איכון רכב להוכחת היקף עבודה אצל מעסיק

רקע כללי: בפניי בקשת הנתבעת לגילוי דוחות איכון לרכבים של הנתבעת בהם השתמש התובע במהלך עבודתו אצלה (להלן – הבקשה).

בכוחם של דוחות האיכון להוכיח כי הנתבעת שילמה לתובע סכומי עתק בגין שעות רבות שבהן כלל לא עבד.

לנוכח המחלוקת בין הצדדים בעיניין הקף שעות ההעסקה של התובע, לרבות לעניין תביעתו של התובע לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, ברי כי לנתונים בדבר מיקומם של רכבי הנתבעת בהם השתמש התובע במהלך תקופת העסקתו רלבאנטיות למחלוקות שבתיק.

לנוכח האמור ובהתאם להלכה שנקבעה בתיק ע"ע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ – אברהם שטטר, 4.3.18, מצאתי לאזן בין האינטרסים השונים על ידי כך שהנתונים יועברו קודם לתובע אשר יהא רשאי להשחיר את המידע העודף, כאמור בעיניין פישר: "השמטת מידע עודף מאפשרת גילוי חלקי של מידע מקום בו הגילוי הכולל והרחב פוגע פגיעה שאינה מידתית באינטרסים משפטיים הראויים להגנה לרבות הזכות לפרטיות. ..... אולם, להשחרה צפויה להיות משמעות ראייתית, שכן משמעותה היא הודאה בכך שבעת זו לא היה המשיב במקום הקשור לעבודתו. בדרך זו רק המידע שהעובד בחר לגלותו יגיע לידי המעסיק, ויש בידו לסנן מסירת מידע עודף. נבקש לחדד כי אופן מסירת מידע זו תורמת למיזעור הפגיעה בפרטיות, שכן ההנחה היא כי בשעות העבודה שוהה העובד במקומות לצורך עבודתו ובמסגרת תפקידו שאינם מצויים בליבת הזכות לפרטיות כלפי המעסיק, וזהו המידע שעתיד המעסיק לקבל". גילוי המסמכים כאמור, אף בשלב זה, לא יפגע בזכויות מי מהצדדים, שכן הם יוכלו להתייחס למסמכים במסגרת עדויות ראשיות בתחילת דיון ההוכחות וניתן יהיה לחקור את הצדדים בדבר הנתונים הכלולים בהם.

...

ביום 4.5.20 הוגשה תגובה מטעם התובע לפיה יש לדחות את הבקשה במתכונתה שכן לא צורף תצהיר מטעם גב' אויאר וכי על הנתבעת לצרף מסמך חתום לפיו התובע הסכים מראש עם תחילת ההעסקה כי יבוצע מעקב ע"י איתוראן ברכב שירות שקיבל מטעם הנתבעת.

לסיכום וכאמור בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - יהודה פלצ'י (21.9.10): "בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב'קלפים פתוחים'; בכל הנוגע לזכות לפרטיות של צדדים שלישיים יש ליתן משקל משמעותי לזכות לפרטיות ...; אם וככל שהמדובר בבקשה לעיון וגילוי במסמכים הפוגעים בפרטיותם של צדדים שלישיים, על בית הדין למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות ...; לא נמצאו חלופות אחרות ונדרשת פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים להליך, תצומצם הפגיעה בפרטיות להכרחי ולחיוני ביותר, כנדרש לצרכי המשפט וכעולה במדויק מטענות הצדדים ולא מעבר לכך; על בית הדין לבחון במשורה את הרלוונטיות של החומר הנדרש בהתייחס לצדדים שלישיים". מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות השונות, מצאתי לקבל את הבקשה.

בקשת העובד העובד עתר למתן צו המופנה למעסיקה והמורה לה להעביר לעיונו מסמכים שונים, שיש בהם כדי לשפוך אור על המחלוקת בדבר הקף שעות העבודה ונכונות הדיווחים, והם: דו"חות איכון רכב ובקרה של העובד במהלך שנות עבודתו אצל המעסיקה – מדובר במסמכים הכרחיים לבירור העובדות, והמעסיקה עושה בהם שימוש באופן ערוך וסלקטיבי, כאמור בנספח ה' לכתב ההגנה.

אין באמור כדי למעט מטענות ותמיהות העובד בהתייחס להמצאות מסמכים אלה בחזקת או בשליטת המעסיקה, והעובד יוכל לנסות ולערער במסגרת שלב ההוכחות את מהימנות המעסיקה בהתייחס לאמור ואף לטעון להפעלת החזקות הנובעות מאי המצאת מסמכים על-ידי בעל דין (בר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תיקשורת בע"מ – ענת באום (13.10.16), בסעיף 16 להחלטה והאסמכתאות שם).

...

אשר לבקשת המעסיקה – דין הבקשה להתקבל.

מקובלת עלי טענת המעסיקה שמסמכים שיכולים ללמד על מיקומו של העובד בשעות עליהן דיווח כשעות עבודה הם מסמכים רלוונטיים לבירור הפלוגתאות בהליך, בדומה למסמכים כגון דו"חות פריוריטי.

סוף דבר הנתבעת תפעל בהתאם לאמור בסעיפים 9 ו- 10 להחלטה, ותמסור את המסמכים תוך 30 ימים מהיום.

עוד טוען הנתבע כי אין להסתמך על דו"חות האיכונים, שכן אין בהם כדי להוכיח את העסקת התובע אצל הנתבע, את שעות העבודה ואת נוכחות שני הצדדים באותו מקום לאורך ימי עבודה שלמים (סעיף 53 לתצהירו).

הכרעה כאמור, אין מחלוקת כי התובע עבד עבור הנתבע ומתצהיר הנתבע עולה כי פעם אחת אף עזר לתובע כאשר ננעל בתוך ביתו, מספר פעמים הסיע את התובע לפתח תקווה "כי לא היה לו אוטו", עזר לתובע ליסחוב מזרון וטלוויזיה לביתו, באמצעות רכב של הנתבע ואף הביא לתובע שקיות מלאות בגדים (סעיף 45).

התובע אמנם העיד כי קיבל יחס רע מהנתבע למעלה משנה (עמ' 56, ש' 15 ואילך), אך על מנת להוכיח כי מדובר בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר, לא די בטענה בדבר יחס לא הולם, אלא נידרש ביסוס עובדתית לחזרתיות של הדברים, להיקפם ולנסיבותיהם.

בהקשר זה יוזכר כי סעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר קובע כי- (2)   מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפיסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת; היינו, לאור תקופת העסקתו של התובע (אשר כאמור לעיל, גם לפי טענת הנתבע היא היתה למשך ימים ספורים, אך היתפרסה על פני שנתיים), נטל ההוכחה עבר לנתבע להוכיח כי לא ביצע את ההפרה במכוון.

...

בהתאם לסעיף 5(ב)(1) לחוק, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע 2,000 ₪ בגין העדר הודעה לעובד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאם ישלם הנתבע לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 22,097 ₪, , בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.7.17 (אמצע תקופה) ועד התשלום בפועל.

יתר התביעות – נדחות.

הנטל שהועבר לכתפי המעסיק מתייחס לכמות מוגדרת של שעות: 26"ב. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות". לצורך יישומו של סעיף 26ב לחוק הגנת השכר ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת.

הנתבע טען כי בהתאם למידע שקבל מחברת ISR, שמספקת שירותי איכון על רכבים שברשותו, על פי דו"חות איכון הרכב שהיה ברשות התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבע (רכב פורד מספר רשוי 90-036-11), עולה כי התובע לא עבד בשעות עבודה נוספות.

...

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

טענת הקיזוז של הנתבע בעניין הודעה מוקדמת מתקבלת ושאר הטענות נדחות.

דין טענות אלו להידחות מאחר שמדובר ברכיבים שלא נתבעו בכתב התביעה.

מהאמור עולה שעל מנת שבית הדין יתן תוקף לתניה המגבילה את עיסוקיו של העובד לאחר סיום העסקתו, אין די בקביעת תנאי להגבלת העיסוק בהסכם העבודה, אלא על המעסיק להראות שמתקיים אותו "אינטרס לגיטימי" וכי תניית אי התחרות עומדת במבחן הסבירות, בין היתר בהתייחס למשך זמן ההגבלה, היקפה, והתחום הגאוגרפי עליו תחול.

במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את הקפו ואת הזמן שעליו להוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי.

בחודש 11/20 החל לעבוד אצל המעסיק אוחנה,[footnoteRef:14] ומהאמור נסתרת הטענה שהעובד החל לתת שירות ללקוחות מיד בסמוך להתפטרותו.

בנוסף, בעדותו הזכיר העובד עילת התפטרות נוספת ושונה – אי קבלת רכב מהחברה לשימושו במשך 6 חודשים,[footnoteRef:21] טענה עליה לא חזר העובד בסיכומים מטעמו.

[footnoteRef:26] מתוך תקופה של 4 שנות עבודה הפניתה החברה בסיכומי הל- 6 מקרים, בהם לפי טענתה יש סתירה בין דיווח העובד בדבר עבודה בפועל לבין איכון הטלפון (בתאריכים 1.1.20, 15.1.20, 19.3.19, 2.5.18 4.7.18 ו- 20.4.17).

...

עבודה מחוץ לחצרי המעסיק כשלעצמה לא תוביל בהכרח למסקנה שאין אפשרות פיקוח.

] על יסוד האמור, נדחית הטענה שעל תנאי העסקת העובד לא יחולו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

] סוף דבר התביעה העיקרית נדחית.