אימות חתימה על ידי רשם המקרקעין

גם בשטר השכירות נרשם כי שטח המקרקעין הוא 664 מ"ר. על פי נספח 5 לתצהיר הרשות, עסקת השכירות אושרה לרישום על ידי רשם המקרקעין.

התובעים עתרו לקבוע כי חלקה 159 כולה הוחכרה להם במסגרת חוזי החכירה עליהם חתמו, כל אחד לפי שיטחו, ועל המינהל לאפשר להם להרשם כחוכרים גם בחלקה זו. ביום 11.6.1995 ניתן פסק דין על ידי השופטת פלפל, במסגרתו נקבע כי יש לקבל את התביעה, למעט תביעת המנוח, ולאפשר לדיירים להרשם כחוכרים לדורות בחלקות הסמוכות לדירות מגוריהם, בהתאם ועל פי חוזי החכירה המקוריים.

למכתב צורף טופס פרטי בנק לחתימה ואימות, לצורך החזר תשלום ההוון שנגבה עבור השלמת השטח אשר המנוח לא היה זכאי לו. ביום 22.4.2014 הודיעה הרשות לב"כ התובע כי תסכים להעברת זכות שכירות במקרקעין, ככל שיומצאו מסמכים שונים הקשורים לחלקה 159.

...

התובעים עתרו לקבוע כי חלקה 159 כולה הוחכרה להם במסגרת חוזי החכירה עליהם חתמו, כל אחד לפי שטחו, ועל המינהל לאפשר להם להירשם כחוכרים גם בחלקה זו. ביום 11.6.1995 ניתן פסק דין על ידי השופטת פלפל, במסגרתו נקבע כי יש לקבל את התביעה, למעט תביעת המנוח, ולאפשר לדיירים להירשם כחוכרים לדורות בחלקות הסמוכות לדירות מגוריהם, בהתאם ועל פי חוזי החכירה המקוריים.

אשר על כן, יש לקבל את עתירת הרשות בעניין הבניה הבלתי חוקית שבמגרשים 6 ו-8 בחלקה 159, ועל התובע להרוס בניה זו בתוך 60 יום.

אשר על כן, יש לקבל את עתירת הרשות בקשר לממ"ד בלבד, וזאת על סמך הודאת התובע הן לעצם הצבת המבנה והן למועד בו הוצב, אך בד בבד יש לאפשר לתובע להכשיר את המבנה.

סוף דבר התביעה שהגיש התובע נדחית.

משמעות קביעתי זו אינה כי במקרים שבהם נעשה אימות חתימות של צדדים לעסקה על ידי עורך דין על פי תקנה 14 לתקנות המקרקעין, תשמש לישכת רישום המקרקעין כ"חותמת גומי" בלבד כפי שטען התובע, שכן תקנה 14(ד) לתקנות המקרקעין מטילה חובה מפורשות על רשם המקרקעין לבדוק את שטר העסקה והמסמכים המצורפים אליו וכן לבדוק את כשרות העסקה לרישום, אלא שכאמור בנסיבות המקרה שלפניי מצאתי כי הלישכה פעלה באופן סביר והתובע לא הוכיח רשלנות של לישכת רישום המקרקעין.

...

על כן אני סבורה כי אין להטיל חובה על עו"ד שי פולט בנסיבות המקרה שלפניי.

אעיר כי מעבר לחובת הזהירות של עורכי דין כלפי הציבור, שנקבעה בפסיקה, אני סבורה כי במקרים שבהם עורכי דין פועלים מכוחה של תקנה 14 לתקנות המקרקעין ומבצעים זיהוי של צדדים לעסקה ,עליו מסתמכת לשכת רישום המקרקעין, קמה חובת זהירות מושגית דומה לזו המוטלת על המדינה כמי שאחראית על רישומם של פנקסי המקרקעין שכן עורך הדין פועל כשלוח של המדינה בביצוע פעולה זו. לסיכום פרק זה, לא מצאתי כי התובע הוכיח שעו"ד שי פולט פעל ברשלנות במסגרת הפעולות שביצע לזיהוי הצדדים והחתמתם על המסמכים הדרושים לצורך ביצוע רישום של עסקת המקרקעין שהתבצעה לכאורה בין הנתבע לבין גב' בלה.

סיכום ממכלול הנימוקים דלעיל אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3.

החתימות מאומתות על ידי רשם המקרקעין במעלה אדומים, מר ירון אלבלק (להלן: "אלבלק").

...

סבורני כי רשם המקרקעין נקט בחוסר זהירות קיצוני כאשר לא בחן את העסקה בזהירות מוגברת שעה שמדובר על ייפוי כוח משנת 1992, כאשר מכוחו מבקשים לבצע העברת זכויות בחלוף 10 שנים.

על כן אני מורה על ביטול הרישום, לרבות הערות ההתנגדות שנרשמו עד כה לטובת הנתבעת 5 שהסתכנה ברכישת המקרקעין באון בו נעשו הדברים.

סוף דבר – אני מורה על ביטול רישום העברת הזכויות על שם הנתבעת 1, בכל שלוש החלקות נשוא התביעה.

לא הוצגו בפני ראיות מספיקות בנקודה וממילא, אין לכך חשיבות לצורך הכרעה בתביעה, שהרי אין חולק שההסכם נחתם על ידי התובעים (ומן הצד השני הוסיף מאן דהוא חתימה בשם בנימין), השיטריות נחתמו ואושרו, העסקה אושרה על ידי רשם המקרקעין וזכויות התובעים בדירה נרשמו במירשם.

התובעים טענו, כי הנתבע התרשל בתפקידו, שעה שלא היתקשר לעו"ד דמרי, על מנת לוודא כי הוא שאימת את חתימתו על שטרי המכר.

...

לכן, אני דוחה את טענות התובעים במישור זה. סיכומו של דבר, התובעים והנתבע נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מכוון ומודע מצד פאינה ומנשירוב, שנעשה במטרה לגזול את כספי התובעים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

עוד ציין הנאמן, כי גם ככל שהיו מובאים לעיונו הסכמי מישכון ושטרי משכנתא חתומים על ידי החייב ומאומתים כדין, עדיין היה דוחה את הטענה, כי המדובר בהלוואה מובטחת במשכנתא, וזאת בשים לב להוראות סעיפים 4(ב), 6, 7 ו-8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ומאחר והעסקה לא הסתיימה ברשום והנה בגדר התחייבות לעסקה בלבד.

ואם אין די בכך, אין כל אימות של חתימת החייב, בין מצד פקיד הנושה המובטח, עורך דין ו/או רשם מקרקעין, ולא צוין כל תאריך על גבי המסמך.

ובהמשך: "הינה כי כן, אישור שטר המשכנתא על-ידי רשם המקרקעין הוא בבחינת תנאי חיוני וראשוני שבלעדיו-אין, וכל עוד לא ניתן אישור כאמור – ובעקבותיו הרישום עצמו – לא נשלמה העסקה ולא הוקנתה הזכות בקרקע". מן האמור עולה, איפוא, כי גם אם היה הנושה המובטח עומד בתנאי הראשון והיה בידו להצביע על הסכמה מצידו של החייב ליצירת מישכון במקרקעין ביחס להלוואה הרביעית, לא היתקיים התנאי השני, המעניק תוקף למשכנתא כלפי צדדים שלישיים, קרי נושי החייב, ובצדק דחה הנאמן את טענת הנושה המובטח, כי ההלוואה הרביעית הנה הלוואה המובטחת במשכנתא.

...

סוף דבר על רקע התנהלות הצדדים והחלטת בית המשפט, כב' השופט מ. רניאל, לפיה תיבדק תביעת החוב של הנושה המובטח והנכס ימומש במסגרת הליכי פשיטת הרגל, לא ניתן עוד להשיב את המצב לקדמותו ולהורות, מכוח תקנה 90 לתקנות פשיטת הרגל, כי תביעת החוב תידחה והנושה המובטח ייאחז בזכות למימוש הבטוחה בלבד.

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, סבורני, כי אין מנוס מלקבוע, כי תביעת החוב של הנושה המובטח תחזור לבדיקת הנאמן, על פי ההנחיות כדלקמן: תביעת החוב של הנושה המובטח תיבדק על פי כללי הנשייה המובטחת.

תביעת החוב של הנושה המובטח, שאינה נובעת מזכות נשייה מובטחת, נדחית.