ולו "הבין" שערבותו בתוקף היה מבטלה, אינה שלמה.
...
הכרעה
התביעה מתקבלת.
בשל רכיב הריבית ועל מנת שסכום החיוב יהיה ברור אני מורה לתובע להגיש פסיקתא מפורטת לחתימה, עד 20.8.21.
במכלול השיקולים אני קובע, שעל הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסכום של 30,518 ₪.