עם זאת, לכלל זה חריגים על פיהם ניתן להפריד מיגרש מנחלה מכוח החלטה 1523 של מועצת מקרקעי ישראל או לפי הוראה 62 הנ"ל.
ובאשר למקרה דנא נטען, כי בהתאם לדו"ח הפיקוח שנערך בחודש ינואר 2018 בעיניין המשק, קיימות בו 3 יחידות דיור ומבנה בשימוש שאינו תואם התכנית, ולכן לא ניתן לקדם העברת הזכויות במשק לנתבעת 3 ולכך מתווספת גם התחייבות ההורים שניתנה לתובעת 2 אגב מתן ההסכמה על ידם לבניית בית מגורים על ידה בשטח המשק.
בתי המשפט עיצבו את ה'רישיון הישראלי', על ענפיו השונים, על־פי המודל האנגלי: "(הרשות) אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים וכך תצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין (להלן: "רשות חוזית"), ואפשר שתנתן על ידי בעל המקרקעין ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, אקט של רצון טוב, או תילמד משתיקתו ואי מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: "רשות גרידא")" ראו: נ' זלצמן "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב 24(תשנ"ה), 24.
הנתבעת שבה וטוענת, כי אין רגליים לטענה לפיה הדירה נרשמה על שמה בנאמנות, שהיא בבחינת גרסה כבושה של התובעת, וכי גם עדותו של עו"ד ח., אשר זומן להעיד מטעמה תומכת בגירסתה לפיה מדובר בעסקת מתנה, כעולה גם ממסמכי העברת הזכויות בדירה שנערכו על ידו; בתוך כך, כתב ההיתחייבות הבלתי חוזר אוסר מכירת הדירה הראשונה בלבד ואינו אוסר ביצוע עיסקאות אחרות הקשורות בה.
הנתבעת מטעימה, כי במקרה דנא עניין לנו במתנה בחיוב כמעוגן בסעיף 4 בחוק המתנה.
...
הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנא, באיזון בין כלל האינטרסים והזכויות, לרבות זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד, באתי לכלל מסקנה, כי דחיית התביעה על יסוד הכלל בדבר השתק שיפוטי לא זו בלבד שאינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, היא בוודאי גם אינה מידתית בנסיבות העניין.
לפיכך, טענת הנתבעת בעניין זה נדחית.
סוף דבר
העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להידחות.
