איסור אפליה על רקע עדתי בקבלה למוסדות חינוך

משפט משווה באנגליה, הגם שהותר לקיים הבחנה על רקע דתי בקבלה לבתי ספר המיועדים לשרת קהילות מאמינים שונות, כל עוד זו נעשית באופן מידתי ולמטרה לגיטימית, נקבע, כי חל איסור להפלות בקבלה לבתי ספר אלה על רקע גיזעי, אתני או על רקע מוצא לאומי (סעיף 1 ל- Human Rights Act 1998; סעיף 1, 3, 17 ו-19B ל- Race Relations Act 1976; סעיף 50.1 ל- Equality Act 2006 (החוק האמור הוחלף ב- (Equality Act 2010; R. v. JFS [2009] UKSC 15 at para.

לפיכך, כפי שכבר נאמר בעמדת המדינה שהוצגה בבג"ץ: 'מקום שמוסד חינוך, בין אם הוא מוסד מוכר שאינו רישמי ובין אם הוא מוסד פטור, מפלה תלמידים בקבלה וברישום על רקע עדתי או אפליה אחרת, הרי מתבקש לעצור את האפליה בכל כלי, לרבות שלילה מלאה או הדרגתית של תקציב המוסד או הוצאת צו סגירה למוסד'.

...

השופט א' רובינשטיין: חברתי השופטת פרוקצ'יה, ביריעה רחבה שפרסה, ראתה עתירה זו כתשתית ראויה לקביעה עקרונית באשר למשמעו של שויון בחינוך, ולמסקנה אופרטיבית בסיסית העולה הימנו.

המסקנה הפשוטה היא, ולטעמי רוב מלים אך למותר והדברים לאמיתם בהירים כשמש בצהרי היום, שניתן בידי הרשויות כלי חד ויעיל לפיקוח, הוא ההזרמה הכספית; והמבקש לפגוע בשויון האנושי שאין בלתו, ראוי שלא יקבל כספי ציבור (בנוסף לסנקציות אחרות); זאת – בנוסף לכלים אחרים, של רישוי ופיקוח.

ראו גם אנציקלופדיה תלמודית הערך "חינוך" (ט"ז, קס"א) - ולא מצאנו שם הפליה בין יהודים ליהודים.

תפישה זו מצאה את ביטויה בחקיקה, וסעיף 5 לחוק זכויות התלמיד קובע סנקציה פלילית במקום בו נוקט מוסד חינוכי, או אדם הפועל מטעמו, אפליה פסולה: איסור הפליה (א) רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד מטעמים עדתיים, מטעמים של רקע חברתי-כלכלי, או מטעמים של השקפה פוליטית, בין של הילד ובין של הוריו, בכל אחד מאלה: (1) רישום תלמיד, קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך; (2) קביעת תכניות לימודים ומסלולי קידום נפרדים באותו מוסד חינוך; (3) קיום כיתות נפרדות באותו מוסד חינוך; (4) זכויות וחובות תלמידים לרבות כללי המשמעת והפעלתם.

בישיבה אחרת הסביר את ההוראה חה"כ סילבן שלום כדלקמן: "... הכוונה שלי הייתה לעידן (השגיאה במקור – ח"מ) שמתורגם כאן מטעמים עדתיים. בדרך כלל האפליה הדתית היא עדתית, היא בתוך הזרם הדתי, אבל מטעמים עדתיים..." (ראו: פרוטוקול ישיבה מס' 113 של ועדת החינוך והתרבות, הכנסת ה-15, 6 (19.6.2000); ההדגשה שלי – ח"מ) בסיכום שנשא חה"כ סילבן שלום בכנסת לאחר שהחוק עבר קריאה שלישית, הוא התבטא כך: "איסור אפליה: מהיום לא ניתן להפלות בקבלה בין תלמיד לתלמיד, מטעמים עדתיים, או מטעמים של רקע חברתי, או כלכלי. כן תאסר מניעת קבלת תלמיד על רקע השקפה פוליטית של הוריו או של הילד עצמו. אומנם יש אפשרות להפלות במצבים אחרים, אבל הם מצבים נכונים. למשל, כאשר ילד או ילדה ירצו ללמוד בבית ספר שהוא חד מיני. אם זהו אופי בית הספר, כך צריך להיות. אם יש מצב שבו ילד שאינו מקיים תורה ומצוות ירצה ללמוד מחר בבית ספר חרדי, הדבר לא יתאפשר לו. אם ירצה ילד יהודי או ערבי ללמוד בבית ספר יהודי או ערבי דתי, בית ספר יהודי כזה או בית ספר מוסלמי כזה - לא יוכל התלמיד לבוא ולומר שהאיסור הוא אפליה". (ראו: ד"כ התשס"א 1271, 1274; ההדגשה שלי – ח"מ) עינינו הרואות, סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד נועד, בין השאר, למנוע מצבים שבהם מונהגת הפליה על רקע עדתי, כגון זו שארעה כאן בבית הספר "בית יעקב" שבעמנואל.

...

לאור כל האמור, המלצתו היחידה של עו"ד בס הייתה כי משרד החינוך ינקוט צעדי אכיפה נגד יוזמי הפיצול ומבצעיו, אך זאת בגין הפרת חובות הדיווח באשר לפיצולו של בית הספר, ותו לא. בעיצומם של דברים אלה, הגישו העותרים את עתירתם לבית-משפט זה. ביום י"א בתמוז התשס"ח (14.7.2008) ניתן צו על-תנאי, אשר תוקן ביום י"ב בתמוז התשס"ח (15.7.2008), כך שהורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יקיים משרד החינוך פיקוח ממשי ויעיל על בתי הספר עליהם אחראי מרכז החינוך העצמאי, ומדוע לא יתנה את התמיכה שניתנת למוסדות המאוגדים במסגרתו או קשורים אליו, בקיום הוראות החוק בדבר איסור הפליה.

(שם, בעמ' 692, ובתרגום עברי, כפי שהוא מובא באוצר הציטטות 341 (איתן בן נתן עורך, 2009) בערך חינוך: "אנו קובעים, כי בתחום החינוך הציבורי התיאוריה 'נפרד אך שווה' – אין לה מקום. מתקני חינוך נפרדים הם במהותם לא שוויוניים").

הד עמום לחלק מקושיות אלו מצאנו אף בתיק שלפנינו ונתייחס אליהן בפיסקה 6 שלהלן.

סוף דבר – מטעמים אלה, בצד הנימוקים שהובאו על ידי חברי – הנני מסכים לכך כי הצו-על-תנאי שהוצא בעתירה – ייהפך למוחלט.

בשל כך, לטענתם, מוסדות אקדמיים לא מתוקצבים – חופשיים לעשות כרצונם, כל עוד שישמרו על רמה מדעית נאותה, ועל כן הם יכולים לקבל כל סטודנט לתכניות בהפרדה לכל תואר, בנגוד להגבלות המל"ג. עותרי קהלת מוסיפים, כי החלטת המל"ג עצמה פוגעת בזכויות חוקתיות שונות, בהן: חופש העיסוק של הסטודנטים החפצים בהפרדה, חופש העיסוק של המוסדות הבלתי מתוקצבים, חופש הדת, הזכות הקבוצתית לתרבות, הזכות לחינוך, הזכות לאוטונומיה אישית וכן הזכות לשויון, שכן, לטענתם, נוצרת בגין החלטת המל"ג הפליה בין סטודנטים חרדים ללא חרדים.

ובנושא שבו אנו עוסקים – חוק זכויות הסטודנט אוסר על מוסדות לימוד להפלות בין מועמדים או סטודנטים, בין היתר על רקע מינם: "מוסד לא יפלה מועמדים או סטודנטים מטעמים עדתיים או מטעמי ארץ המוצא שלהם או של הוריהם, רקעם החברתי-כלכלי או מטעמים של דת, לאום, מין או מקום מגורים, בכל אחד מאלה: (1) רישום ללימודים וקבלה למוסד; (2) קבלה לתחומי לימוד; (3) קבלה למסלולי לימוד מיוחדים". כפי שצוין, כבר בשנת 1964 נקבע בכללי המל"ג כלל מנחה רחב של איסור הפליה, שלפיו: "לענין קבלת תלמידים ומינוי הסגל האקדמי לא יפלה המוסד להשכלה גבוהה בין מועמדים שונים אך בשל גזעם, מינם, דתם, לאומיותם או מעמדם החברתי" (כלל 9 לכללי המל"ג).

...

לסיכום הנקודה, לא נפל פגם בהחלטת המועצה להכיר גם במוסדות שמפעילים מסלולי לימוד נפרדים בתנאים שנקבעו, ולא קמה עילת התערבות על פי דין.

ואולם מסכים אני בהקשר זה עם חברי, השופט אלרון, כי לא הוצגה עילה להתערבותנו בעניין זה. מן החומר עולה כי העניין נשקל, לרבות אפשרויות חלופיות, ובסופו של דבר נקבע כי סוג הפיקוח במשרד החינוך הוא בגדר קריטריון אובייקטיבי ומתאים.

סוף דבר, על סמך הנימוקים דלעיל, ולאחר שקראתי את חוות דעתם של חבריי, להלן דעתי: אשר לצו על תנאי שניתן בעתירת תירוש (בג"ץ 6500/17), יש לבטל את הצו על תנאי, ולקבוע כי אין לבטל את החלטת המועצה להשכלה גבוהה בדבר ההכרה במוסדות שמפעילים מסלולי לימוד נפרדים כמוסדות להשכלה גבוהה.

עוד נטען כי מדיניות המכסות מהווה הפרה של ההוראה שבסעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000 (להלן: "חוק זכויות התלמיד"), האוסר על הפליתו של תלמיד, בשל טעם עדתי, ברישומו, קבלתו או הרחקתו ממוסד חינוך.

אין לקבל את הטענה דלעיל וזאת מהטעמים הבאים: 25.1 הטענה בדבר שינוי חזית בכל הנוגע לחוק איסור הפליה עומדת בסתירה לטיעונה של המדינה כי אין להידרש לעילת העוולה המנהלית משום ש"כל טענות התובעים מכוונות לקיומה של אפליה פסולה בקבלה למוסד חינוכי, כאשר בדיוק למטרה זו חוקקו חוקים ספציפיים האוסרים על אפליה כאמור באופן מפורש".

אני סבורה כי ניתן לומר כי הוראת החיקוק נושא הדיון נועדה גם להגנתם של הוריו של התלמיד, ולא של התלמיד בלבד, וזאת בשים לב: להוראת החוק נשוא הדיון המתייחסת לאיסור ההפליה גם על רקע מוצאם של ההורים; להוראות החוק המתייחסות למעמד ההורים, בין השאר כפי שבא לידי ביטוי בחובת הבאתו של החוק לידיעת התלמידים והוריהם; התפיסה הכללית של הזכות לחינוך הכוללת בין השאר את ההכרה בזכותו של הפרט לאוטונומיה מסויימת בחינוך ילדיו, באופן שפגיעה בזכות התלמיד לרישום מהוה פגיעה ישירה בזכותו של ההורה.

...

כדברי כבוד הנשיא ברק בפסק דין אמר החינוך להפנמת הצורך בכיבודן של זכויות האדם מושגת על דרך ההכרה באותן זכויות ועל דרך יצירתה של תרופה בגין הפרתן, ואין אנו נדרשים למוסד של הפיצויים העונשיים לצורך כך. סוף דבר 105.

הם שהתובעים עוולו כלפי כל הנתבעים מצאתי כי בנסיבות העניין נגרם נזק לנתבעים 1 ו2 בלבד, ולפיכך תביעתו של הנתבע 3 לפסיקתם של פיצויים לזכותו נדחית.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים את החזר הוצאות המשפט בהם נשאו ושכ"ט עו"ד בסך של 15% מסכום הפיצוי הכולל, בתוספת מע"מ כדין.

יחד עם זאת המשיב 1 לא מצא פסול בתנאי הקבלה של התקנון הרוחני, כולל נושא הצניעות של הורי התלמיד, עקב ההיבט המיוחד של הציבור החרדי והצורך בהתאמה מלאה בין התנהגות וערכי בית הספר לבית, תוך מתן אוטונומיה לבית הספר שהוא מוסד מוכר שאינו רישמי הרשאי לבחור את תלמידיו תוך התחשבות באמינותם ובהתנהגותם, תוך מתן ביטוי לכללים שיבטאו את רוח בית הספר, כללים שלא עולה מהם כל שיקול זר. לטענת המשיב 1, אין מקום להתערב בשיקול דעת המשיבים 3-6, שהיה ענייני, מטעמים של איחור ברשום (העותרת 1) ואי עמידה בתקנון הרוחני (העותרת 2).

אשאיר אם כן בצריך עיון את השאלה של איסור הפליה של הילד על רקע מעמדם, פעולותיהם, השקפותיהם או אמונתם של הורי הילד כעולה מסעיף 2 (2) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד אשר אושררה על ידי מדינת ישראל ביום 4/8/91, והאם ניתן על רקע זה, לא לקבל את העותרת 2 לבית הספר בטענה שאמה לא עומדת בתנאי התקנון הרוחני ומה מעמדו של תקנון רוחני כזה הנותן הכשר לכך.

אמנם רוב התלמידות שלא התקבלו לבית הספר הנן ספרדיות (52) לעומת 6 בנות אשכנזיות שלא התקבלו, אך לא הוכח שהדבר נובע מאפליה על רקע עדתי, והנ"ל מהוה לכאורה תוצאה של מסלולי הרצף החינוכי בגני החובה.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה ובתגובות ובמסמכים החלטתי לדחות את העתירה.

לכן, במסגרת עתירה זו, אין מקום לידון בשאלות אלו שכן העתירה תוחמה לטענה לאפליה על רקע עדתי ומשלא הוכחה טענה זו דין העתירה להדחות.

התוצאה הינה שאני דוחה את העתירה.