איסור העסקת עובדים חלופיים בזמן שביתה חוקית

הנתבעת טוענת עוד, כי במשך תקופה נקטו טייסי אל על בשביתה פראית בניסיון להפעיל לחץ לשפור תנאי העסקתם, עיצומים אשר אופיינו במספר פעולות מאורגנות לרבות דיווחי סיק (חוסר כשירות לבצוע הטיסה לרבות מחמת מחלה).

לנוכח האמור ובהתאם להוראות הדין, הודיעה מיד הנתבעת לתובע במייל המעדכן אותו בדבר ביטול הטיסה ובדבר זכותו לבחור בין השבת התמורה לבין טיסה חלופית ואף צורף לינק המוביל לפירוט האפשרויות העומדות לפניו וכן מספר טלפון לצורך ביצוע תאום טיסה חלופית.

בעיניין זה טען נציג הנתבעת בדיון שהתקיים בפניי כי "ברגע שטייס מודיע שהוא לא מגיע 4 או 5 שעות לפני הטיסה, אין בכל זמן לשיקול מסחרי של להחליט מי...ניסינו ליצור קשר עם טייסים אחרים ולמצוא חלופות התקשרנו לאותו טייס פעמיים..." הנתבעת טענה כי בעקבות הקושי לאייש טיסות, ביום 19.5.2022 פנתה הנתבעת לבורסה לניירות ערך בשנית ודיווחה בדוח שכותרתו "דוח מיידי על ארוע החורגים מעסקי התאגיד הרגילים" כי - "בהמשך לדווח מיידי שפירסמה החברה ביום 8.5.22 ועל רקע ביטולן של מספר טיסות נוספות בימים האחרונים מסיבות תפעוליות, החברה מודיעה כי ביום 19.5.22, פנתה החברה לועד העובדים של הטייסים, בבקשה לקיום לוח הטיסות כמתוכנן ולניהול משא ומתן מיידי" כמו כן, דיווחה ביום 16.6.2022 הנתבעת לבורסה כי פנתה בבקשה דחופה לביה"ד האיזורי לעבודה והתבקש צו אירעי וכן צוים זמניים וקבועים: "בהמשך המיידי של החברה מיום 19.5.22 ועל רקע ביטולן של טיסות נוספות בעת האחרונה החברה מעדכנת כי ביום 16 ביוני 2022 הגישה החברה, בקשה דחופה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, כנגד הסתדרות העובדים הכלכלית החדשה וכן כנגד ועד הטייסים מסגרתה התבקש צו אירעי בסכסוך קבוצי במעמד צד אחד וכן צוים זמנים וקבועים שעניינם בקשה לקבלת צו האוסר על הטייסים והוועד לנקוט בצעדים אירגוניים ולשבש יציאת טיסות של החברה וכן מורה להם לקיים שקט תעשייתי תוך קיום לוח הטיסות כמתוכנן...החברה ממשיכה לפעול על מנת להשיב את הפעילות לסדרה וכן פועלת לצימצום הפגיעה בציבור לקוחותיה כתוצאה משיבושים בלוח הטיסות....". (נספח א' לכתב ההגנה).

אציין כי לו היה מדובר בימיה האחרונים של השביתה, בשונה מאלו הראשונים, יתכן והמצב היה שונה – אלא שבהתאם לדיווחים שהועברו בזמן אמת לבורסה לניירות ערך, ואשר צורפו לכתב ההגנה כנספח א' – ניתן לראות כי המועד הראשון שבו נודע לנתבעת על אודות פעולות הטייסים – היה למעשה שעות ספורות לפני שעת טיסתו המתוכננת של התובע, כך שהדבר היה בלתי צפוי ובפרק הזמן הקצר האמור – קשה היה לנתבעת, כפי שטענה במסגרת כתב הגנתה – למצוא פיתרונות יעילים אשר ימנעו את ביטולה של הטיסה שעה שטייסים רבים סירבו לאייש את הטיסות ונעדרו מעבודתם דבר שהביא לביטולן של טיסות רבות.

...

אכן – כאשר מדובר בשביתה פראית – אין המקרה הנדון נכנס בגדר הפטור האוטומטי – שכן אין הוא עונה על הדרישה שהשביתה תהא מוגנת בהתאם למילות החוק הברורות בסעיף הפטור הספציפי שניתן במסגרת הוראת סעיף 6(ה)(2) לחוק – ואולם – סבורני כי לא ניתן לשלול את הכנסת שביתה פראית – בגדרי סעיף 6(ה)(1) שעניינו – נסיבות שלא היו בשליטתו של מפעיל הטיסה או המארגן.

במקרה זה שלפניי, לאחר שלמדתי הנטען בכתב ההגנה ושמעתי את הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה.

השילוב של גורם ההפתעה והעדר ההודעה מראש, היקף הפעולות/עיצומים של הטייסים, פרק הזמן שבו נודע לנתבעת עובר לשעת הטיסה – על אודות השביתה והמחסור בצוותים, נכנס לטעמי לגדרי סעיף הפטור העוסק ב-"נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". בנסיבות אלה, אני סבורה כי  הנתבעת הוכיחה כי עומדת לה ההגנה מכוח סעיף 6 (ה) (1) לחוק שירותי תעופה.

בסעיף 21 לשני חוזים אלו נרשם כי "תוקפו של החוזה למשך תקופת ההרשאה". בסעיף 25(ח)(1) לחוזים נקבע כי "ההסכם יבוא לסיומו מיד עם גמר תקופת הזיכיון, לרבות הארכתה". כאמור, בשנת 2007 רכשה המבקשת את כל זכויות יחיד סי במחצבת אשרת דרום, וביום 1.2.2009 העבירה יחיד סי לתובעת, במסגרת כתב העברה, זכות הרשאה זמנית לחציבה בנחל אשרת דרום, לתקופה שהחל מיום 1.6.2005 ועד ליום 31.5.2022.

לחלופי חילופין, התבקש בית המשפט ליתן כל סעד זמני אחר, לפי שיקול דעתו, אשר יהיה בו כדי להותיר בתוקפו את המצב הקיים בו המבקשת מפעילה את המחצבות, וזאת גם לאחר יום 31.5.2022.

בדיון מיום 8.2.22 הוסיפה המבקשת כי לא ייגרם נזק לציבור מהפסקת החציבה כפי שטוענת רמ"י. להיפך, תכלית הבקשה, כפי שנטען בה, הנה להותיר על כנו את המצב הקיים מזה כ- 20 שנה, עד לבירור טענות המבקשת בפני בית המשפט, כמו גם לאפשר את המשך החציבה שכן אין הצדקה להשבתת המחצבה או להגבלת החציבה בתקופת הצוו, דבר המהוה נזק מיותר וחסר טעם.

מאזן הנוחות: במיכרז החדש שפורסם בימים אלו ביחס למחצבת אשרת דרום, צוין כי אם במועד אישור העסקה עם הזוכה החדש יוותרו בשטח מפעלים או מתקנים, ואם המבקשת לא תזכה במיכרז, אזי תנתן לזוכה האפשרות להגיע להסכם עם המבקשת בנושא המחוברים המצויים בשטח ההרשאה, וזאת בתוך 30 יום ממועד אישור העסקה, כאשר אם לא יגיעו הצדדים להסכם, תסלק המבקשת את המחוברים משטח ההרשאה בתוך 120 יום ממועד אישור העסקה.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, ובאיזון הראוי בין סכויי התובענה שאינם מובהקים מחד גיסא, ומאזן הנוחות הנוטה בעת הזו לטובת המבקשת, מאידך גיסא, ניתן בזאת סעד זמני האוסר על רמ"י להעניק זכויות לזוכה במיכרז במחצבת אשרת דרום עד להכרעה בתובענה.

...

תשומת הלב שפסק הדין של בית המשפט העליון העוסק בחברת יחיד סי לפיו, נדחה הערעור ללא צו להוצאות, נושא בכותרתו הן את ע"א 6699/96 והן את ע"א 7290/96, וזאת, כפי הנראה, משום שהדיון בערעורים אוחד.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, ובאיזון הראוי בין סיכויי התובענה שאינם מובהקים מחד גיסא, ומאזן הנוחות הנוטה בעת הזו לטובת המבקשת, מאידך גיסא, ניתן בזאת סעד זמני האוסר על רמ"י להעניק זכויות לזוכה במכרז במחצבת אשרת דרום עד להכרעה בתובענה.

הבקשה לסעד זמני ככל שהיא מתייחסת למחצבת אשרת צפון - נדחית על כל חלקיה.

עוד לטענתה הואיל והנתבעת 2 היא מעסיקתה בפועל במועד 2/2019, לנתבעת 1 לא הייתה כל סמכות לפיטוריה/השבתה/ שילובה בכל מקום אחר.

(ב1) (1)   לעניין עובדת של קבלן כוח אדם המועסקת אצל מעסיק בפועל במשך שישה חודשים לפחות, יחולו הוראות אלה: (א)   לא יגרום מעסיק בפועל לכך שקבלן כוח אדם יפטר עובדת בהיריון בנגוד להוראות סעיף זה; (ב)   פוטרה עובדת בהיריון בנגוד להוראות סעיף זה, חזקה היא שהמעסיק בפועל הוא שגרם לפיטורים, אלא אם כן הוכיח אחרת; (ג)    בקשה להיתר לפי סעיף קטן (א) תוגש הן בידי המעסיק בפועל והן בידי קבלן כוח האדם; (2)   הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על החובות והאיסורים החלים על קבלן כוח אדם כמעסיק לפי כל דין; (3)   בסעיף קטן זה, "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996..

יודגש כי יתכן והפסקת שיבוץ תחשב כפיטורים בפועל אף אם לא ננקט הליך סיום עבודה פורמאלי, אולם בנסיבות העניין, ומבלי להקל בכך ראש, שוכנענו כי נעשו ניסיונות מצד הנתבעת 1 למצוא לתובעת עבודה חלופית, במהלכם התובעת, אשר לא קיבלה שכר הגישה את התביעה דנא, לאחריה הוצע לה לשוב לעבודה.

...

סוף דבר על הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 13,893 ₪ עבור פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים.

לחילופין, ככל שיש קושי מעשי לעשות כן הנתבעות ישלמו ישירות לתובעת סך של 2,222 ₪ (כמפורט בסעיפים 49-50 לפסק הדין, לרבות לעניין המועדים לתשלום).

הנתבעות תשלמנה את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לעומת זאת, גם בעדותו של התובע התגלתה סתירה מסוימת בנושא זה, כאשר טען תחילה לתקופת חפיפה בת חודש ימים, במהלכה עבד עם עובד נוסף, רונלדו (סעיף 9 לתצהירו; עדותו בעמוד 4 שורה 28), ואילו לאחר מכן טען כי עבד עם העובד הנוסף, 6 שעות ביום, משך שבועיים, ללא שציין תאריכים מדויקים (עמוד 5 שורה 17).

טרם ניפתח בדיוננו, נקדים היתייחסות לטענות הנתבע בדבר הרחבת חזית אסורה.

מנגד, הנתבע, החולה במחלה ניוונית קשה, מרותק למיטתו, נידרש לסיוע תמידי מורכב וקשה, ונאלץ לממן צוות סיעודי בממון רב. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על העסקת התובע, ודין תביעתו בהקשר זה, לרבות התביעה החלופית בדבר זכאות לשכר מינימום שעתי, להדחות, ואלה נימוקינו: בפסק הדין המנחה בעיניין יולנדה גלוטן, שניתן בדנג"ץ, אושרה בדעת רוב ולאחר התחבטויות, הקביעה לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים זרים המועסקים בסיעוד.

אף לא ניתן להעתר לטענתו שובת הלב של התובע, לפיה גם אם לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, יש לפסוק לו הפרישי שכר מינימום לפי חישוב שעתי.

...

לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי הצדק עם התובע בטענותיו בהקשר זה. הנטל להוכיח כי שולמו לתובע דמי חופשה בתקופת העבודה מוטל על הנתבע.

בנסיבות אלה, משלא הוצג תחשיב חלופי השונה מתחשיב התובע ולאור תקופת העבודה, מתקבלת התביעה לתשלום פדיון 6 ימי חופשה, בסך 1,272 ₪.

סיכום לאור כל האמור, ישלם הנתבע לתובע פדיון חופשה בסך 1,272 ₪.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי הוסיף וטען ב"כ המבקשים כי רישיונו של המבקש 1 נשלל ולא הוגשה בקשה להחזירו כך שלא קימת סכנה שהוא ינהג ברכב וכי לא ניתן להטיל על החברה נטל של אזהרה לפני כל נסיעה ודי באמור בנספח להסכם ההעסקה, שצורף לבקשה.

מכל הטעמים האמורים מצאתי כי לא עומד לזכותה של המבקשת הסייג הקבוע בסעיף 57 ב לפקודה וכי צדק הקצין המשמע עת אסר מנהלית את השמוש ברכב.

אכן, השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קושי לא פשוט, אך כבר נפסק כי המחוקק ערך איזון ראוי, חוקי, חוקתי ומידתי, בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, ובהתאמה נקבעו הנחיות וסייגים לשימוש בסמכות זו, ור' לעניין זה פסק הדין המנחה ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

אני מוכן להניח כי הפגיעה הכלכלית בחברה היא רבה (על אף שמדובר ברכב פרטי ללא שימוש מיוחד וניתן לשכור רכב חלופי במקומו), אך בכך לטעמי כדי להצדיק את השבת הרכב.

...

דיון והכרעה המבקשים אמנם לא טענו בעניין ראיות לכאורה, אך עדיין מצאתי לעיין בחומרי החקירה ונחה דעתי כי קיימות די ראיות לשלב זה שלך ההליך וביניהן- דין וחשבון על בדיקת שכורת באמצעות ינשוף; מזכר בדיקת נשיפון אלקטרוני; דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (לרבות דבריו של המבקש 1 כי שתה 3 כוסות וודקה); עותק מפלט הינשוף ועוד.

במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לאפשרות של המבקשת לפנות בדרישת שיפוי לנהג על הנזק שנגרם לה (ואיני מכריע כלל בנושא זה), הרי שמדיניות משפטית ראויה שבסיסה במטרת המחוקק למנוע נהיגה בשכרות, מחייבת אותנו ללכת בדרך אשר תוביל את מי המשכירים רכבים, מוסרים רכבים לעובדים, נהגים מטעמם וכו' להזהיר את הנהגים בצורה ברורה הולמת ותכופה ואם צריך לבטח את עצמם (בתוך החוזה), מפני אירועים דומים, להטיל את הנזק לפתחו של העבריין ולתרום למלחמה בתופעת נלוזה זו. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' בנג'ו בבפ"מ 1987-02-15 ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מ"י: "הנני ער למחיר הכלכלי אותו משלמת המבקשת עקב השבתת הרכב, אך סבורני כי נוכח מחדלי המבקשת, ובכדי ליישם את כוונת המחוקק ולהטמיע בקרב המבקשת וציבור המסיעים בכלל, את חובת נקיטת הזהירות, שתמנע הישנות הסיכון הבא, יש לאשר את הסנקציה המנהלית בה נקט הקצין הפוסל, על מנת שתדע המבקשת, וידע כל בעל חברה המחזיק בצי רכבים, ובמיוחד בעלי חב' של רכבי הסעים, שחיי אדם בידם מדי יום, כי לא די בהבל פיו של אותו בעל חברה, כדי לפרוק עצמו מעול האחריות הכבדה שעל כתפיו. עליו לעשות מעשה של ממש כדי לצמצם ככל האפשר את היתכנותו של סיכון לנוסעיו, וככל שיחדל מכך, ישלם מחיר כלכלי כבד. העדפת האינטרס הכלכלי של המבקשת על פני מחדליה, הינה החטאה גמורה של כוונת המחוקק והפיכת הסנקציה המנהלית לתלוית מחיר כלכלי, תוך התעלמות ממחיר הדמים שכפסע היה בינו לבין האירוע דנן". לאור כל האמור לעיל, מאחר והאזהרה היא כללית ורחוקה ומאחר והפגיעה בחברה אינה שונה מפגיעה בכל בעל רכב אחר, הנני מורה על דחיית הבקשה.