איסור מטעמי הגנה על קורבנות בעבירות מין במשפחה

התובעת טוענת, בתמצית, כדלקמן: התובעת היתה קורבן לעבירות מין שבוצעו, לטענתה, על ידי חיים ולדר.

טענת העדר הסמכות העניינית כאמור, את הבקשה להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה העלה קורסיה, הן בבקשה עצמאית שהגיש לעניין זה והן במסגרת הטענות המקדמיות שהוצגו כחלק מכתב ההגנה שלו.

התובעת הצביעה על הזיקה בין עיקרון פומביות הדיון להליכים על פי חוק איסור לשון הרע, וטענה שאין לתת יד לכוונת קורסיה לאלץ אותה "לנהל את התביעה במחשכים". התובעת הפניתה לפסיקה התומכת בעמדתה, להבנתה, וחזרה על האמור לעיל באשר לעילת התביעה ולחשיבות פומביות הדיון בהליך זה. עוד נטען כי אין לקבל את הטענה כאילו לא ניתן יהיה להשתמש בראיות שהוגשו בבית המשפט לעינייני מישפחה (שכן עצם הגשתם שם לא הופכת אותם לחסויים), וציינה כי דבר קיומם של הנתבעים הנוספים מהוה עוד קריטריון לכך שבית המשפט לעינייני מישפחה נעדר סמכות עניינית לידון בהליך זה. קורסיה השיב לתגובת התובעת, וחזר על עמדתו כאילו מעצם טענות התובעת עולה כי היא קושרת בין הגשת התצהיר נשוא התביעה לבין הסיכסוך המשפחתי בבית המשפט לעינייני מישפחה (בשאלת העיתוי, נוכח הקשרם של הדברים ועוד).

...

בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (נבו 29.04.2012) ציין בית המשפט העליון כי על פי גישה אחת הרשימה שבס' 1(2) לחוק היא בבחינת הסדר שלילי, המונע את הרחבת מעגל בני המשפחה שעניינם ראוי להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, ועל פי גישה אחרת – הפרשנות התכליתית ולפיה בית המשפט לענייני משפחה נועד לרכז את מלוא המחלוקות המתגלעות בין בני משפחה מובילה למסקנה כי יש לתת להוראות החוק פרשנות מרחיבה.

לא מן הנמנע כי מהראיות שיוצגו ילמדו על שיקולים וטעמים הקשורים למערכת היחסים המשפחתית בין התובעת וקורסיה ולזיקה בינם ובין הנטען באשר לתצהיר שבלב התביעה – אולם עילת התביעה לא נובעת ממערכת יחסים זו. זאת, יחד עם הצורך בניהול ההליכים גם ביחס לויינרוט ולגב' ולדר (שלגביהם אין טענה כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך), ובאופן שפיצול הדיון יהיה לא יעיל ועלול להוביל לתוצאות משפטיות לא רצויות – מביאים לכלל מסקנה כי דין הבקשה להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה להדחות.

אני מורה, לפיכך, כי ההליכים בתובענה זו ימשיכו ויתבררו במסגרת ההליך שלפני.

טיעוני ההגנה - ב"כ הנאשם הגיש אף הוא טיעונים בכתב (ט/4) והשלים את טיעוניו בעל-פה. ב"כ הנאשם טען כי המדובר בארוע אחד, בדומה לעמדת המאשימה, ובקש להדגיש כי אין המדובר בארוע חמור, ואף "גבולי", שכן הנאשם והמתלוננת החלו את המגעים המיניים ביניהם בהסכמה ורק בשלב מסוים, לפי הכרעת הדין, הביעה המתלוננת אי הסכמה לגבי המשך המגעים.

המדובר בערב אחד אשר במהלכו התבצעו כל המעשים, ברצף, כאשר בהתחלה הנאשם נעתר לבקשת המתלוננת לאפשר לה לנהוג למרות ששניהם יודעים שאסור לה לנהוג, ה"מסע" הסתיים בחניון, המפגש נמשך עם מגעים בהסכמה ולאחר מכן עם מגעים שלא בהסכמה.

באשר למיתחם הענישה בעבירות מין, חומרת העבירות ברורה מאליה, וראו לדוגמא את ע"פ 766/21 רביעה נ' מ"י, פסקה 40 (23.02.2023), שם סוכם לאחרונה כי: "לא פעם עמד בית משפט זה על החומרה הרבה שבעבירות מין, כמו גם על השלכותיהן ההרסניות על קורבנותיהן. אכן, עבירות מין נושאות משמעות כה טראומתית, אלימה, מטלטלת ופוגענית, שלא פעם נדמה כי אין ביכולתן של מילים לתאר אותן, על מלוא מורכבותן והזעזוע שבהן". ראו בנוסף את ע"פ 8153/19 פלוני נ' מ"י, פסקה 45 (25.10.2020) לאמור: "אין צורך להכביר במילים בדבר השלכותיהן ההרסניות של עבירות מין על הקורבן ועל בני משפחתו. עבירות אלה חודרות לנימי הנפש, גורמות לתחושה קשה של אובדן שליטה ופגיעה בכבוד ובאוטונומיה, הופכות על פיו את עולמו של הקורבן ועלולות לגרום למגוון רחב של תופעות נפשיות וגופניות, המצריכות תהליכי שקום מורכבים. ... . השבר עמוק עוד יותר שעה שמבצע העבירות הוא אדם שהקורבן רואה בו דמוית חיובית ונותן בו את אמונו." הערכים הנפגעים – הערכים הנפגעים בכל הנוגע לעבירות המין הנם הפגיעה בשלומה ושלמות גופה ונפשה של המתלוננת, פגיעה בכבודה, בפרטיותה, בתחושת הבטחון שלה – ואף כאן אין צורך להרחיב.

...

קשה למצוא הרבה מקרים הדומים לנסיבות כאן, ומבין פסקי הדין מצאנו להפנות לבאים: בע"פ 2035/16 פלוני נ' מ"י (14.9.2017) התברר ערעור על פס"ד במסגרתו הורשע המערער בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות והושת עליו עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי; ותשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 50,000 ש"ח. דובר שם באירוע מיני שארע בעת שהמערער הסיע את המתלוננת לביתה ממועדון בו בילו השניים, כאשר השניים היו תחת השפעת אלכוהול.

פסילת רישיון הנהיגה – באשר לבקשת המאשימה להורות על פסילת רישיונו של הנאשם – יש מקום להיעתר לבקשה, שכן עבירת התעבורה אשר נלוותה למהלך האירועים הייתה משמעותית, לרבות בהיותה מסכנת חיים, ונזכיר כי הנאשם התיר למתלוננת לנהוג ברכב כאשר הוא יודע שהיא אינה מורשית לעשות כן ותחת השפעת אלכוהול.

סיכום - במכלול השיקולים, בהתחשב במתחם הענישה לעיל ולאחר שקילת ההיבטים לחומרה ולקולה, והואיל והעיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (כקבוע בסעיף 40ב' לחוק העונשין), אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: · 5 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו 23.3.2022.

כפי שכבר ציינתי, המערער טוען כי מעשים אסורים אלו הם בגדר מעשה מגונה בפני קטין בן מישפחה, עבירה לפי סעיף 351(ד) לחוק העונשין, שעונשה המירבי הוא ארבע שנות מאסר, ולא עבירה, החמורה פי כמה, אשר עונשה המירבי הוא עשר שנות מאסר כאמור לעיל, של מעשה מגונה בקטין בן מישפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק.

הגנה על קורבנות פוטנציאליים וצרכי הרתעה מחייבים הטלת עונשים כאלה חרף נסיבותיו האישיות של העבריין (ראו, למשל, ע"פ 3648/04 פלוני נ' מדינת ישראל, עמ' 15-14 (15.9.2005); ע"פ 2879/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (17.10.2013); ע"פ 5084/12 שקורי נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (15.9.2013); וע"פ 6098/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (24.7.2018)).

יחד עם כך, בתחום של עבירות מין אשר הורסות את חיי הקורבנות – במקרים רבים, קורבנות חסרי הגנה – גם להרתעה חלקית יש תועלת חברתית עצומה.

...

אשר על כן, סבורני כי עלינו לקצר במעט את תקופת המאסר בפועל שהושת על המערער ולהעמידה על 33 חודשים.

סוף דבר הנני מציע לחבריי לקבל את הערעור על הכרעת הדין באופן חלקי, במובן זה שסעיף ההרשעה של המערער בגין מעשה מגונה בקטין בן משפחה, לרבות ניסיון, ישונה לסעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין.

במקרה דנן, אף אני סבורה כי שיקולי ההרתעה גוברים על יתר השיקולים בגזירת העונש, ומשכך אני מצטרפת לפסק דינו של חברי, השופט א' שטיין, בכפוף לכל האמור לעיל.

עניינו של ההליך דנן נסב על תיק פלילי נוסף שניפתח בעקבות הפרשה, המתנהל אף הוא בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 8401-06-20), בכל הנוגע לפעולות הדחה, שבוש והטרדת עד שבהן מואשמים בני משפחתו של אחד הנאשמים בתיק האינוס (להלן: הנאשם בתיק הראשון) – אביו (המשיב 4), דודתו, אחות האב (המשיבה 2), ובתה, בת דודתו של הנאשם בתיק הראשון (המשיבה 3) (להלן: האב, הדודה ו-בת הדודה, וביחד: המשיבים).

לגוף הדברים, המערערת עומדת על חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון, וטוענת כי במקרים העוסקים בעבירות מין עיקרון זה נסוג לצורך ההגנה על נפגעת העבירה הספציפית ועל נפגעות עבירה באופן כללי, ולצורך זה בלבד.

משזכות העמידה בבקשות לביטול צוי איסור פירסום קיימת לצדדים שלישיים בלתי קשורים, קל וחומר כי היא קיימת גם ביחס לנפגעות עבירה, להן זיקה קרובה הרבה יותר לתיק (ראו למשל: בש"פ 8559/21 פלונית נ' מדינת ישראל (22.2.2022)).

ההליך בעיניינם של המשיבים מיתנהל אמנם בדלתיים סגורות, אך כמתואר לעיל, מלכתחילה סגירת הדלתיים במקרה זה התבקשה לצורך הגנה על פרטיותה של המערערת, קרבן העבירות, ובהתאם יש לייחס משקל לכך שהיא זו שמבקשת את הפירסום (ראו: ע"פ 4430/14 חדשות 10 בע"מ נ' פלונית, פסקה 12 (6.9.2015); ע"פ 34/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (25.7.2021); בש"פ 5647/22 פלוני נ' ידיעות אחרונות, פסקה 13 (14.9.2022) (להלן: עניין ידיעות אחרונות)).

...

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור ביחס לפרסום ההחלטה, וציינו כי יסכימו רק לפרסום התוצאה האופרטיבית שלה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

על רקע האמור, הנטל המוטל על המשיבים, המבקשים למנוע את פרסום ההחלטה האמורה, כבד במיוחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שההחלטה מיום 12.6.2023 תהיה בת-פרסום.

הערכים החברתיים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם הם הגנה על וגם ועל נפשם של קטינים בכלל, וקטינים בני מישפחה בפרט, מפני עברייני מין.

: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באישה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך מישפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו. המערער, שבוי בידי יצרו ותאוותו, ראה בילדתו אובייקט מיני זול ונגיש בו עשה ככל העולה על רוחו, משל היתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים, ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי לרבים". (ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.7.2007)).

לצורך הגנה מפני פגיעתו הרעה של הנאשם, אין מנוס אלא להרחיקו מהחברה לתקופה משמעותית.

בית המשפט האמין לאשה אשר העידה שלא נותרה לה ברירה בכתיבת המכתב, וכי במשך מספר חודשים עקב האיש אחר מהלך היתקדמות הכתיבה, אסר עליה לצאת מן הבית בימים מסוימים כשלא היתקדמה די בכתיבה עפ"י ציפיותיו, ופעמים אף זרק דפים מתוך המכתב כדי שתתקנם באופן התואם את ציפיותיו.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.