איסור לכהונה למרות גירושין בגט פיטורין

בירור הדין ריח הגט הפוסל בכהונה לכאורה גם אם היה מקום לקבל את הטענה שאין תוקף לנישואי המבקשת, יש לדחות את הבקשה בשל העובדה שהמבקשת התגרשה בגט פיטורין, אף אם הדבר לא היה נידרש.

הארכנו בעיניין זה בפסק דין אחר (תיק 1101106/1), וכעת נציין בקיצור את עקרי הדברים הנוגעים לנדו"ד. באשר להקף האיסור מחמת ריח הגט, כתב הרמ"א (שם): "ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה." מקורו הוא מתשובת הרשב"א (ח"א סימן תק"נ), שנשאל על אדם ששידך את בתו והתבטלו השידוכין, וכדי שלא יצא קול על בתו שהיא מקודשת, נתן לה המשודך גט. הכרעת הרשב"א היא כי למרות שהעדים העידו שלא היה קול קידושין, והגט ניתן רק מפני החשש, גט זה פוסל לכהונה משני נימוקים: האחד, שמא באמת קידש.

...

מצינו במשנה (ל, ע"א): "שבועת העדות [...] אינה נוהגת אלא בראוין להעיד". ובגמרא: "לאפוקי מאי? א"ר פפא לאפוקי מלך, ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא. מ"ד משחק בקוביא כש"כ מלך, ומ"ד מלך, אבל משחק בקוביא מדאוריתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו". ופרש"י (שם, ד"ה אבל), וז"ל: "אבל משחק בקוביא מדאוריתא חזי, שלא פסלה תורה אלא עד חמס שנוטל בחזקה [...] ורבנן גזרו ביה ועשאוהו גזלן מדבריהם ואמרו אסמכתא היא ולא קניא, וכיון דמדאוריתא חזי, חיילא עליה שבועה. ורב אחא סבר הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן ליה, לא קרינן ביה והוא עד". יוצא אפוא, כי לרב אחא בר יעקב לא חלה שבועת העדות על משחק בקוביא אף שמהתורה הוא כשר לעדות.

מכל מקום, נמצאנו למדין, לדברי הגאונים, הרמב"ם והרשב"א כי המתקדשת בפני פסולי עדות דרבנן, צריכה גט על מנת להתירה להינשא לאחר.

מסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשים, מטעם ריח הגט שפוסל נישואי המבקשת לכהן.

והוסיף הרמ"א: "ואפילו היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו". ומקור דבריו בנמוק"י (יבמות כג, ב), דאפילו בפלגש המיוחדת לו אינה נאמנת עליו, ע"ש. ושוב חזר להורות כן גבי יבום (סימן קנו סעיף ט), וז"ל: "ואם היו חבושים בבית האסורים – שוודאי הוא ממנו, פוטר". וש"מ דדוקא בכה"ג שהיו חבושים הוא דפוטר מן היבום, אבל במיוחדת לו הר"ז חולצת משום דאמרינן כשם שזינתה וכו'.

ואצ"ל בנ"ד, שטוענת בנחישות שלא נבעלה קודם גירושין וגם רוב נשים יולדות לתשעה מסייע לחזקת כשרותה, וז"פ וברור [והן אמת שמלבד איסור זנות דפנויה עברה נמי על איסור ג"ח הבחנה, חרף מה שנימסר לה בביה"ד בעת הגירושין שמותרת לינשא רק אחרי צ' ימים.

והעביר שאלה זו לגר"ש משאש לחוות דעתו בהיתרא דהאי עלובתא, והשיב לו בתשובה מנומקת שהבת אמנם כשרה לקהל בשופי (כלשונו) – ספק שילדה למקוטעין אחרי הגירושין ואת"ל שנתעברה קודם גירושין וילדה לתשעה כרוב הנשים ספק שמא נתעברה מגוי, אולם לכהן התירה רק בדוחק באם יסכים עמו מרן היבי"א. ואכן מרן קיבל את הפסק, וכתב: "ואפריון נמטייה וכו' שהעלה בכחא דהיתרא ובטוב טעם ודעת להתירה בקהל ה'", והסכים להתירה אף לכהן, ע"ש. הרי לפנינו אישה שנפרדה מבעלה בערכאות והכירה ישראל אחר וחיה עמו קודם שקבלה גט מבעלה הראשון, וילדה אחר כשישה חודשים וחצי מיום קבלת הגט, ושניהם מודים שהבת היא שלו, באופן שיש לחוש שנבעלה ואף היתעברה מהנטען שהיתה מיוחדת לו קודם גירושין – הן מצד רוב הנשים דילדן לתשעה והן מצד דאתרע חזקתה, ואעפ"כ התירו הני תרי צנתרי דדהבא את בתה לינשא אף לכהן.

...

ועכ"פ ודאי שכל האמור לעיל (או חלקו) היה אור לנתיבתם של הר"ן והה"מ וכל הנלווים עמם אשר העלו כן בפשיטות בדעת הרמב"ם, וצ"ע בדברי הרמ"א בתשו'.

וכיו"ב מבואר בב"ש שהוסיף לחדש בזה"ל: "גם נראה לי אם ידוע דזנתה עם כשר ויש כאן רוב כשרים, לא חיישינן שמא זנתה עם אחר אפילו לדעת הרמב"ם. אע"ג בעלמא ס"ל דבעינן תרי רובי, מכל מקום כהאי גוונא א"צ תרי רובי", עכ"ל. נמצא שבנ"ד שיש לפנינו בועל כשר אשר מודה לדבריה שזינתה עמו וכן יש כאן רוב כשרים אצלה, הרי שלדברי הכל סגי בזה להתיר את הבת אף לכהן וא"צ תרי רובי (כנלענ"ד ברור ופשוט).

מסקנה כלל העולה בהא נחתינא ואסקינא, שהבת הינה בתו של [פלוני] ומותרת לינשא כדמו"י לכל איש ישראל ואף לכהן.

עם כל ההבנה למצוקתה של המבקשת, הדברים אינם נוגעים למקרה שלנו בו אין מדובר בהתרת ממזרות או בתיק עגינות, אלא במבקשת שלאחר שהתגרשה, חולקת חיים משותפים עם כהן, ופונה אל ביה"ד כדי להכשיר זאת ולהתיר לה להנשא עמו כדמו"י. ריח הגט הפוסל בכהונה נימוק נוסף לדחיית הבקשה להיתר נישואין לכהן, הנו בשל עצם העובדה שהמבקשת התגרשה בגט פיטורין, בין אם היה צורך בדבר ובין אם לאו, וכדלקמן.

עיי"ש. ולענין הלכה חזינן שלמרות שהבית יוסף הביא את תשובת הרשב"א שהחמיר לאוסרה לכהונה בגירשה מחמת קול קידושין, מכל מקום לא העלה את הדברים על שולחנו, ומשמע שלא ס"ל להחמיר בזה, וז"ל שו"ת יביע אומר (שם), שהסיק להלכה בנידון דידיה לגבי מחזיר גרושתו מנישואין אזרחיים: "עכ"פ מדברי מרן הש"ע שהשמיט תשובת הרשב"א (סי' תק"נ), ותשובת הרא"ש (כלל לה), מוכח דס"ל שהעיקר כתשובת הרשב"א שבב"י (סי' יג). וכמ"ש ג"כ בשו"ת לחם רב להלכה. (והרמ"א בהגה שהחמיר בסי' ו לפוסלה לכהונה, ובסי' י שאסורה לחזור לבעלה הראשון, החמיר גם בסי' יג ס"ט שאם נתגרשה מחמת קול קידושין בעלמא צריכה להמתין ג' חדשי הבחנה). ולכן בנ"ד שמעיקר הדין לרוב גדולי אחרונים אין צורך בגט לנישואין אזרחיים, וכ"ה דעת הרמב"ם ומרן הש"ע, ובפרט שבנ"ד לא היו נזהרים כלל באיסור נדה שהוא בכרת, ומכיון שיש צורך למבקשים לחזור ולהינשא זו לזה לתועלת ילדם המשותף שהוא חולה וזקוק להורים שיסעדוהו ויטפלו בו כראוי, יש מקום להתיר להם לחזור ולהינשא בחופה וקידושין כדמו"י, ואף המצריכים גט בנישואין אזרחיים משום חומר איסור אשת איש, כאן באיסור לאו בעלמא (שמחזיר גרושתו משנישאת לאחר) אין לחוש [...] וכן הסכימו עמי חברי בית הדין הגדול שליט"א והתרנום להנשא זו לזה בחופה וקידושין כדת משה וישראל." ועיין היטב בתשובת שמע שלמה (ח"א, אה"ע, סימן ב).

...

בתוקף האיסור, כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות גירושין ה"א): "כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהן שנאמר (ויקרא כ"א) ואישה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהן". יוצא אפוא, שהרמב"ם סובר שריח הגט שפוסל בכהונה הוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק הינו אסמכתא בעלמא, ועיין במגיד משנה ובלחם משנה (שם).

מכל מקום, נמצאנו למדים מדברי הרשב"א, כי גם גט שניתן בשל חשש בעלמא פוסל משום ריח הגט.

סיכום ומסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשת לכהן מהטעמים הבאים: לא ניתן לבטל את נישואיה הקודמים בטענת מקח טעות, הן בשל העובדה שמהמסמכים הרפואיים המצויים בידינו לא ניתן להוכיח את טענותיה שלבעל אין גבורת אנשים, הן בשל העובדה שמהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיות בתפקודו של הבעל בתחום הנ"ל. בנוסף, גם אם טענותיה נכונות, עדין לא ניתן להפקיע את הנישואין בטענה זו, מפני שפעמים רבות יש לכך פתרון רפואי.

בשל חשיבותו נעתיק את רובו: (א) גט פיטורין לבני זוג אשר לא נישאו בישראל באמצעות רב רושם נישואין, יסודר לאחר שבית הדין יברר את יהדותו של כל אחד מבני הזוג אשר הוריו לא נישאו בישראל באמצעות רב רושם נישואין.

מותב בית הדין בטבריה כבר עבר ובטל מן העולם – כבוד הראב"ד הגרא"ד אויערבאך שליט"א פרש זה מכבר לגימלאות וחבר בית הדין הגר"א לביא מכהן כאב"ד בבית הדין הרבני בירושלים, אך חבר בית הדין הגר"ח בזק מכהן עדיין בית הדין הרבני בטבריה, כיום כאב"ד. והינה אם אכן כל ההרכב המקורי שנתן את פסק הדין לא היה קיים, כבמקרים שבהם שלושת הדיינים פרשו לגימלאות או נילקחו לבית עולמם, היה מקום לומר שאין מקום להחזיר התיק לדיון בפני בית הדין בטבריה השונה לגמרי מההרכב שנתן את ההחלטה.

היישום: התרת הנישואים בגט כדי לצאת ידי כל חשש ופסק דין – חלף תעודת גירושין – למניעת מיכשול לפני הוצאת פסק הדין עיינו בתיק בית הדין האיזורי באשדוד וראינו שאכן לפני ימים מספר, ביום ב' במרחשוון תשע"ט (11.10.18) הוציא בית הדין האיזורי את ההחלטה דלהלן: לאחר עיון נוסף בתיק ובהתייעצות עם דיינים וחוקרי היהדות מחליט בית הדין בזאת כי: על אף שבתיק זה ישנן אמירות לא אמינות ואין כל ראיה ליהדות אם האם (וכאשר אבי האם לכל הדיעות היה נוכרי) ונראה כי אם המבקשת נוכרייה גמורה, מכל מקום מפאת חומר האיסור של אשת איש יש לערוך גט למבקשת הגב' [ש'] מבעלה מר [ל'], שכמובן לא יהווה ראייה כלל ליהדותה, ויסודר רק כדי לצאת מידי חשש רחוק וזניח ביותר.

בתגובה שלח לנו הרב שרמן את המכתב דלהלן: נתקבלה החלטת בית הדין האיזורי בנתניה בה נתבקשתי להגיב על פסק הדין שבו בית הדין לא אישר את יהדותה של המבקשת, למרות שבפסק הדין שהוציא בית הדין הרבני בחיפה בתשמ"א, בהרכב בו השתתפתי על פי עדים שהופיעו בפנינו.

...

ולגוף פסק הדין חומר הראיות תומך במסקנה בדבר אי־יהדות המערערות, מכל מקום אין בו די להתיר נישואין לכתחילה ללא גט לאחר שצלחנו את משוכות הסמכות העניינית והמקומית, לעניין המותב שידון בבירור יהדותה של [ש'], נעיין בטענות שטוענות המערערות לגופו של פסק הדין.

בחינת הדברים יכולה להיות גם על פי פניית אחד מבעלי הדין לעיון נוסף בפסק דינו של בית הדין לאור עובדות חדשות שהתגלו, וכאמור בתקנה קכ"ט לתקנות הדיון: "(1) בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית הדין שדן בעיינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם." אך דבר זה אינו שייך לנידון דידן, שהרי המערערת אינה רוצה שבית הדין בטבריה יחזור ויעיין בפסק דינו, שהרי החלטתו מקובלת עליה.

בכפוף לכל האמור, הערעור מתקבל.

דיון והכרעה בשו"ע אה"ע סימן יא סעיף א' נפסק: "הנחשדת על א"א... הואיל ונאסרה על בעלה בשבילו הרי היא אסורה על בעלה ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט...מפי השמועה למדו כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל." בנדון זה שני הצדדים מודים שהכירו לפני כשש־עשרה שנה, הרבה לפני שהאשה התגרשה מבעלה הקודם.

כך מבואר בטור אה"ע סימן קט"ז: "הנושא נשים בעבירה כגון חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין כמו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' אם הכיר בה יש לה עיקר ותוספות." הביאור לכך משום שאם הכיר בה שאסורה עליו בחייבי לאוין והתחייב לה, הרי זה רצה ליזוק בנכסיו.

בנסיבות אלה כאשר הליך הנישואין לא נעשה כראוי, הצדדים אסורים זה לזה על פי הודאתם והתעורר ספק לרבנים שהיו מעורבים בסידור החופה וקידושין בעצם מעשה הקידושין – אין מקום לאישור נישואין אלה כדמו"י. אולם הואיל ונעשה מעשה קידושין ע"י רבנים הרגילים בסידור חו"ק, הרי יש לחוש לצד שתפסו קידושין למרות הספק, ומשום חומר איסור אשת איש יש לסדר לצדדים גט פיטורין בהקדם האפשרי.

...