איסור אכילה בשמורת טבע לפי תקנות שמורות הטבע

כללי: כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של איסור החזקת ערך טבע מוגן – בנגוד לסעיפים 33 (ד) ו-57 (א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח 1998 (להלן: "החוק"), ובנגוד לתקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983; וצייד חיית בר מוגנת ללא היתר וללא רישיון צייד – בנגוד לסעיפים 2 ו-14 (ב) לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו – 1955 (להלן: "החוק").

ש:מדוע החלטת לספר כעת את הגרסה האמיתית [מילה לא ברורה – ש.ב]? ת: אני אכלתי אותה נפלתי בפח ולא רוצה לשקר ש: האם ברצונך לומר דבר מה נוסף? ת: אני מאוד מצטער כי אף פעם לא עשיתי דבר כזה זה פעם ראשונה שיצאתי השנה לאזור הזה ואני מוכן להשבע".

...

לאור האמור, אני קובע כי הנאשם החזיק ב – 26 חוגלות, שהינן ערך טבע מוגן, ללא שהיה בידו אישור לכך כדין.

לפיכך, הנני קובע כי הנאשם צד את החוגלות שנמצאו ברשותו.

סוף דבר: אשר על כן, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר ועל כן הנני מרשיע את הנאשם בעבירות של איסור החזקת ערך טבע מוגן – בניגוד לסעיפים 33 (ד) ו-57 (א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח 1998 ובניגוד לתקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד – 1983; וצייד חיית בר מוגנת ללא היתר וללא רישיון צייד – בניגוד לסעיפים 2 ו-14 (ב) לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו – 1955 ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, במעמד הצדדים 14 מתוך 14

כללי כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות איסור הכנסה של חי לשמורה, עבירה לפי סעיפים 4(ג) לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט – 1979 (להלן: "התקנות") וסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") וכן איסור הליכה והמצאות מחוץ לשבילים מסומנים, עבירה לפי תקנה 10 לתקנות וסעיף 57(ב) לחוק.

לא אוכל שלא להביע מורת רוחי באשר לעתירת המאשימה במקרה זה, שהרי הפקח בעדותו אישר גרסת הנאשמים כי התמונה שצולמה (נ/1א) והוצגה לנאשם 4 בחקירה, צולמה בנחל כרכשת ולא בנחל אשבורן.

...

פתח דבר על פי הסיפא לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), אודיע כבר עתה כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

סוף דבר, אני מורה על זיכוי הנאשמים מעובדות כתב האישום, שכן עובדות אלה לא הוכחו כלל בבית המשפט.

מינהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ורשות שמורות הטבע, המוסמכים לפי חוק ליתן היתרים ליבוא איילים אדומים לישראל, הציגו בפני היזמים מצג רשלני, שעפ"י החוק אין מניעה לייבא לישראל איילים אדומים לשחיטה, סייעו להם בהקמת המיזם ונתנו אישורים עקרוניים והיתרים ליבוא, כאשר מלכתחילה יבוא איילים אדומים לשחיטה בישראל אסור על פי החוק, ובכך התרשלו.

כמו כן ב-9.4.03 הודיעו השירותים הווטרינריים ליזמים :" הנני להודיעך כי בעקבות סוגיות משפטיות הקשורות במתן אישורים לשחיטה של האייל האדום בבתי המטבחיים בישראל, אין השירותים הווטרינריים מתירים בשלב הנוכחי המשך יבוא ארצה למטרה זו. על מנת לאשר היבוא המבוקש יש צורך בתיקוני החקיקה הבאים : א. על שר החקלאות להכריז על האייל האדום כחיית בר מטופחת לפי חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו -1955 . ב. יש להכליל את האייל האדום בהגדרת בהמות בתקנות מחלות בעלי חיים [שחיטת בהמות] התשכ"ד -1964 . אי לכך הנכם מתבקשים להפנות בקשה מנומקת בכתב למשרדו של שר החקלאות להכריז על האייל האדום " כחיית בר מטופחת " ... במקביל אנו פועלים במסגרת השירותים הווטרינריים לשינוי התקנות לשחיטת בהמות ". היועצת המשפטית של רשות שמורות הטבע במכתבה מ – 8.8.04 [נספח 9 לתצהיר מלכה] ציינה: "לפני כשנתיים החליטה הנהלת הרשות לאפשר יבוא של אייל אדום לישראל לצורכי גידול למאכל ... אישור היבוא הוא מאוסטרליה שם מגדלים את האייל האדום בחוות לריבוי לצורכי מאכל ... המייבאים נתקלו בקושי לעניין שחיטתו הואיל ואינו נימנה על רשימת הבהמות בתקנות מחלות בעלי חיים [שחיטת בהמות] תשכ"ה-1964. על מנת להכלילן בתקנות אלה יש להכריזו כ"חיית בר מטופחת" עפ"י החוק להגנת חיית הבר .

...

[ב] העתירה לפיצוי בגין הפסד תפעולי – נדחית, בהעדר הוכחת קשר סיבתי לנזק שנגרם.

[ג] העתירה בעניין פיצוי עבור שכר עבודה ליזמים – נדחית, בהעדר הוכחה של רכיב זה. [ד] התביעה של התובע 1 בעניין אובדן הזדמנויות עסקיות חלופיות – נדחית, בהעדר נתונים המאשרים ירידה בהכנסותיו ורווחיו של התובע 1 מעסקים אחרים כתוצאה מפעילותו במיזם האיילים האדומים.

[ו] העתירה לפסוק פיצויי קיום עבור אובדן רווחים עתידיים – נדחית.

לעניין האישום על פי תקנות 4 א' ו-7 א' תקנות שמורות הטבע-סדרים והתנהגות, תשל"ט-1979, המורה כדלקמן: 4.

א איסור הכנסה של חומר זר, פסולת, חי וצומח לא יכניס אדם לתחום השמורה ולא יחזיק בו חומר אשר החזקתו בתחום השמורה עלולה לגרום לפגיעה.

פסולת על פי התקנות הנ"ל מוגדרת כ"בדלי סגריות, קופסאות דברי מאכל וכל הנותר מהם וכן כל חומר זר אחר.

...

ב"כ הנאשמים טוען בסיכומיו לעניין אישום זה, כטענה מקדמית, כי "אין למאשימה סמכות, בנסיבות העניין, להגיש כתב אישום על פי חוק רישוי עסקים-תשכ"ח-1968 (ראה פירוט טענותיו בסיכומים בכתב מטעם הנאשמים מיום ה-29.12.03) 5.לעניין טענה זו, אומר בקצרה כי ניתנה על ידי החלטה בשאלת סמכות המשרד לאיכות הסביבה עפ"י כתב ההסמכה אשר צורף לתיק זה, עוד במהלך הדיון בתיק בישיבת ביהמ"ש ביום ה-20.12.03. ההחלטה היתה כי: "אני דוחה את הטענה, עפ"י כתב ההסמכה זכאי המשרד להגיש מידגם (צ"ל אישום ר.ח) עפ"י חוק רישוי עסקים." לאור זאת אין בכוונתי לידון שוב בטענה והחלטתי זו עודנה שרירה וקיימת.

לאחר בדיקת חומר התיק, על עדויותיו וראיותיו, כפי שהוגשו לביהמ"ש, ולאור הטעמים אשר פירטתי לעיל, מקבל אני את עדותה של גב' שושנה אסא לעניין בדיקת המעבדה ואת עדותו של מר ניסים קשת, לעניין מבנהו הגאולוגי של הר הכרמל.

לאור האמור, מרשיע אני את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

מחליט אני כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

פגיעה בערך טבע מוגן בנגוד לסעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, ובניגוד לתקנה 3(א) לתקנות גנים לאומיים שמורות טבע ואתרי הלאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים) התשמ"ד-1983 (להלן: "תקנות גנים").

גם הטענה שהנאשמים ביצעו כריתת עצים כ-3 שבועות קודם לכן, אינה עונה על הכריתה הטריה שנמצאה במקום וגם על המקרר שהיה בחלקה הפרטית עם אוכל טרי ואשר היה שייך להם כגירסת נאשם 2 במשטרה ולא של קרוב משפחה שהנו רועה צאן כטענתם בביהמ"ש. גם כאשר אצרף לכך את פעולות הכשרת הקרקע אשר ההשקעה הכספית בהן עלתה בכמה וכמה מונים מאשר שווי העצים להם טענו הנאשמים כי כרתו לצריכתם העצמית או "בכוונה" של נאשם 1 לעזור כלכלית לנאשם 2, כל זה מצביע על כך שאין המדובר בצריכה עצמית בלבד.

...

לכן, המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל כי גדמי העצים שנמצאו בגבול חלקתו הפרטית נכרתו מחלקת המדינה על ידי נאשם 1 בעזרת נאשם 2.

כעולה מכל האמור לעיל ובחזרה על הנאמר בדבריי לעיל, המאשימה הוכיחה בראיותיה ברמה הנדרשת במשפט הפלילי לגבי 2 הנאשמים את העבירות המיוחסות להן: פגיעה בשמורות טבע-עבירות על סע' 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים; ופגיעה בערך טבע מוגן-עבירה על סעיפים 33(ג) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים.

ואני מרשיעה אותם בבצוע עבירות אלה.