אילוץ עובד להתפטר: לחץ על עובד להתפטר מעבודתו

כך למשל, במהלך השיחה ביום 31.1.2017 הנתבע 1 איים על התובעת כי עליה להתפטר ולא ידאג שרשויות הרווחה יקחו ממנה את ילדיה ; במהלך השיחה מיום 1.2.2017 כפה על התובעת להגיש מכתב התפטרות ולא יפתח לה תיק במישטרה תוך שהוא מכתיב לה מה לכתוב.

יחד עם זאת, בשל כל האירועים שארעו בסיום העבודה (הלחץ שהופעל על התובעת לכתוב מכתב התפטרות וכו') אנו סבורים כי מגיע לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

...

בענייננו, אין בכתב התביעה תשתית עובדתית המפרטת את הסיבה להרמת מסך ההתאגדות וממילא לא מצאנו כי יש להרים מסך בין הנתבע 1 לנתבעת 2.

סוף דבר: תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעים בפיצוי הלנה, בין היתר לנוכח העובדה כי הנתבעת 2 כבר חוייבה בפסק הדין בפיצוי בגין עוגמת נפש ופיטורים שלא כדין וניתן להסתפק בכך.

טענת התובע כי סעיף 13(א) לנוהל תשע"ח, הקובע כי:"עו"ה אשר חלה הפסקה בעבודתו שלא באישור משרד החינוך לתקופה של מעל 6 חודשים ויבקש להשתבץ מחדש לעבודה, ייחשב כעו"ה חדש וסימולו בנקוד יהיה 2000", אינו חל עליו - אינה נכונה שהרי במקרה שלנו, סיום יחסי העבודה שבין התובע למדינה, נעשה, ביוזמת הראשון, אשר הודיע על התפטרותו, באמצע שנת לימודים, ללא הודעה מוקדמת ובודאי שלא "באישור משרד החינוך", אשר העובדה שאינו יכול לכפות על עו"ה להמשיך לעבוד לא הופכת את המצב ל"אישור", מה גם שברור שלו לא היה מודיע התובע על התפטרותו, הוא היה ממשיך לעבוד במדינה, לכל הפחות, עד סוף שנה"ל תשע"ז. לכך יש להוסיף כי התפטרותו של התובע מהלך שנת הלימודים (כמו גם העדרויותיו המרובות כפי שהדבר עלה ממכתבו של מנהל ביה"ס - נספח ו/2 לסיכומי המשיבה) הסבה, לתלמידים, נזק רב והותירה את המדינה כמעסיקה, לפני "שוקת שבורה" ומכאן שברור שאין כל הצדקה שהיא "תשמור" על מקדם השיבוץ של עו"ה, שכזה, אשר בחר משיקוליו, לנתק את יחסי העבודה, שכן אם תעשה כן, היא תעניק לו תעדוף, שהוא אינו זכאי לו, ושאין אף כל סיבה הגיונית שיהיה זכאי לו, ביחס למועמדים אחרים.

הינה כי כן, התובע, כפי שחזרה המדינה וציינה, התפטר במהלך שנת תשע"ז, מבלי שהסביר את הסיבות להתפטרותו, למעט מ"מסיבות אישיות", כאשר, באף שלב ועד למועד הגשת תביעתו הוא לא טען כי התפטרותו נעשתה בשל לחצים מצד המנהל, כשגם במכתבו מיום 6/7/17 (ת/19), הוא היתייחס להעדפתו, מלכתחילה ללמד במג'דל שמס:"..החלטתי לבטל את השיבוץ לבוקעתא, לבקש מה שמגיע לי, ולהיות בכלל במקום קרוב יותר, בתיכון במג'דל שמס, החלטה שלי שהתבררה כלא נכונה לאחר מכן. בנוסף לכמה שעות אנגלית 3 יח"ל בכיתה י' שובצתי ללמד שעות זהירות בדרכים לשכבת י', דבר שגרם לי לעוגמת נפש והחלטתי לעזוב לאחר מכן", וכאשר גם במכתבו מיום 28/8/17, הוא ציין:"...התברר שבמקום להשתמש בכישורים שלי ..וחלק מהשעות ללמד זהירות בדרכים לכל שכבת י..למרות שזה העיק עלי נתתי את המיטב לכמה חודשים וברגע מסויים הרגשתי שזה לא המקום שלי, הענין רק גורם לי עוגמת נפש ויש הרבה שימלאו את מקומי..לכן עזבתי". האמור לעיל כמו גם טענות המדינה, בענין זה, הובילו אותנו למסקנה כי התובע - אדם משכיל ואחראי למעשיו, בחר, ביודעין, משיקוליו הוא, להתפטר באמצע שנת לימודים וזאת למרות שעת קיבל את השיבוץ לשנה"ל תשע"ז, הוא לא ערער עליו ובהמשך, עת, התאכזב, לטענתו, מכך שקבל גם שעות ללמד חינוך תעבורתי ו/או שובץ ללמד 3 יח"ל אנגלית למרות שכשרונותיו וכישוריו צריכים להיות מנוצלים, לדבריו, ללימוד 5 יח"ל, בחר להתפטר, כאשר העובדה שהוא ציין "לשנה הנוכחית", חסרת כל משמעות אופראטיבית שהרי, בנגוד למה שנראה שהתובע חושב, העבודה במשרד החינוך, אינה מיתנהלת ואינה יכולה להתנהל כ"תוכנית לבקשתך", קרי - ברצות עו"ה הוא עובד, ברצותו - מודיע, באמצע שנה, כי הוא מפסיק, מתוך אמונה ו/או ציפיה, אשר בעינינו היא אינה סבירה ואף אין לה על מה לסמוך, כי עת ירצה לחזור, תחכה לו משרה שתענה על כל דרישותיו/ניקודו יישמר ויישאר לעד.

...

מספר הערות לפני סיום לאחר ששמענו את העדויות ביום 10/6/19 ולאחר שעיינו בכלל כתבי הטענות על נספחיהם וכן בסיכומי הצדדים לרבות סיכומי התשובה של התובע, התחדדו אצלינו הדברים הבאים, שאת חלקם איזכר ביה"ד, בדרך זו או אחרת, בהחלטה שנתן בקשר להליך הזמני: מצבו של התובע לרבות הניקוד שלו, ארעו בשל בחירות כאלו או אחרות שלו (למשל הבחירה שלו לדחות את השיבוץ שקיבל לבוקעתא ביחס לשנה"ל תשע"ז, למשל הבחירה שלו להתפטר, באמצע שנת לימודים, בשל חוסר שביעות רצונו מכך שמצא עצמו מלמד במג'דל שמס גם חינוך תעבורתי ולא רק אנגלית, למשל בחירתו שלא להסכים לשיבוץ שניסו לשבץ אותו בשנה"ל תשע"ח, למשל בחירתו של להסכים לשיבוץ שהצחיעו לו ביחס לשנה"ל תשע"ט, למשל התעקשותו ללמד רק בבתי ספר תיכון, למשל לא לערער, לפי הנוהל, על שיבוץ כזה או אחר שלא היה לטעמו).

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו ברוב טענות המדינה וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי השתכנעו שמשרד החינוך פעל, בקשר לתובע, בהתאם לנוהל, בסבירות ובהגינות, בכלל וגם עת קבע כי מקדם הניקוד שלו הינו 2000.

בכל הקשור להוצאות הנתבעים האחרים - החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאותיהם הואיל ומי שהיתה נתבעת 3, אשר טרחה והגיעה לדיון שהיה קבוע ליום 6/3/18, לא ביקשה זאת בעוד שנתבע 2 ונתבעת 4 כלל לא התייצבו לדיונים ואף לא הגישו כל כתב טענות ו/או הודעה.

איש לא אמר לתובע להתפטר וכי הודעת ההתפטרות נעשתה מיוזמתו של התובע, מבלי שהופעל עליו כל לחץ, כפייה או איומים (סעיף 26 לתצהיר גב' דלית שלמה, סעיף 2 לתצהיר גב' סוניה אדמתי).

אלא שהתובע טוען כי במהלך הפגישה שלאחריה חתם על מכתב ההתפטרות, הופעלו עליו לחצים עצומים ואיומים מצד נציגי הנתבעות, אשר הבהירו לו כי ככל ותוגש תלונה למישטרה על ידם "חייו יהרסו", "ידבק בו אשם פלילי", וכדומה, ועל כן הוא נסחט, פשוטו כמשמעו על ידי נציגי הנתבעות, ובהיותו מבוהל מאיומי נציגי הנתבעות, ותוך חוסר הבנה מוחלט במה שגה ואלו עבירות פליליות או משמעתיות עבר אם בכלל, חתם תחת לחץ עצום על מכתב לקוני, על פיו הוא מתפטר מעבודתו.

העדות מטעם הנתבעות הכחישו את הטענה לפיה, איימו על התובע והפעילו עליו לחצים לחתום על מכתב התפטרות.

...

בנסיבות האמורות, מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין: א. הפרשי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

מדו"חות התימחור החודשיים שצירפה הנתבעת לתצהירו של מר זריהן (ר' נספח 5) ניתן להסיק, כי היו עובדי מטבח שהשתכרו שכר נמוך, וככל הנראה עבדו ימים בודדים, ואחרים ששכרם עמד על כ-6,000 ש"ח ו-9,000 ש"ח. בחקירתו הסביר התובע, כי לאחר עזיבתה של מנהלת המטבח היתה אמנם כמות דומה של עובדים, אבל מאחר וחלקם לא היו מיומנים ומאחר ולעיתים היו חסרים עובדים, הלחץ היה גדול (ר' פרוטוקול עמ'12 שורות 32-2).

איננו מקבלים טענתו זו של התובע ובענין זה הצדק עם הנתבעת, שכן לא ניתן לכפות על עובד להמציא מכתב התפטרות בכתב ואין באי מילוי דרישת הכתב כדי לגרוע "מהנטל המוטל על התובע להוכיח את טענת הפיטורין" (ר' סעיף 17 לסיכומי הנתבעת).

גם אם הוסכם עם התובע על שכר גבוה יותר אולם הנתבעת החליטה על שינוי חד צדדי בחוזה העבודה והפחתת השכר, משהתובע לא מחה ולא התפטר עקב השינוי החד צדדי בחוזה העסקתו המהוה, כמובן, הרעה מוחשית בתנאי העבודה, רואים אותו כמי שהסכים לשינוי בתנאי העבודה (ר' סעיפים 22-21 לסיכומי הנתבעת).

...

מסידורי העבודה נמצאנו למדים, למשל, כי בין ה-3.5.2015 ל-9.5.2015 עבד התובע 5 ימים כאשר בתאריכים 3.5.2015 ו-6.5.2015 לא עבד ולא הוצגה כל ראיה לכך שב 3.5.2015 שהה התובע בחופשה ולא ב 6.5.2015, שגם בו לא עבד.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע 2,561 ש"ח בגין הפרשי תגמולי מעסיק, 9,821 ש"ח נטו בגין פדיון חופשה, 5,000 ש"ח בגין סכום הבונוס שקוזז ממשכורתו ו-4,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

מאחר והתובע זכה בכ-10% מתביעתו, שקלנו האם יש לחייב את הנתבעת בהוצאותיו ולאחר לבטים החלטנו כי לחייבה בהוצאות, על דרך ההמעטה, בסך של 5,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

בדיקת CT שביצעה התובעת, הדגימה בלט דיסק L4-5 עם לחץ על השק.

התובעת סיפרה שעד חודש לפני התאונה, היה מקום העבודה ממוקם בסמוך למקום מגוריה וכחודש לפני התאונה הועתק לעיר כפר-סבא, דבר אשר כפה עליה נסיעות ארוכות ברכב או בתחבורה ציבורית.

התובעת תיארה ארוכות שחזרה לעבודה לחודש שהיה סיוט מבחינת הנסיעות, ומשכך נאלצה להתפטר.

הנתבעת טוענת שאין להעמיד את בסיס שכרה של התובעת על שכר ממוצע במשק, שכן לא מדובר במי שהיא קטינה בתחילת דרכה, אלא מי שעובדת יותר מעשור ופוטנציאל שכרה כבר הושג.

...

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

במכלול נסיבות העניין סבורני שקביעת פיצוי גלובלי בערכים של פיצוי חצי אקטוארי, הינו סביר וכזה שלוקח בחשבון את מכלול הנסיבות שהתבררו במהלך ההליך לרבות המחלה ממנה סובלת התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 127,614 ₪ בתוך 30 יום, שאם לא כן תצורף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.