הנתבעת הוסיפה, כי התובע אינו יכול להנות מפירות התחזותו לאחר, שכן מדובר בעבירה פלילית; כל שהיה על התובע לעשות הוא לשוב ולשלוח מיסרון בו היה מציין כי פנייתו לא נענתה, הוא היה נענה.
סעיף 2(א) לחוק שויון ההזדמנויות קובע כדלקמן (ההדגשה הוספו – א.ש.):
"לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
סעיף 9(א) לאותו חוק קובע, כי:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2"
סעיף 9(ג) לחוק זה קובע, כי:
"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בנגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א)."
אשר להכרעתנו
נציין כבר עתה, כי אין חולק, שמחומר הראיות שהציג התובע, בכל אחת משתי הפעמים בהן הוא הזדהה בגילו האמיתי, לא היה המשך לשיחה והתובע לא זומן לראיון, בעוד שבשני המקרים בהם הציג עצמו כבחור בתחילת שנות ה- 20 לחייו, זכה לקבל פרטים ואף זומן לראיון אישי.
...
האם התובע הופלה לרעה ע"י הנתבעת בקבלתו לעבודה מחמת גילו? זו השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לידי מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן הטעמים שעמדו בבסיס החלטתנו.
סעיף 9(א) לאותו חוק קובע, כי:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2"
סעיף 9(ג) לחוק זה קובע, כי:
"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א)."
אשר להכרעתנו
נציין כבר עתה, כי אין חולק, שמחומר הראיות שהציג התובע, בכל אחת משתי הפעמים בהן הוא הזדהה בגילו האמתי, לא היה המשך לשיחה והתובע לא זומן לראיון, בעוד שבשני המקרים בהם הציג עצמו כבחור בתחילת שנות ה- 20 לחייו, זכה לקבל פרטים ואף זומן לראיון אישי.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא הפלתה את התובע בקבלתו לעבודה מחמת גילו.
יחד עם זאת, אנו סבורים כי נפל פגם באופן הטיפול בפניותיו של התובע אל הנתבעת והגם שלא הוכח כי הופלה לרעה מחמת גילו, אין חולק, כי שתי פניות שבוצעו על ידו, הושבו ריקם.
כך או כך, מן הראוי היה שפניותיו של התובע תיענינה, ולכן בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לו פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין נזק לא ממוני.
