איסור מימוש ערבות בנקאית ללא צו בית משפט

ביום 30.12.22 ניתנה על ידי סגנית הנשיא, כב' השופטת לימור רייך, צו אירעי האוסר על הבנק לממש את הערבות, בכפוף להפקדת ערבויות, וזאת עד להחלטה אחרת.

הסבר ממצה וברור למהי ערבות בנקאית אוטונומית ניתן למצוא בדברי כב' השופט הנשיא גרוניס בבר"ע 713/05 קרית שדה התעופה בע"מ נ' הסוכנות היהודית לא"י (נבו 24.1.05): "הערבות הבנקאית האוטונומית נועדה להבטיח פירעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעיסקת היסוד, וזאת במטרה להגביר את אי הוודאות והיציבות בחיי המסחר. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות עיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, שהנו הבסיס להגשמת התכלית האמורה [ראו למשל רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ. בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ פד"י נד(2)394,400; רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ. סולל בונה בע"מ (לא פורסם) פסקה 4]... עם זאת כידוע בפסיקה הוכרו שני חריגים לעצמאותה של הערבות והם חריג המירמה וחריג הנסיבות המיוחדות (רע"א 4256/93 שכון עובדים בע"מ נ. ארז תעשיות בנייה בע"מ פד"י מח'(1)450,455; רע"א 175/00 י. מוסקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ. תשורה ייזום ובניין בע"מ פד"י נה(2)447,452... בכדי שתתקיים הצדקה למימושה של ערבות אוטונומית אין די בחוסר תום ליבו של הנערב אלא נידרשת היתנהגות חמורה במיוחד מצדו (רע"א 270/87 רובין נ. פמר חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ, פד"י מא(3)753; רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ. לוקי בנייה ופיתוח בע"מ (טרם פורסם, פסקה 4)". התנאים למתן סעד זמני לאחר הגשת כתב תביעה נקבעו בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

דהיינו ניתן לממשה גם ללא אישור פסק הבורר באשר לטענה בדבר העידר טוהר ההליכים: מדובר בטענות שנטענו בעלמא מבלי שצורף אפילו מיסמך אחד כדי לתמוך בטענות אלו ולו לכאורה.

...

לנוכח האמור, לא שוכנעתי כי התמלאו הדרישות לקיומם של החריגים שיש בהם כדי לעכב מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית מושא הבקשה.

אני קובעת אפא, כי הצו הארעי שניתן ביום 30.12.22 על ידי סגנית הנשיא כב' השופטת רייך, מבוטל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני קבוע נדחית, והצו הארעי שניתן ביום 30.12.22 - מבוטל.

המבקשת הגישה בקשה, במסגרתה עתרה לאסור על המשיב מס' 2 (שכינתה אותו "משיב פורמלי") - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן "הבנק") לקבל את דרישת המשיבה מס' 1 (להלן "המשיבה") לחלט ערבות בנקאית שהוצאה על ידי הבנק, וזאת עד למתן פסק הדין בתביעה שתגיש המבקשת בנוגע להסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

המבקשת טענה, כי נציגת הבנק מסרה למנהל הכספים של המבקשת, שהערבות הבנקאית לא תחולט, במידה ויינתן צו מניעה על ידי בית המשפט.

סיכומה של נקודה זו, המבקשת לא טענה כי מתקיימים החריגים שנקבעו בפסיקה, לצורך מניעת מימוש הערבות הבנקאית וממילא, לא הניחה תשתית עובדתית או ראייתית המצדיקה שימוש בחריגים אלה, לצורך מתן צו מניעה זמני שימנע מימוש של הערבות הבנקאית.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

גם טענתה הנוספת של המבקשת בנוגע לסיכום בפגישה מיום 6.11.2022 וחזרת המשיבה מהאמור שם מתייחסת לעסקת היסוד (עסקת השכירות) ואין בה כדי לחסות תחת הגנת החריג של "נסיבות מיוחדות". גם טענה זו יש לברר בהליך משפטי נפרד בין הצדדים לעסקת היסוד, ואין בה כדי למנוע את חילוט הערבות.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

לאחר עיון בהודעת התובעת והנאמן אשר להמשך ניהול ההליך אגב הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, ובתשובת הנתבעת להודעה כאמור, מצאתי, מהטעמים שאפרט להלן, כי יש להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה לצוו מניעה זמני במעמד צד אחד, בגדריו נתבקש צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת לחלט ו/או לפרוע את סכומה של הערבות הבנקאית, כולה או חלקה.

ביסוד ההחלטה מצא בית המשפט כי מאחר שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית, ניתן לעכב את ממושה רק בהתקיים חריגים של "מירמה" או נסיבות מיוחדות.

כפי שהובהר בהחלטה, בהתאם להלכה הפסוקה, צו פתיחת הליכים כנגד חברה בהליך חידלות פירעון, אין בו כדי לעכב מימוש או חילוט ערבות בנקאית אוטונומית (רע"א 4233/18 פסיה ערבליך נ' עו"ד אורן הראל, נאמן לנכסי החייב חיים ביאלוסטוצקי (28.1.2019); רע"א 5156/18 פבליקוב נ' המנהל המיוחד (6.11.2018)).

...

בנסיבות אלה, דומני כי גם מנקודת מבטה של התובעת, נכון יותר להגיש תביעה חדשה מנותקת מכבלי ההליך הנוכחי ומגבלותיו, ונמנעת מפסיקת הוצאות הכרוכה בהליך של תיקון, בין את הבקשה מתקבלת ובין אם לאו.

לאור זאת, אני סבור כי לא יגרם לתובעת נזק אם תידרש להגיש תביעה חדשה, חלף המשך בירור טענותיה בתביעה שתלויה ועומדת שנתיים ימים.

סוף דבר מהטעמים האמורים לעיל, מצאתי להורות על מחיקת התביעה מבלי להידרש לבקשה לתיקון כתב התביעה.

המשיבה טענה בין היתר כי העתרות לבקשה תוביל לפגיעה בצדדים שלישיים, שהנם רוכשי דירות בפרויקט, ובפרט הפניתה למקבץ הליכים שונים שמתנהלים בין הצדדים בבתי המשפט השונים, ביניהם ההליך בביהמ"ש בחדרה בדרישה לפצוי בגין איחור בתמורה, תביעה שהוגשה בביהמ"ש השלום בעכו למימוש ערבות בנקאית בסך 1,500,000 ₪ ועוד.

בית-המשפט (כבוד השופט הבכיר י. אברהם) נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני, כאשר בדיון במעמד הצדדים נחקר מר אגבריה, המצהיר מטעם המבקשת ואילו בדיון נדחה ביום 01.11.2023 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות, אשר ניתן להן תוקף של החלטה: לגבי החניות שיהיו של המבקשת והן חניות מספר 12 ב' (2 חניות מקורות), 24 ב' (2 חניות מקורות), 37 ג' (חנייה אחת מקורה), 37 ד' (חנייה אחת לא מקורה), 50 ג' (חנייה אחת מקורה), 50 ד' (חנייה אחת לא מקורה).

עוד באותו יום פנתה המבקשת בבקשה לעיון מחדש, ובהחלטתי מיום 07.11.2023 ציינתי כי אין לשנות מהחלטתי, מאחר וניתנה למבקשת ההזדמנות להבהיר את הצורך המידי במתן הצוו ולא עלה בידה לעשות כן. המשיבה בתשובתה שהוגשה ביום 15.11.2023 עתרה לדחיית הבקשה, טענה בין היתר לשהוי ניכר וכן טענה כי הבקשה הוגשה לאחר שהבקשה עימה ניפתחה התביעה, היא הבקשה לצוו מניעה זמני, לאסור רישום הערות אזהרה, התפוגגה.

...

בנסיבות אלו בהחלטתי מיום 06.11.2023 קבעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה מבלי לקבל עמדת המשיבה, משלא מצאתי כי התעורר צורך מידי במתן הצו.

מסקנה זו מסתברת יותר מקיומו של חשש כנה, אמיתי ומהימן אצל המבקשת להכבדה על ביצוע פסק-הדין בבוא העת, אם צו העיקול הזמני שהתבקש, לא יינתן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא עותק החלטתי לצדדים.

לאור האמור, התבקשו הסעדים הבאים: צו אירעי המורה לבנק להמנע מלהעביר את כספי הערבות הבנקאית ליזם; צו אירעי המורה כי היזם לא יוכל למנוע את כניסת עובדי החברה לאתר; צו המורה ליזם לשלם לקופת הסדר את מלוא ההוצאות בהם נשאה הקופה לצורך קידום הפרויקט בסך 2,022,045 ₪; צו המורה על מינוי מהנדס מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את שלבי היתקדמות הפרויקט ויכריע מהו הסכום המלא שעל היזם להעביר לקופת ההסדר.

תגובת היזם מטעם היזם הוגשה תגובה בכתב ביום 14.3.24 במסגרתה עתר היזם לביטול ההחלטה בדבר צו אירעי האוסר על חילוט הערבות הבנקאית וכן עתר להשבת סך של 500,000 ₪ אשר הוכרו כהוצאות כנוס על פי החלטה מיום 30.1.24.

בע"א 3130/99 שובל הנדסה ובניין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נח (3) 118 (2004) נקבע כדלקמן: "בהחלת החריגים למימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית שוקל בית-המשפט, מן הצד האחד, את הצורך להגן על אופייה העצמאי של הערבות האוטונומית נוכח חשיבותה המרכזית בעולם הכלכלה כמכשיר הגנה יעיל על צדדים לעיסקות מסחר מורכבות בעולם המודרני; מצד אחר, נשקל הצורך להגן במקרים קצוניים מפני מימושן של ערבויות בידי מוטב הנגוע במניעי מרמה או חוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים מקום שמימוש כאמור עלול להביא לתוצאות בלתי צודקות ביחסים שבין הצדדים לעסקת היסוד". כאשר עסקינן בהליכי חידלות פרעון, על בית המשפט לתת תשומת לב מיוחדת לחשש מפני פגיעה בנושים.

...

לאור כל האמור לעיל, אינני סבור כי יש להיעתר לבקשה.

גם אם ההסבר שניתן לכך אינו משכנע, סבורני כי העניין נרפא בכך שלתגובת החברה צורף תצהיר מפורט מטעם בעל השליטה בחברה.

לאור כל האמור, ישלם היזם לחברה הוצאות ושכ"ט בסך של 7,000 ₪ תוך 45 ימים מהיום ולאחר מועד זה יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק.