אין נכות אורטופדית בטרשת נפוצה

הועדה קבעה למבקשת 0% נכות בגין התאונה הראשונה, בקובעה כי "לדעת הועדה לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית לאחר התאונה הנדונה מיום 2.11.10". על החלטה זו לא הוגש ערר.

לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת ולקביעות הועדה, אני סבור כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה המצדיקה היתערבות בית דין זה. הועדה נימקה מסקנתה לפיה לא נמצא קשר בין הופעת מחלת הטרשת הנפוצה אצל המבקשת לבין תאונת הדרכים.

...

הנשיא יגאל פליטמן לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת איטה איצקוביץ; ב"ל 32640-10-12) מיום 10.2.14, בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 16.7.12 (להלן- הוועדה).

מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי לפיה אין להקיש בין הנפסק בעניין אלימלך למקרה שלפני.

לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת ולקביעות הוועדה, אני סבור כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית דין זה. הוועדה נימקה מסקנתה לפיה לא נמצא קשר בין הופעת מחלת הטרשת הנפוצה אצל המבקשת לבין תאונת הדרכים.

סוף דבר - הבקשה לרשות ערעור נדחית.

הועדה קבעה למערערת 0% נכות בגין התאונה הראשונה מאחר שסברה כי "לדעת הוועדה לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית לאחר התאונה הנדונה מיום 2.11.10". על החלטה זו לא הוגש ערר.

הועדה ערכה סקירה נרחבת של הספרות הרפואית בנושא (קשר סיבתי בין מחלת טרשת נפוצה לבין טראומה פיזית או נפשית) וסברה - על פי שיקול דעתה המקצועי - כי הדיעה המבוססת והרווחת לא רואה אפשרות ממשית של קשר בין טראומה (או סטרס) לבין התפרצות המחלה.

...

דין טענת ב"כ המערערת להידחות.

לאחר מכן, בפרק "סיכום ומסקנות" קובעת הוועדה: "לאור כל זאת אין כל קשר בין החבלה הנדונה לבין הופעת הטרשת אצל התובעת. בהתייחס לחו"ד של ד"ר וקנין מ-31.1.10 במאמר של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה המילה possible נכתבה לגבי קשר לסטרס פסיכולוגי ולא נזק גופני לגבי המאמר מהעיתון נוירוטראומה כבר התייחסה הוועדה קודם לכן לכך שמדובר באוכלוסייה סינית ולא מערבית ולכן לא ניתן לגזור מסקנה שווה.

נוכח האמור לעיל, ועם כל הצער על מצבה של המערערת, אין מנוס אלא לדחות את הערעור על כל רכיביו.

הועדה קבעה כי המערערת, ילידת 1970, סובלת מהפרעת חרדה לפי סעיף 34(ב)(2) בשיעור 10% ואנמיה בשיעור 10% וכי אין לה נכות נוירולוגית, אורתופדית ופנימית.

הנוירולוג, ד"ר אורן כהן בחוות דעתו מיום 1.11.2017 קבע כי אין נכות נוירולוגית: "דיבור מגומגם עם לחץ של דיבור, עיצבי הגולגולת תקינים, טונוס שרירי תקין, כח גס תקין. החזרים מעט ערים אולם לא הופקו החזרים פטולוגיים. תחושה סימטרית, הליכה עם צליעה אנטלגית על רגל ימין, הועדה עיינה בבדיקת MRI של המח מתאריך 12/8/15 המדגימה נגעים בחומר הלבן בסמוך לחדרי המח, ובבדיקתו של ד"ר בן אסאלי מ26/4/17 שהיתה תקינה. למרות קיום נגעים בבדיקות ה-MRI הרי מבחינה קלינית אין כל חוסר מוטורי או תחושתי. בבדיקה נוירולוגית ע"י 3 רופאים שונים תקינה. לאור זאת קובעת הועדה כי אין נכות בתחום הנורולוגי." החלטת הועדה בהתכנסותה השנייה מיום 22.11.17 התייחסה איפוא בקצרה למסקנת הנוירולוג וקבעה כי היא מקבלת אותה.

כך נרשם בפרוטוקול הועדה מיום 22.11.17: בתיק היתקיימו שלושה דיונים מוקדמים: בראשון לא התייצבה המערערת ונקבע לה דיון נוסף לבקשתה, בשני קיבלה ייצוג וביקשה לבחון עמדתה לאור מסמכים נוספים שלא היו בידיה ובשלישי סיכמו הצדדים בעל פה), והצדדים ביקשו כי יינתן פסק דין על יסוד טיעוניהם בכתב ובעל פה. טענות הצדדים לטענת המערערת, הועדה שגתה משלא נימקה כראוי את קביעתה בדבר העידר נכות נוירולוגית, לנוכח תאור הצליעה האנטלגית של המערערת ברגל שמאל המעידה על כאבים בה וכן הגמגום – תסמינים שיכולים להעיד וללמד על קיומה של טרשת נפוצה, בה אובחנה באופן נחרץ בהמשך, בחודש פברואר 2018.

...

ערעור המערערת בעניין זה נדחה אפוא.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

המשיב ישלם למערערת בתוך 30 יום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,000 ₪.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. לתובע אושרה תקופת אי כושר מלאה למשך 3 חודשים ובהמשך תקופת נכות זמנית (משתנה) בתחום האורטופדיה, הפסיכיאטריה והנוירולוגיה לתקופה מיצטברת של 25 חודשים.

עוד טוען התובע כי במכתב מיום 18/11/18 שלל ד"ר הלמן מרק, מנהל מחלקת טרשת נפוצה בבית החולים בילינסון, באופן מפורש את החשד לאבחנת טרשת נפוצה, כך שממילא אין בסיס לחשד אליו מכוונות הנתבעות בדבר הסתרת המחלה מוועדות המל"ל. אשר לבקשת הנתבעת למינוי מומחה בתחום הנורולוגי לשם קביעת נכותו של התובע, ללא כל קשר לתאונה, גורס התובע כי חלף המועד להגיש בקשה זו, ואין בבקשה כל נימוק שיכול להצדיק את המועד בו הוגשה הבקשה בנגוד מוחלט לסדרי הדין הנהוגים.

...

מצאתי להפנות בעניין זה לדברים שנקבעו על ידי כב' השופט עמית ברע"א 2580/18 שבל סמי נ' מחמוד שעבאן (17.04.18): "כבר נזדמן לי להעיר כי אין למנות כדבר שבשגרה מומחה רפואי לבחינת קיצור תוחלת חיים ואפנה ל"הערת אזהרה" שרשמתי במקום אחר:"בשנים האחרונות הלכה והתפתחה פרקטיקה של חברות הביטוח לדרוש מינוי מומחה פנימאי-קרדיולוג בטענה לקיצור תוחלת חיים שאינה נובעת מהתאונה, בטענה שהמבוטח סובל מיתר לחץ דם/עבר צינתור/מעשן/כבד משקל וכיו"ב טענות. כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור כי יש להישמר מטענות אלה, שאף ניתן להרחיבן כדבר שבשגרה כלפי כל ניזוק בטענה שיש לבחון גם את הגנטיקה המשפחתית לשם הערכת סיכויי תוחלת חיים" (ע"א 7453/12 אלחבאנין נ' אברהם, פסקה 41 (9.9.2014))".

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט.

למותר לציין כי אין להמציא לעיון המומחה שימונה את מסמכי המל"ל ואף לא העתק מהחלטתי זו. המזכירות תודיע החלטתי לב"כ הצדדים.

התובעת רצתה לבצע ניתוח בגב שעשוי להקל על מכאוביה, אולם כיוון שמאז אוקטובר 2021 עוברת התובעת בירורים רפואיים באשר לחשד לטרשת נפוצה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 17 עד 29), מעדיף האורתופד המטפל להמתין לסיום הבירור (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 18.7.22 בשורות 3 עד 11).

כאמור לעיל, אני סבורה שהנכות הרפואית שנקבעה במל"ל, לרבות ההגדלה בגין תקנה 15 ל- 30% משקפת את נכותה התפקודית של התובעת, אולם באשר לגריעה מכושר ההישתכרות, לא ניתן להיתעלם מהעובדה העולה המסמכים הרפואיים ומעדות התובעת כי התובעת מתמודדת מאז אוקטובר 2021 עם חשד לטרשת נפוצה שהיא מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית שבעטיה כנראה לא יכולה היתה התובעת לשוב לעבודתה וזאת ללא קשר לתאונה נשוא התביעה.

...

אני סבורה כי יש לקבוע, בהתאם לקביעת המוסד לביטוח לאומי כי התובעת לא יכולה היתה לעבוד מיום התאונה ועד יום 31.3.2020.

כאמור לעיל, אני סבורה שהנכות הרפואית שנקבעה במל"ל, לרבות ההגדלה בגין תקנה 15 ל- 30% משקפת את נכותה התפקודית של התובעת, אולם באשר לגריעה מכושר ההשתכרות, לא ניתן להתעלם מהעובדה העולה המסמכים הרפואיים ומעדות התובעת כי התובעת מתמודדת מאז אוקטובר 2021 עם חשד לטרשת נפוצה שהיא מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית שבעטיה כנראה לא יכולה היתה התובעת לשוב לעבודתה וזאת ללא קשר לתאונה נשוא התביעה.

אני סבורה כי אין ספק שהתובעת היתה זקוקה לסיוע אינטנסיבי במחצית השנה שלאחר התאונה אולם סביר כי מאז מצבה התייצב, בכל הנוגע לנכות הנובעת מהתאונה.