ספקים – המשיב לא ייצור קשר עם ספקים בשם המשרד וכן לא יעשה שימוש במידע סודי של החברה מכל סוג שהוא בהתקשרותו עם הספקים.
התשתית העובדתית שנטענה בו חפפה באופן מלא את זו שנטענה בבקשה למתן סעדים זמניים, נטען כי התובעות זכאיות גם לסעדים כספיים לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, ולפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, כמו גם לסעדים נוספים.
דיון והכרעה
התביעה שבפנינו כוללת ארבעה רכיבים: הראשון, דרישה לפצוי בגין עוולות מסחריות; השני, דרישה לפצוי בגין פירסום דברי לשון הרע; השלישי, דרישה להחזר כספי בגין תשלום עודף עם סיום ההיתקשרות בין החברה לנתבע; והרביעי, דרישה לקבלת החזר בין הוצאות החברה בהליך הבקשה למתן צוים זמניים.
הנתבע חזר לפרוטוקול על הצהרתו זה בדבר כך שמה שכתב למזכירה בר זיק אינו אמת, והוסיף והדגיש כי הדברים נכתבו בלהט הנסיבות, לאור המחלוקת שפרצה בינו ובין התובעת 2 ושהובילו לסילוקו מהמשרד ולפיטוריו/הפסקת ההיתקשרות עם התובעות באופן מיידי;
שנית מעיון בתצהירים שהוגשו מטעם התובעות – תצהיר התובעת 2 וכן תצהירה של גב' בר זיק – עולה שאין בו כל היתמודדות עם טענות הנתבע בדבר כך שבפועל לא שלח לעצמו קבצים כלשהם, בין היתר מאחר שחשבון האימייל שלו נחסם על ידי התובעת 2.
באשר לדרישה לפצוי ללא הוכחת נזק, כי אף אם היו התובעות מוכיחות שבוצעה כלפיהן עוולה מסחרית, אין משמעות הדבר כי בהכרח הן היו זכאיות לפצוי ללא הוכחת נזק, שכן פסיקת פיצוי שכזה, לפי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, נתונה לשיקול דעת בית הדין;
ולבסוף לא מצאנו כל פגם בכך שהנתבע פנה לעובדת לשעבר של התובעות, גב' תפילין, והציע לה לסייע לו בפרויקט שעבד עליו.
...
זאת ועוד, אף שהתובעות הגישו סיכומים בכתב מפורטים, הנפרשים על פני שמונה עמודים, לא מצאנו בהם כל התייחסות לרכיב תביעה זה – למעט אמירה כללית לפיה התובעות חוזרות ומבקשות שייפסקו להן הסעדים שפורטו בכתב התביעה – ובכלל זה הן לא הצביעו על מקור נורמטיבי המסמיך את בית-דין זה לפסוק במסגרת ההליך הנוכחי הוצאות שנגרמו להם בהליך קודם, שהסתיים בהסכמה ללא פסיקת הוצאות.
לאור כל האמור, הרינו דוחים רכיב תביעה זה.
סיכום
התביעה נדחית ברובה, ומתקבל רק רכיב התביעה שעניינו החזר תשלום עודף (מקדמה) בסך 6,500 ₪, ששולם לנתבע במשכורת פברואר 2015.
אשר לפסיקת ההוצאות – על דעת רוב חברי המותב, בהינתן שהתביעה עמדה על סך 181,500 ₪, והיא התקבלה רק בחלקה המזערי (כ- 3.5% בלבד מהסך הכולל) סבורים אנו שיש מקום לחייב את התובעות לשלם לנתבע הוצאות, שאותן אנו מעמידים בדיוק על הסך שאותו חוייב הנתבע לשלם להן (לדעתה של חברת המותב גב' לאה חלה, שנותרה בדעת מיעוט, יש לחייב את התובעות לשלם לנתבע הוצאות גבוהות יותר, בסך 10,000 ₪).
