מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

איסור הכרעה בשאלה מבלי קביעת סמכות

בהליך בקשה לביטול איסור שימוש ברכב (בא"ש) שהוגש בשנת 2022 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה השאלה העומדת עתה לבחינה בפני ביהמ"ש היא, האם יש יסוד להחלטת הקצין לאסור שימוש ברכבו של המבקש.
מסוכנות לא בכדי נקבע סמכותו של קצין מישטרה לאסור שימוש ברכב למשך 30 יום בעבירה של נהיגה בשיכרות וזאת לאור המסוכנות הרבה למשתמשי הדרך שיש בעבירה זו. בעבירה של נהיגה בשיכרות קבע בית המשפט, כי חלה חזקת מסוכנות, כפי נפסק:"לטעמי עילת נהיגה –בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת מיידית"; בש"פ 1965/07 רדלייך נ' מדינת ישראל (6.3.07).
...
לאחר שבחנתי את חומר הראיות בתיק, הנני סבורה כי היו בפני קצין המשטרה די ראיות שהמבקשת ביצעה לכאורה את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה בשכרות, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים שבפניי, לא שוכנעתי כי יש בפניי נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הקצין אשר הורה על איסור השימוש ברכב.
נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לאחר שהוגשו כתבי ההגנה, חוו"ד (הן מטעם הצדדים והן מטעם המומחה מטעם בית המשפט), תצהירים ותיקי מוצגים מלאים, וכן תחשיבי נזק, ולאחר שהתובע ביקש למחוק את התביעה שהוגשה בעילה של חוק איסור לשון הרע שהתבררה לפני מותב אחר (כך שכלל הטענות כנגד הנתבעת יהיו בהליך שלפני) היתקיים ביום 11.12.22 קדם משפט מסכם ובמסגרתו ביקשתי בשנית את עמדת הצדדים לשאלת הסמכות העניינית.
אין בקביעה זו כדי לקבוע שיש לי סמכות עניינית לידון בתביעה של התובע כנגד הבנק כפי נוסחה בכתב התביעה, אלא כי איני מכריע בשאלה זו כעת.
...
הן התובע והן הבנק טענו כי מדובר בתביעה לפי פקודת הנזיקין ועל כן הסמכות העניינית הינה לבית משפט השלום (עמדת הנתבעת 2 לא התבקשה, שכן התביעה כנגדה לא נובעת מקיומם של יחסי עבודה בינה לבין התובע) וכן הפנו לפסיקה שלטענתם תומכת בעמדה זו. לאחר שעברתי שוב על כתבי הטענות, תצהירי הצדדים, תגובת הצדדים (בכתב ובע"פ) וכן הפסיקה הרלוונטית, הנני קובע כדלקמן:- ההלכה המשפטית:- שאלת הסמכות העניינית הינה שאלה שאותה על בית המשפט לברר בתחילת הדרך, לאורך הדרך ועד לפסק הדין, שכן שאלה זו קובעת האם בית המשפט כלל מוסמך לדון בתובענה ולהכריע.
לסיכום נקודה זו – שאלת הסמכות העניינית צריכה להיבחן לאורך כל ההליך; גם אם על פי ניסוח כתב התביעה העניין בסמכותו של בית המשפט האזרחי, יתכן שמכתב ההגנה או מהראיות שיביאו הצדדים יתגלה כי לא כך הדבר; למרות ניסוח התביעה כ"עוולה נזיקית", ניתן ללמוד ממכלול העובדות המפורטות כי מדובר בתביעה חוזית, שהסמכות לדון בה הינה לבית הדין לעבודה.
" (עניין מורן רוחם הנ"ל, פסקה 65) לפיכך הנני קובע כדלקמן:- בשים לב לכך שהתובע, בטיעונו ובכתבי הטענות שלו, לא מפריד בין עילות שמקורן בפקודת הנזיקין לבין טענות שנוגעות למערכת החוזית/הסכמת שבין התובע כעובד לבין הבנק כמעביד, והואיל ויש לפני גם את התביעה כנגד הנתבעת 2 (אשר הסמכות בעניינה אינה לבית הדין לעבודה) אין מקום להורות כעת על העברת התיק בכללותו לבית הדין לעבודה או מחיקת חלק מכתב התביעה של התובע כנגד הבנק.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 13 ביולי 2022, ניתנה החלטתי (להלן: "החלטה בבקשה 32") לפיה: "נקבע בזאת כי המשיבה לא תעשה כל שימוש בחותמת המופיעה בסעיף 7 דלעיל או בכל סימן דומה על מכשירי טלפון סלולאריים, ללא אישור מראש של המנהל המיוחד ו/או מי מטעמו.". הוי אומר: הכרעתי כי הסימן המסחרי להלן, הנו סימן מסחרי השייך לעמותה; לצורך הנוחות יובא הלוגו להלן: ביום 15 דצמבר 2022, הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות נוספת, כנגד המשיבים, במסגרתה עתר לקבלת סעד האוסר על המשיבים לעשות שימוש בסימן המסחרי השייך לעמותה, כפי שנקבע בהחלטה בבקשה 32.
" צוי מניעה – המסגרת הנורמאטיבית ההכרעה בשאלה אם יש לתת סעד זמני אם לאו, מורכבת מאיזון ושיקלול בין סכויי התביעה לבין מאזן הנוחות.
להלן אתייחס לטענות המשיבים: כי העמותה ניכשלה ברשום הסימן ברשם סימני המסחר; כי העמותה זנחה את הסימן המסחרי; כי אין יסוד להכיר בעמותה כבעלת הסימן המסחרי כהגדרת סימן מסחרי "מוכר היטב" בשל הצהרותיה בעבר – כדלקמן; · העמותה במענה למכתב רשם העמותות, מיום 14 בדצמבר 2016 [נספח 1 לתגובת המשיבים]: הצהירה כי, "1. הסימן המוטבע על מכשירים שמזהה אותם כמאושרים לפי השקפת הרבנים, הוטבע ע"י היצרנים עוד טרם הקמת העמותה לפי המלצת ועדת הרבנים שמונו ע"י גדולי ישראל לנושא זה. 2. לאור הנ"ל ברור שהסימון אינו רכוש העמותה ולפיכך המסקנה שהעמותה פועלת שלא באופן תקין משוללת לחלוטין." · כמו כן, הצהירה העמותה, באותו מכתב (פסקה קודמת), כי: "4. כפי שכתבנו בעבר לא היה לעמותה נכסים, הן מוחשים והן מוניטין, מכיוון שהעמותה אינה גוף עיסקי ואינה גוף בעל שליטה בנושא הפעלת טלפונים סלולריים ואף אינה יכולה לכפות על משתמשי הטלפונים הסלולריים להשתמש אר ורק במכשירים המאושרים על ידה. יצוין כי קיימים ועדות רבנים נוספות המעניקות אישורים.". · עוד נטען על ידי המשיבים כי קיים כנגד העמותה "השתק פלוגתא", כתוצאה מפסק בורר, במסגרת בוררות בו הייתה העמותה צד, הקובע כי אין בסמכות העמותה למנוע מכירת מכשירים המסומנים כמאושרים.
...
ביום 13 ביולי 2022, ניתנה החלטתי (להלן: "החלטה בבקשה 32") לפיה: "נקבע בזאת כי המשיבה לא תעשה כל שימוש בחותמת המופיעה בסעיף 7 דלעיל או בכל סימן דומה על מכשירי טלפון סלולריים, ללא אישור מראש של המנהל המיוחד ו/או מי מטעמו.". הוי אומר: הכרעתי כי הסימן המסחרי להלן, הינו סימן מסחרי השייך לעמותה; לצורך הנוחות יובא הלוגו להלן: ביום 15 דצמבר 2022, הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות נוספת, כנגד המשיבים, במסגרתה עתר לקבלת סעד האוסר על המשיבים לעשות שימוש בסימן המסחרי השייך לעמותה, כפי שנקבע בהחלטה בבקשה 32.
סברתי, כי מאזן הנוחות מחייב להיעתר לבקשה וראוי בשלב זה לאסור על המשיבים לעשות שימוש בחותמת הכשרות של העמותה.
תוצאת הבקשה: לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.
המשיבים יישאו בהוצאות הבקשה וישלמו למנהל המיוחד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 13,000 ₪ תוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו. המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

דיון אקדים את מסקנתי ולפיה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאחר ששמתי את העדויות כמו גם לאחר שעיינתי בהשלמת הטיעון וכן תוך הביאי בחשבון את ההליכים הקודמים, כי בעניינינו, ובנסיבות המיוחדות כפי שהן ולשלב זה של ההליך, יש להותיר את הסעד הארעי שניתן, צו מניעה האוסר על המשיבות או מי מטעמן, להגיש בקשה לחדלות פירעון כנגד החברה המבקשת, וזאת עד לתום ההליך בתיק העקרי, כפי שיפורט להלן.
צו מניעה – צו חוסם שאלת סמכות בית המשפט, למנוע מאדם לנקוט בהליכים משפטיים בערכאה שיפוטית אחרת, אינה שאלה פשוטה, ויש בה היבטים עקרוניים במיוחד לגבי זכות הגישה לבית המשפט שזו הטענה העיקרית שטענו המשיבות, להעדר סמכות לפגוע בזכות יסוד זו. הסמכות ליתן צו חוסם, הנה סמכות הנובעת מהסמכות הטבועה של בית המשפט או מכוח הסמכות הכללית זו המסורה לו, לפי סע' 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.
מאידך, הגם הלכה ותיקה זו, כפי שהוזכרה בהילכת "אברהם סימון", ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' אברהם סימון, (11.11.21), עולה כי נעשה שימוש, הגם שלעיתים נדירות, ליתן צו חוסם נגד מתדיין, בהילכת אברהם סימון, הוגדר בעל הדין כ"טרדן", אשר ניתן צו חוסם כנגדו, הגם שנערכה בחינה מחמירה, האם ננקטו אמצעים הפוגעים פחות בזכות המתדיין לגישה לערכאות, כאשר שם נקבעו "סימנים" בשאלת היות המתדיין, טרדן, נבחן האם הפגיעה בזכות לערכאות מידתית, ונבחנה התועלת שבמתן הצוו, וניתנו הוראות קונקרטיות כאמור בפיסקה 53 שם. בעניינינו, המבוקש הנו סעד מתון יחסית לזה שהתבקש בהילכת אברהם סימון.
בהנתן כי החברה המבקשת רשומה באשדוד, ואשר פעולתה העסקית במחוז הדרום, הסמכות לטפל בשאלות הנוגעות לחדלות פרעון של החברה, מסורה לבית משפט המחוזי בבאר שבע ולכן אין מדובר בצו חוסם כללי לגבי פתיחת הליכים בערכאות באופן כללי, אלא לצוו חוסם במסגרת בית משפט זה, (המחוזי בבאר שבע), שלא לנקוט בהליך חידלות פרעון, בטרם הוכרעה השאלה שהעלתה החברה בתיק העקרי, בדרך לבצוע בקירוב של הסכם הפשרה.
...
דיון אקדים את מסקנתי ולפיה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאחר ששמתי את העדויות כמו גם לאחר שעיינתי בהשלמת הטיעון וכן תוך הביאי בחשבון את ההליכים הקודמים, כי בענייננו, ובנסיבות המיוחדות כפי שהן ולשלב זה של ההליך, יש להותיר את הסעד הארעי שניתן, צו מניעה האוסר על המשיבות או מי מטעמן, להגיש בקשה לחדלות פרעון כנגד החברה המבקשת, וזאת עד לתום ההליך בתיק העיקרי, כפי שיפורט להלן.
ברי כי לא ניתן לשלול אפשרות כי המשיבות, החלו בביצוע חלק מחיוביהן לפי הסכם הפשרה, כאשר הפנייה לבית המשפט של החברה, באה תוך כדי, כך שהפנייה לבית המשפט, הותירה את המשיבות "חשופות" באופן מסוים כלפי החברה, הגם שאציין כי לצורך ההכרעה בבקשה זו, לא שוכנעתי כי זה המצב.
בנסיבות בהן נבחנה היתכנות הגשת בקשה לחדלות פירעון, ונמצאה היתכנות נמוכה, כאשר ההתרשמות הינה כי מטרת אפשרות זו של הגשת בקשה לחדלות פרעון נגועה בשיקולים שאינם ממין העניין, כאשר מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת החברה ולרעת המשיבות, כאשר המשיבות אינן מנועות מלנקוט בהליכים אזרחיים משל עצמן כמו גם לבקש באופן עקרוני, סעדים זמניים, אם כי לא נקיטת ההליך החריג והקיצוני של חדלות פרעון, מצאתי כי בהתאם לתשתית העובדתית שהונחה בפני ובשלב זה של תחילת ההליכים בתיק העיקרי, ענייננו במקרה החריג שבו לאור כוונות המשיבות, שוכנעתי בקבלת הבקשה, איסור על המשיבות בנקיטת הליכי חדלות פרעון נגד החברה, עד לתום ההליך האזרחי בתיק זה. לפיכך, הסעד הארעי שניתן במעמד צד אחד, ביום 22.8.23, יעמוד בתוקפו עד לתום ההליך העיקרי שבתיק זה ולמען הסר ספק, ניתן בזאת צו מניעה, צו חוסם האוסר על המשיבות לנקוט בהליכי פירוק או הליכי חדלות פרעון נגד החברה התובעת, עד לסיום ההליך העיקרי בתיק זה. המשיבות תישאנה ביחד ולחוד, בהוצאות ובשכ"ט החברה המבקשת בסך כולל של 20,000 ₪ ניתנה היום, ד' תשרי תשפ"ד, 19 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

נטען כי באמצעות עילה זו הפך בית המשפט לגוף המכריע בשאלות שאינן בתחום מומחיותו המשפטית, תוך שהוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות, לרבות בשאלות של קביעת מדיניות.
כמבואר לעיל, השאלות העיקריות הדורשות הכרעה בדנן נוגעות לגבולות סמכותה של הכנסת בכובעה כרשות המכוננת, ולשאלה האם בעת שכוננה את התיקון, חרגה הכנסת מהסמכות המוקנית לה. כידוע, להבדיל משאלות הנוגעות לבחינת המדיניות שבה נקטה רשות פוליטית, ההכרעה בשאלה "מהי סמכותה של הרשות הפוליטית והאם סמכותה הופעלה כדין, [...] מסורה, בדרך כלל, לבית המשפט, במסגרת סמכותו וחובתו לקבוע מהו החוק" (בג"ץ 910/86 רסלר נ' שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441, 489 (1988)).
לדבריו: "האומנם נאמר כי בית-משפט הוא שיקבע מה ראוי לה לחוקה שתכלול – ומה אין ראוי לה לחוקה שתכלול – ומתוך שחוק להגנה על השקעות הציבור בישראל בנכסים פינאנסיים אין הוא 'ראוי' שייכלל בחוקה, יוסיף בית המשפט ויקבע כי שריונו נעשה שלא כדין ובחריגה מסמכות אך מטעם זה בלבד? איסור שתיית משקאות אלכוהוליים (PROHIBITION) נכלל בתיקון לחוקת ארצות-הברית. כך ביקש 'מחוקק החוקה' לעשות – וכרצונו עשה. חוק זה, אליבא דכולי עלמא, אין הוא ממשפחת חוקי חוקה. האם נאמר כי מתקן החוקה חרג מסמכותו?" (עניין בנק המזרחי, בעמוד 516).
...
כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.
ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.
אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו