איסור בנייה במשבצת חקלאית ללא הסכמת המשכיר

סעיף זה כולל, בנוסף על כך, גם איסור על חבר האגודה לבצע בנייה בקרקע המשבצת ללא הסכמת המשכיר.

הכרעותיו של בית המשפט המחוזי נשענות על אדנים יציבים ביותר, ובראשם הסכמות הצדדים על התשתית העובדתית הבסיסית, כי ניבנו על ידי המערערים עשרות מבנים אשר הושכרו למטרות לא חקלאיות לצדדים שלישיים.

...

בסופו של דבר הורשע קלקודה בשנית על יסוד הודאתו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ואי קיום צווים שיפוטיים (צווים שהוצאו נגדו במסגרת ההליך הפלילי הראשון).

לטענת המערערים בית המשפט קבע כי המבנה הוצב לתקופה של חמש שנים ועל כן היה עליו לייחס להם שימוש של חמש שנים בלבד במבנה זה. לאחר שעיינתי בקביעות בית המשפט ביחס לאותו מבנה, מצאתי כי אכן היה עליו לבצע את החישוב ביחס לחמש שנות שימוש לכל היותר ומשכך אני מקבל את טענת המערערים.

סוף דבר המדובר אפוא במקרה קיצוני ביותר, של מערערים שפעלו בניגוד לדין ולהסכם המשבצת משך שנים ארוכות, חרף הליכים משפטיים – אזרחיים ופליליים – שננקטו נגדם, וחרף צווים שיפוטיים שניתנו נגדם.

סיכומו של דבר, אמליץ לחבריי כי יידחו כל רכיבי הערעור למעט טענות המערערים הנוגעות לחישוב דמי השימוש שביצע בית המשפט המחוזי ביחס למבנה מספר 28 בנחלה 33.

עוד נקבע בהסכם כלהלן: "...אסור למיישבת לבנות במשבצת ללא קבלת הסכמת המשכיר מראש ובכתב, ואסור לאגודה לבנות במשבצת ללא קבלת הסכמת המשכיר והמיישבת מראש ובכתב. אסור לחבר האגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהוא או להוסיף תוספת למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת המשכיר, המיישבת והאגודה מראש ובכתב". הסכם המשבצת מסדיר את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים ומגדיר את החובות והזכויות שלהם כלפי התובעת.

בהקשר זה, אוסר הסכם המשבצת על בניית מבנים לשימושים לא חקלאיים ועל העברת זכויות בקרקע לאחר ללא קבלת הסכמת התובעת.

...

סיכום נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו מניעה קבוע למניעת כל שימוש שאינו כדין או ללא הסכמת התובעת במקרקעין מושא התביעה.

כמו כן אני מורה על הריסת משטח האספלט ופינויו , ככל שלא פונה עד כה וזאת בתוך 30 יום מהיום.

בכל הנוגע למחסן, אני דוחה את התביעה להריסתו שכן לא הוכח כי הוא נבנה ללא היתר אולם ניתן בזאת צו מניעה קבוע לגביו האוסר שימוש בו שלא כדין ושלא בהתאם לייעודו החקלאי או האחר בהתאם להסכמת התובעת.

סע' 20 להסכם אוסר על חבר האגודה לבצע בנייה בקרקע המשבצת ללא הסכמת המשכיר, קרי: התובעת, כדלקמן: "ב. אסור לחבר האגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהוא ו/או להוסיף תוספת למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת המשכיר, המישבת והאגודה מראש ובכתב.

ההלכה הפסוקה ביחס לשימושים שאינם מורשים וכך מנחה אותנו ההלכה הפסוקה ביחס לשימושים שאינם מורשים, מפיה של כב' השופטת דפנה ברק ארז ברע"א 327/13, יוסף כהן ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פורסם בנבו, 7.5.2013, פסקה 12: "ככל שהבקשה מעוררת היבטים עקרוניים מן הסוג שמצדיק הענקתה של רשות ערעור לפי אמות המידה שהותוו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) – היבטים הנוגעים לשימושים לא מורשים במקרקעי ישראל בכלל, ובקרקעות חקלאיות בפרט – הרי שבית משפט זה כבר אמר את דברו לא אחת ששימושים אלה הם בעייתיים, הן מהיבט השמירה על שילטון החוק והן מהיבט האנטרס הצבורי בשמירה על הקרקעות החקלאיות ועל שטחים פתוחים (ראו והשוו: בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' שר הבינוי והשיכון, פסקה 109 [פורסם בנבו] (9.6.2011)). שימושים לא מורשים שכאלה הם, לצערנו, תופעה שכיחה, ואכיפת החוק לצורך מניעתם היא חיונית. אכיפה כזו נעשית אמנם גם באמצעות הרשויות המקומיות, מכוח הסמכויות המוקנות להן במסגרת דיני התיכנון והבנייה (ראו למשל: רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה – חבל מודיעין [פורסם בנבו] (9.6.2009)), אך אין בה כדי להוציא את זכותה – וחובתה – של המדינה כבעלת הקרקע למנוע אף היא שימוש אסור באמצעות הכלים המוקנים לה בדין, מעבר לאמצעי האכיפה העומדים לרשותה במישור המשפט הפלילי." כן ר' פסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל בבג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 9.6.11, פסקה 109 לחוות הדעת, שהתקבלה פה אחד ע"י שבעת שופטי ההרכב): "קשה להגזים בנזק שעלול להגרם בעקבות שימוש בלתי חוקי או בלתי מוסדר במקרקעין, הנעשה על-ידי בעל הזכויות בנחלה לשם תעסוקה לא חקלאית. בשימוש הלא חוקי יש כדי לפגוע בשלטון החוק, המשמש, כאמור, עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית, באשר מוחלות נורמות שונות על אנשים שונים. כן יש בשימוש הבלתי חוקי להביא לפגיעה באמון הציבור ברשויות השילטון. בצד זה, פוגע הדבר, פעמים רבות, בנוחותם ובהנאתם של אלה המתגוררים בסמוך לו; הוא משנה את אופייה של הסביבה הכפרית ומשתלט על שטחים פתוחים; הוא משפיע לרעה על התשתיות, שאינן מיועדות לעמוד בעומס התחברותי שנוצר בעקבות שימוש מעין זה; הוא יוצר מפגעים סביבתיים, ובאין פקוח – מגביר סיכונים אקולוגיים; הוא מביא לירידת ערך המקרקעין הסמוכים, ללא פיצוי; הוא פוגע בקופה הציבורית, שכן לא ניתן תשלום עבור השמוש שנעשה בפועל במקרקעין; והוא פוגע בתחרות העסקית מול אלה הפועלים תחת רישיון..." בית המשפט העליון רואה, איפוא, בחומרה רבה את השמוש הלא מורשה במקרקעי ישראל, ומייחס להתנהלות זו פגיעה בערכי שילטון החוק, ואף קורא למדינה לנקוט בהליכים אזרחיים (לצד ההליכים הפליליים) למניעת התפשטות תופעה זו. טענת השהוי לטענת ב"כ הנתבע, עומדת לצידו של הנתבע טענת שהוי, העולה עד כדי היתיישנות.

...

משענייננו בהתנהגות עבריינית, שאף הפכה למכת מדינה, הרי שאין מנוס מלנקוט בצעדים עונשיים.

באשר לדמי הפיתוח, הרי שמצאתי כי המומחה אברבוך הביא בחשבון גם עניין זה. תוצאה אשר על כן אני מורה על הוצאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבנות כל מבנה במקרקעי המשבצת ובמגרש ללא קבלת היתרי בניה ואישורים מטעם התובעת, כמו גם מטעם האגודה.

כן ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 25,600 ₪, וזאת, בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ.

" כן נקבע בסעיף 19 לחוזה המשבצת כדלקמן: "א. אסור לחבר האגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהוא ו/או תוספת למבנה קיים ללא הסכמת המשכיר מראש ובכתב, תנאי זה בא להוסיף על כל תנאי אחר שעל חבר האגודה למלא לפי חוזה זה.

עוד עולה מהבדיקה שערכתי במשק, כי בבנייה הלא מורשית מתקיימת פעילות לא חקלאית, כאשר המבנים הנ"ל שמשו ו/או משמשים למגורים של הנתבעים 1-8 ו/או מי מהם ו/או מטעמם ו/או מכוחם ו/או בהסכמתם המפורשת ו/או המשתמעת, וזאת לכל המאוחר מחודש אוקטובר2013.

...

טענות הנתבעים: טענות הנתבעים 1,3, 6 ו-7: הנתבעים 1, 3, 6 ו-7 טענו בכתב הגנתם שיש לדחות את תביעת התובעת נגדם מהסיבות שיפורטו להלן.

לאור האמור לעיל סבור אני שיש לחייב את הנתבעים בדמי שימוש ראויים בשיעור של 5% מערך המקרקעין לכל שנה ושנה.

לגבי חישוב דמי השימוש הראויים לגבי מבנה 22 סבור אני שהנסיבות האישיות הפרטניות של נתבעים 5 ו-8 מצדיקות לא לכלול בעניינם את הרווח היזמי בחישוב שווי המקרקעין לצורך חישוב דמי השימוש הראויים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: מאחר ומבנים 17, 18 ו-21 נהרסו, אין צורך ליתן לגביהם כל צו שהוא; על הנתבעים 1, 3, 6 ו-7 להרוס את המבנים המפורטים במפת המדידה של המודד שלמה חי שצורפה לחוות דעתו מיום 8.7.2020 (למעט מבנה מס' 22 בו מתגוררים הנתבעים 5 ו-8) ונאסר עליהם ועל כל הבאים מכוחם לעשות בהם כל שימוש חורג ושאינו מותר על פי חוזה המשבצת שבין המושב לבין רמ"י. על מנת לאפשר לנתבעים 1, 3, 6 ו-7 לפעול להסדרת המבנים בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה וברמ"י (תוך התחשבות בתגובות האיטיות של גופים אלו) ולאור ההיתכנות להסדרת שימושים אלו בשינויים שפורטו בעדות מר יוסי אזולאי, ייכנסו צו ההריסה וצו איסור השימוש לתוקף ביום 15.8.2024; על הנתבעים 1, 5 ו-8 להרוס את מבנה 22 המפורט במפת המדידה של המודד שלמה חי שצורפה לחוות דעתו מיום 8.7.2020 ונאסר עליהם ועל כל הבאים מכוחם לעשות בו כל שימוש חורג ושאינו מותר על פי חוזה המשבצת שבין המושב לבין רמ"י. לאור מצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים 5 ו-8 ולאור מצבה הרפואי של הנתבעת 8 ועל מנת שהנתבעים 5 ו-8 ימצאו מקום מגורים אחר, לרבות פנייה לגורמים המתאימים בבקשה לקבלת דירה למגורים מהדיור הציבורי, יכנסו צו ההריסה וצו איסור השימוש לתוקף ביום 7.8.2025; על הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 23,329 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (26.5.2019) ועד ליום התשלום בפועל; בנוסף, על הנתבעים 1, 3, 6 ו-7, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך 123,648 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (26.5.2019) ועד ליום התשלום בפועל; בנוסף, על הנתבעים 1, 5 ו-8 לשלם לתובעת את הסך 84,922 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (26.5.2019) ועד ליום התשלום בפועל; על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הסוגיה המשפטית שבה נפלגו הצדדים עוסקת בשאלה: האם הסכמת המושב להשכרת שטח חקלאי (בחלקה ב') המצוי באחזקת מי מחברי האגודה השיתופית לצד ג', לשימוש שאיננו חקלאי, ובמיוחד לצרכי הקמת אנטנות סלולאריות, היא הרשאה הדירה או בלתי הדירה, והאם ניתן לקבל את טענת הנתבעים שלפיה חלה בעיניינה של הרשאה זו טענת היתיישנות? רקע כללי בקליפת אגוז האגודה השיתופית בית גמליאל מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: האגודה או המושב), היא בעלת הזכויות במשבצת הקרקע במושב ובחלקות ב' בו, לרבות החלקה מושא התביעה, וזאת, כחלק מהסכם משבצת בין האגודה לבין רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י).

סעיף זה כולל איסור על חבר האגודה לבצע בנייה בקרקע המשבצת ללא הסכמת המשכיר (רמ"י).

...

כאמור, משאין ענייני בתביעה של רמ"י הרי שלא אדרש להוראות בעניין זה. משכך, אני מורה על דחיית התביעה לסעד כספי ולמתן חשבונות.

משכך, ובשים לב לקבלת הסעד העיקרי לסילוק האנטנות של חברות הסלולר ומאידך גיסא נוכח דחיית רוב הסעדים שהתבקשו, לצד קבלת הסעד העיקרי, כמו גם בשים לב להתנהלות הנתבעים המפורטת לעיל, אני מורה על חיוב הנתבעים 1-4 באמצעות הנתבעים 2-4 (עם פטירתה של המנוחה ינטה) בשכר טרחת ב"כ האגודה בסך של 50,000 ₪ וכן באגרת משפט כפי ששולמה (על שתי מחציותיה).

כמו כן, אני מורה לחברות הסלולר, פלאפון וסלקום, לשאת בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 20,000 ₪ כל אחת, כאשר סכום זה ישולם ע"י חברות הסלולר לידי ב"כ התובעת בתוך 30 ימים מהיום.