איסור השתתפות במכרז פנימי בעירייה בשל ניגוד עניינים

התובע ביקש בתביעתו לחייב את הנתבעים בפצוי כספי וכן לתת צו מניעה זמני וקבוע האוסר על המשך הפגיעה; להורות על תיקון שנות הותק שלו וזכויותיו הסוציאליות בהתאם; ליתן צו הקובע כי הקריטריונים הקבועים עבור משרת "מנהל תחנת הצלה" אינם חוקיים או מידתיים וכן לתת צו המורה לעירייה לנקוט בהליכי משמעת אישיים כנגד מר תמיר בגין היתנהגותו כלפי התובע ובכלל זה לקבוע כי אין למר תמיר חסינות כעובד ערייה בגין מעשיו.

הערייה אף ניסתה למנוע את הישתתפותו של התובע בהשתלמות השנתית באילת ולפגוע בהמשך עבודתו כמציל, משום שהתובע סרב לחתום פעם נוספת על טופס ויתור על סודיות רפואית.

ניגוד עניינים של מר תמיר - מר תמיר, נוכח תפקידו המינהלי ובו זמנית תפקידו בועד העובדים של הערייה, נמצא במצב של ניגוד עניינים מובנה חמור.

התובע הצהיר כי בשנת 2008 פירסמה הערייה מיכרז פנימי למשרת מנהל תחנה.

...

על כן אנו קובעים כי סכום הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובע יהיה בסך של 20,000 ₪.

לסיכום נוכח האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בשמו הטוב בסך של 20,000 ₪.

בהתחשב בכך שהתובע הגיש תביעה על סך של 300,000 ₪ שהתקבלה בשיעור נמוך ביותר, כאשר התנהל הליך ארוך אשר כלל ארבע ישיבות הוכחות, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ₪ (סך הכל).

כפי שיפורט להלן, ההליך ניפתח בבקשה למתן סעדים זמניים, שבה התבקש בית הדין לאסור על עריית אום אל-פחם להעסיק את עו"ד ומיד מחאמיד (להלן: הנתבע) עד לגילוי מיסמכי המיכרז.

כמו כן, אם היה מפורסם מיכרז פנימי היא לא הייתה יכולה להישתתף בו. אין חשש לניגוד עניינים - חלק מהעובדים שציינה התובעת אינם עונים על הגדרת "קרוב מישפחה" על פי הדין ולכן אין צורך באישור ועדת השרות להעסקת הנתבע.

] "לעניין מיכרז פנימי - מכרזים פנימיים הם בגדר הוראת דין מחייבת במועצות מקומיות ובמועצות אזוריות. בתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים) אין הוראת דין שמחייבת ערייה לערוך מיכרז פנימי לקידום עובדים, עם זאת, בעיריות רבות מונהגים מכרזים פנימיים לקידום עובדים כפועל יוצא של הסדרים קבוציים מתמשכים, פסיקת בתי הדין לעבודה והוראות חוקת העבודה. סטייה מהתנהלות כזאת שהיתה נהוגה בעבר תהווה הפרה של מערכת יחסי העבודה הקיבוצית באותה ערייה, והיא עלולה לעורר היתנגדות". כלומר, בהתאם לתקנות העיריות ולנוהל קבלת עובדים לא חלה חובה על ערייה לפרסם מיכרז פנימי לקליטת עובד חדש בערייה, אלא מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתה.

יצוין כי בזמן ניהול ההליך היה מר מחאמיד במשא ומתן עם הערייה לצורך פרישה מתפקידו וכי בהתאם להודעת הערייה מיום 3.6.2020 גובש עימו הסכם פרישה ואף פורסם מיכרז לאיוש משרתו.

...

] בהקשר זה נציין שאנו דוחים את טענת התובעת שלפיה היא נבחרה ככשירה שנייה לתפקיד, מהטעמים הבאים: האחד, בהודעת העירייה שנשלחה אליה לא נכתב שהיא נבחרה ככשירה שנייה.

בהקשר זה נזכיר כי אנו דוחים את טענת התובעת שלפיה השתהתה בשל לידת בנה שהיה בן חודש בלבד במועד ישיבת הוועדה, שכן הטענה הועלתה לראשונה רק בתצהיר עדותה הראשית ולא ב"זמן אמת", ולמצער, במועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי קיים שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לסעד זמני ולכן יש לדחות את טענות התובעת בנוגע לפגמים שנפלו במכרז עליהם ידעה בשלביו הראשונים של המכרז ולמצער לפני פרסום תוצאות המכרז.

סוף דבר תביעת התובעת לביטול החלטתה של העירייה לבחור בנתבע לתפקיד מנהל תחום בכיר בלשכה המשפטית מחמת פגמים בהרכב הוועדה ובהחלטתה, מחמת אי פרסום מכרז פנימי, מחמת אי עמידת הנתבע בתנאי הסף ומחמת הפרת עקרון הייצוג ההולם – נדחית.

משרד הפנים דחה את בקשת הערייה לפרסם מכרזים פנימיים למשרות וכפועל יוצא מכך גרם לפגיעה דרמאטית בעתידם התעסוקתי של העובדים ובזכויותיהם וזאת בנגוד להלכה שכבר אפשרה לעובד במדינה להגיש מועמדות במיכרז פנימי.

לעניין הסעדים המבוקשים: הבקשה לאסור על החברה לסיים את העסקתם של העובדים עד למתן פסק דין – מדובר בסעד לא מידתי וחסר בסיס משפטי.

לאחר בחינת העניין הודיע משרד הפנים, כי לעמדתו במיכרז פנימי יכולים להיתמודד עובדי הערייה ולאור זאת לא ניתן להחריג אותם ולאשר את השתתפותם במיכרז פנימי.

...

בנסיבות אלו מצאנו, כי המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין העובדים לעירייה ובחינת הטענה להיותם של העובדים עובדים בעירייה וההשלכות של כך ראויות להתברר במסגרת ההליך הקיבוצי.

לעניין טענת העירייה בדבר הגשת הבקשה בחוסר תום לב נציין, כי אין אנו מוצאים לקבל טענה זו. אכן ראוי היה לצרף לבקשה העתק מההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לחברה אשר צורף ע"י העירייה והחברה, ברם לא מצאנו כי היעדר צירוף ההסכם הקיבוצי נעשה בחוסר תום לב כאשר ההסתדרות ציינה במפורש, כי היא הארגון היציג של עובדי העירייה והחברה (סעיף 1 לבקשה).

לעניין טענת העירייה לפיה מדובר בעתירה מוקדמת נציין, כי אנו סבורים שלנוכח פסיקת ביה"ד אין מקום לבטל את הליכי השימוע, ברם ככל שבעקבות הליכי השימוע יוחלט על פיטורי מי מהעובדים, הרי שהפיטורים בפועל יידחו עד לאחר מתן פסק דין בהליך העיקרי.

ממילא ההחלטה בשימוע תוכל לעמוד לביקורת ביה"ד. בנסיבות אלו מצאנו להורות כדלקמן: ניתן צו זמני האוסר על החברה לסיים את העסקתם של העובדים עד למתן פסק דין שיינתן בהליך העיקרי.

בדעת נת"י לקדם הקמת חטיבת בקרה פנימית – in house, שתיבחן את כל גופי התיכנון והאחזקה בפרויקטים בעלי מורכבות הנדסית ורגישות בטיחותית גבוהה, וזאת כאוטוריטה המקצועית שמעל לגורמים המקצועיים בחברה, ולרבות מנכ"ל נת"י, למניעת כל תלות בגין גוף זה לבין כל גורם אחר פנימי או חצוני.

ראו: עע"מ 5409/18 רשות מקרקעי ישראל נ' סלימאן ) 3.01.2019); עע"מ 3827/10 טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ נ' עריית נשר (17.03.2011); עמ"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א בע"מ נ' ועדת המכרזים- עירית עפולה (18.1.2009); עע"מ 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות) בע"מ נ' רשות הנמלים (11.2.2008) (להלן: "עניין דגש סחר חוץ"); ע"א 4964/92 נשיץ נ' עשת פ"ד נ(3) 762 (1996); ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי פ"ד נז(1) 883 (2003); עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטפול בשפכים רמת לבנים בע"מ פ"ד נח(1) 590 (2003).

הסוגיה הנוגעת לניגוד עניינים בין פעילות מציע הצעה במיכרז ובין פעילותו מחוץ למכרז, וכן השיקולים העומדים ביסוד האיסור על ניגוד עניינים בתחום הצבורי, הכללים והמגבלות שעל עורך המיכרז לקבוע למניעת החשש לניגוד עניינים בראייה הצופה פני עתיד, תכליתם, והאיזון בין האיסור על ניגוד עניינים לבין תכליות ציבוריות נוגדות, נדונו בהרחבה ובעמקות בעיניין דגש סחר חוץ.

בנסיבות העניין מצאתי כי יש ממש בטענת נת"י כי לא נפלה שגגה מלפניה בנקיטת אמצעי מנע להסרת החשש לניגוד עניינים מובנה הנובע מעיסוק שני תחומים, הבטחת איכות ושירותים אחרים, שיכול להצדיק נקיטת אמצעי מנע במסגרת ניסוח מיגבלות ההישתתפות במיכרז, אף כשאין מדובר באותו פרויקט, ואף בשים לב לכך כי בתחום התיכנון עיקר החשש לניגוד עניינים בא לידי ביטוי בעת קיום כשל שאינו מקרה רווח.

...

סבורתני כי לאור כל האמור לעיל, הגם שלא מצאתי לנכון לקבל את רוב הנטען בעתירה, ראוי בנסיבות העניין להורות לנת"י לקבוע הוראות מעבר לפי שיקול דעת ועדת המכרזים לעניין מגבלות ההשתתפות במכרזים לתכנון בלבד, למניעת פגיעה בלתי מדתית ובלתי נדרשת, הנגרמת למציעים הפוטנציאלים המספקים כיום לנת"י שירותים בתחום זה מכוח התקשרויות בעבר עם החברה, שביצוען טרם הושלם.

יישום אמת מידה זו בנסיבות העניין מובילני למסקנה כי אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת נת"י ליישום מדיניותה אותה היא מכנה "הפרדת העולמות". כאמור לעיל מצאתי כי מאמצי נת"י ופועלה ליצירת תרבות ארגונית נקיה מניגודי עניינים ומפגיעה בטוהר המידות, במיוחד על רקע "עברה", כפי שפורט והוסבר על-ידי בא כוחה, בנוהגה כבית שמאי, עקב חשש ממדרון חלקלק, בבחינת נכוותה ברותחין נזהרת בצוננין, הוא ראוי, ומכל מקום אין מקום להתערבות שיפוטית בו. נת"י פועלת כמדיניות שאותה היא מיישמת גם בגדרי ניסוח תנאי המכרז למניעת כל תלות בגין גוף הבטחת האיכות לבין כל גורם אחר לקראת הקמת חטיבה עצמאית בתוככי נת"י שתעסוק בעתיד אך בכך.

התוצאה העתירה מתקבלת אך לעניין מתן הוראות מעבר לפי שיקול דעת ועדת המכרזים לעניין מגבלות ההשתתפות במכרזים לתכנון בלבד, ולעניין זה, ולקביעת מועד להגשת ההצעות בהתאמה, מוחזר הדיון לועדת המכרזים למתן החלטתה.

יתר טענות העותרת נדחות.

עוד צוין כי בהעדר "עניין אישי" כהגדרתו בנוהל אין כל מניעה כי שופטי בית המשפט החברים בועדה ישתתפו בקבלת החלטות ביחס לעוזרים משפטיים, ואין כל בסיס לטענות לפיהן השופטים חברי הועדה פועלים בנגוד להוראות החוק ואינם מפעילים שיקול דעת עצמאי או מגיעים להסכמות בלתי חוקיות.

לטענת העותר, מצב הדברים שבו הועדה עתידה להצביע על מועמדותם לשיפוט של ארבעה עובדי בית משפט זה, נוגד הילכות מפורשות שניתנו בכל הנוגע להיקפו ולמהותו של האיסור החל על עובד ציבור להמצא בנגוד עניינים במסגרת תפקידו.

כך נקבע בעבר על ידי בית משפט זה בהקשרים של ועדות מינויים שונות (וראו למשל: בג"ץ 322/77 הדר נ' בן ארי, פ"ד לא(3) 762, 766-765 (1977), בו נקבע כי הכרות מקצועית מוקדמת בין חבר בועדת בוחנים לבין אחד המועמדים למישרה אינה פוסלת את חבר הועדה מלכהן בה (וראו בהקשר דומה גם: בג"ץ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לג(1) 767, 771 (1979)); ובג"ץ 3751/03 אילן נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 833-829 (2005) בו נקבע כי הכרות מקצועית מוקדמת של חבר ועדה במיכרז פנימי עם אחד מהמועמדים אינה יוצרת כשלעצמה ניגוד עניינים).

...

השאלה האם קיים חשש סביר לניגוד עניינים תלויה בנסיבות המקרה הפרטניות ונבחנת על בסיס טיב הקשר בין הגורמים הרלוונטיים, ועל פי הדין הקיים אין בהיכרות כשלעצמה כדי להביא למסקנה בדבר קיומו של חשש כאמור (וראו: ברק-ארז, עמ' 549-548; שפניץ, עמ' 296-294; לביטוי נוסף לגישה זו ראו גם: דין וחשבון הצוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים 34-33 (2018); הנחיית היועצת, פסקה 22).

עם זאת, נוכח המסקנה לפיה דין העתירה להידחות לגופו של עניין, לא ראיתי להרחיב בדברים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.