איסור אפליה על בסיס הריון בראיון עבודה

טרם קבלתה לעבודתה נערך לעובדת ביום 13.6.17 ראיון עבודה, בו נכחו מלבד העובדת נציג המעסיקה ונציג מטעם מרכז ריאן-אלפנאר – מרכז ההכשרה המקצועי באמצעותו נודע לעובדת על המשרה הפנויה.

העובדת טענה שהטענות שהוטחו בנוגע לתפקודה ביום עבודתה האחרון הועלו בהזדמנות זו לראשונה ובמפתיע וכי אלו טענות חסרות בסיס שנועדו לטשטש את עילת הפיטורים האמיתית – ההריון.

נסיבות סיום העבודה סעיף 2 לחוק השויון אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו, בין היתר, מחמת הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית וכו' בכל הקשור לקבלתם לעבודה, תנאי עבודתם, קדומם המקצועי, הכשרתם או פיטוריהם.

...

על יסוד האמור, מצאנו לקבל את התביעה לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ולחייב את המעסיקה בפיצוי בסך 2,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 5,000 ₪.לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה לפיצוי מכוח חוק השוויון, לרבות בגין נזק לא ממוני - נדחית.

כלל הנסיבות מעיד על כך שלא מדיניות אפליית ערבים עמדה בבסיס ההחלטה, אלא דוקא העידר הגמישות מצד התובעת ביחס לעטיית החיג'אב. היתנהלותה של התובעת מצביעה בבירור על כך שמאז הריאיון היא שמה לה למטרה לזכות בפצוי כספי מהנתבעת וכי התביעה תוכננה על ידה מראש.

לענייננו, בסעיף 2 לחוק שויון ההזדמנויות נקבעה הוראת האיסור הבסיסית בדבר אפליה בעבודה: "2 (א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים...בכל אחד מאלה:

אפשר לחשוב גם על פיתרון בדמות הסברה ושכנוע של הלקוח, על בסיס איכות עבודתה של התובעת והמוניטין שצברה הנתבעת.

הגענו איפוא למסקנה כי התובעת לא התקבלה לעבודתה בנתבעת רק מחמת החיגא'ב שהיא עוטה על ראשה, כמצוות דתה המוסלמית, וכי החלטתה זו של הנתבעת עולה כדי אפליה על רקע דת, שאין בינה לבין התפקיד הנידון ולו דבר, לכן הנה פסולה ואסורה.

...

בשולי הדברים מצאנו לנכון להעיר כי לא מצאנו ממש בטענות הנתבעת כנגד תום ליבה של התובעת.

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינו בפסיקה אליה הפנו הצדדים, אנו קובעות כי פיצוי בסך 40,000 ₪ הולם את כלל השיקולים שפורטו לעיל.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 ₪, בצירוף השתתפות בהוצאות, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך 10,000 ₪, הכל בתוך 30 ימים מהיום.

מבוא בשנת הלימודים תשע"ג בתקופה עבדה התובעת בבית הספר "כרמים" ביישוב אלקנה (להלן – בית הספר) כמורה ממלאת מקום על בסיס שעתי.

עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתן לייצר עילת תביעה מחמת אפליה, יש מאין, על בסיס ראיה זו בלבד או לתת משקל ממשי לתימלול, עת חסרים בעיניינה של התובעת נתונים רבים ותכתובות דואר אלקטרוני אשר יש בהם לשפוך אור על השתלשלות העניינים.

(1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה" איסור האפליה לפי חוק השויון אינו חל רק על כוונה מפורשת של המעסיק, אלא גם על מעשים שתוצאתם האובייקטיבית גורמת לאפליה (בג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)).

תחושתה של התובעת מתיישבת עם תוצאות האפליה, כפי שתוארו בפרשת נעמי נבו, כדלקמן: "ההפליה היא נגע היוצר תחושת קפוח ותסכול. היא פגמת בתחושת השייכות ובמוטיוואציה החיובית להישתתף בחיי החברה ולתרום לה. חברה אשר בה נוהגת הפליה איננה חברה בריאה, ומדינה שבה נהוגה אפליה לא תוכל להיקרא מדינה מתוקנת." החשיבות שקיימת בתכלית ההרתעתית שעומדת בבסיס חוק שויון, אשר מטרתה למגר התנהלויות הכרוכות באפליה פסולה ולקדם היתנהלות שויונית כלפי נשים בהיריון, מתקיימת בקרב מעסיקים בכלל והמדינה כמעסיקה בפרט.

...

בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק שוויון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים שלהלן (נקובים בערכי ברוטו): פיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 18,700 ₪.

התובע גם הפנה להקלטה של חברו, שהתחזה ליהודי וזומן לראיון.

זאת, מתוך תפיסה כי תחום יחסי העבודה הוא אחד מתחומי החיים העקריים בהם נתקלים בני קבוצות מסוימות בחברה בהפלייה בלתי מוצדקת הפוגעת במעמדם הכלכלי והחברתי על בסיס סטריאוטיפים בלתי מוצדקים או דיעות קדומות.

בסעיף 2 לחוק השויון נקבע: (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 , הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; .

זאת ובנוסף - "השאלה בדבר האופי או המהות של התפקיד היא שאלה אובייקטיבית. לכן, אין די בכך שהמעביד מאמין, אפילו בכנות ובתום לב, שעל המועמד למלא דרישות מסוימות כדי להיות כשיר. בקביעת מבחנים אובייקטיביים יש להמנע מסטראוטיפים, מאחר שאלה לעולם אינם אובייקטיביים, אלא נובעים מדעות שהשתרשו בחברה, מבלי שיהיה להן בסיס אובייקטיבי מוצק." (ר. בן ישראל, שויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה, כרך א', עמ' 208 (האוניברסיטה הפתוחה, התשנ"ח-1998).

...

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה וזאת ממספר טעמים.

בהתחשב באלה ובשים לב לנסיבות המקרה שבפנינו, בהתאמה לסכומי פיצויי שנפסקו במקרים דומים, הגענו למסקנה כי הפיצוי הראוי הוא בסך 40,000 ₪.

במקרה זה, מאחר שנפסקו לזכות התובע פיצויים בגין נזק בלתי ממוני מכח חוק השוויון, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לזכותו פיצוי נוסף, זהה במהותו לפיצויים לפי חוק השוויון (השוו: ע"ע (ארצי) 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר – גאנם, (19.12.17).

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים לפי סעיף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח -1988, בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כאמור, הוראות סעיף 2(א) לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, אוסרות על הפלייה על בסיס הורות.

פרופ' רות בן ישראל בספרה שויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה מציינת: "המציאות מלמדת כי אפליה של נשים מטעם מין היא פועל יוצא מאפלייתן של הנשים העובדות מטעמים של היריון, לידה, ונשיאה בעול האחריות המשפחתית הכרוכה בגידול הילדים ובטיפול בהם. היא כיום אחד הגורמים המקשים ביותר על שילובן של נשים במעגל העבודה בכלל ועל השוואת מעמדן בעבודה בפרט" (רות בן ישראל, שויון ההזדמנויות בעבודה ואיסור הפליה כרך ב' תשנ"ח-1998, בעמ' 589).

נציין כי מיילים אלו עולים בקנה אחד עם תצהיר התובעת בנידון: "61. במהלך שיחתי עם טל, ושיחות נוספות שבאו בעקבותיה, אוששה תחושתי והבנתי שטל החליטה שלא לאפשר לי להישתלב חזרה בפרויקט ולעשות כל מה שהיא יכולה כדי לגרום לי לעזוב אותו מיוזמתי... היא אכן לא איפשרה לי מעורבות בפרויקט, הצרה את צעדיי באופן משמעותי מאוד ומנעה ממני לבצע את עבודתי. 62. כך למשל, טל דרשה ממני באופן פיתאומי שאשנה את שעות עבודתי, ואעבוד גם בשעות אחר הצהריים מספר פעמים בשבוע, זאת למרות שלפני שיצאתי לשמירת הריון עבדתי רק בשעות הבוקר, ומתוך רצון טוב, אכפתיות ומסירות לפרוייקט, הגעתי גם בימי שלישי אחה"צ על מנת להשגיח שהנערים יוכלו לבצע את אימון הריצה. 63. בנוסף טל הודיעה לי שאני לא אבצע חפיפה מול סמדר, שהיתה לכאורה המחליפה שלי אלא אך ורק עמה .... טל הודיעה לי שאקבל משימות רק ממנה... אבל בפועל היא לא העבירה לי משימות כימעט בכלל ולא איפשרה לי להיות מעורבת בניהול הפרוייקט. מצאתי את עצמי מחפשת מה לעשות...66. טל ציינה בפני כי בפועל היא זו שמנהלת את הפרויקט... אבל היא תחלק לי תפקידים רק אחרי שתדע מה מסגרת השעות שלי. לא הבנתי את פשר דברים וזאת משום ששעות עבודתי לא היו אמורות להשתנות... 67. לא רק זה, אלא שטל אסרה עליי מפורשות להפגש עם גורמים המעורבים בפרויקט. לא זומנתי עוד לישיבות הצוות הקבועות המתקיימות במשרדי העמותה אחת לשבועיים ... 68. כמו כן ידוע לי שטל נתנה לסמדר הוראה מפורשת לבטל פגישות שנקבעו איתי ולא לכלול אותי בפגישות עם תורמים ועם גופים שחשובים לפרוייקט...70.... גיליתי בדיעבד שאחרי שחזרתי לעבודה, שסמדר התראיינה בתקשורת המקומית ובמסגרת כך הציגה עצמה כמנהלת פרויקט "לב אוהב". לא ידעתי כלל אודות הכתבות.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.