איכון מכשיר טלפון נייד כראיה בהליך פלילי

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' קובו) במ"ת 47381-08-18 מיום 4.11.2018, לעצור את העורר בפקוח אלקטרוני עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

זאת ועוד: כפי שכבר ציינתי, ראית זהוי זו נתמכת על-ידי ראיות נוספות שכוללות את איכון מכשיר הטלפון הנייד של העורר, אשר מצביע על המצאותו בסמוך לזירת העבירה בזמן הרלוואנטי; את המצאותו של רכב מידגם זהה ובעל אותו מספר רשוי כרכבו של העורר בזירת הארוע; ואת אמירותיו המפלילות של העורר, אשר נאמרו בפני המדובב בתא מעצרו.

...

קיומן של ראיות לכאורה לצרכי מעצר עד תום ההליכים נקבע לפי המבחן של ״אם נאמין״: "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 167-163 (1996)). מסדר זיהוי התמונות, שבמהלכו זיהה המתלונן את העורר כאחד הפורצים, עומד במבחן הזה בהצלחה. המסדר נערך בנוכחות סניגורו של העורר ולא ניתן להטיל ספק בקבילותו כראיה (ראו ע״פ 559/77 מאירי נ׳ מדינת ישראל, פ״ד לב(2) 180 (1978); ע"פ 4514/10 דיבה נ' מדינת ישראל (3.9.2012); יעקב קדמי על הראיות: הדין בראי הפסיקה – חלק שלישי 1209-1197 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009)).

אם ראיות אלה וזיהוי העורר על-ידי המתלונן יימצאו אמינים על-ידי הערכאה הדיונית, הדבר יחייב את המסקנה כי העורר ביצע את המעשה המיוחס לו. אשר על כן, אני דוחה את הערר.

הוסף, כי המשיב סיפק אליבי באמצעות 3 אנשים המאשרים את טענתו בדבר נוכחותו בצפון באותה עת. עוד נטען, כי אין די באיכון שנעשה למכשיר הטלפון הנייד שלו להוכחת המצאותו באיזור הארוע, שכן הוא מחזיק במספר מכשירים נוספים ואותו מכשיר שאוכן, נותר בכתובת מעצר הבית עת שהה בצפון.

אעיר, כי בשלב זה נידרש בית המשפט לבחון את השאלה, האם טיבן של הראיות, על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות על בסיסן ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

...

סבורני, כי די היה בכל אלו כדי להיעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תם ההליכים.

אלא שמספר נתונים נוספים הביאוני למסקנה כי במקרה זה, ועל אף חומרתו הרבה, ראוי לבחון חלופת מעצר בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה.

אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ולתת דעתו בין היתר, לחלופה שהוצעה במסגרת הדיון וכן ליכולתם של המפקחים לשאת במלאכת הפיקוח.

בשלב זה, בית המשפט נידרש לבחון את צבר הראיות והפוטנציאל להרשעה בצירופן יחד [בש"פ 2411/15 מדינת ישראל נ' דנה (21.4.15); בש"פ 8276/15 דהרי נ' מדינת ישראל (23.12.2015); בש"פ 1566/14 רבה נ' מדינת ישראל (7.3.2014)] לצד זאת, על בית המשפט לבחון האם ראיות התביעה הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני אחר לראיות התביעה בסיום ההליך הפלילי (בש"פ 127/22 מדינת ישראל נ' הייב (6.2.2022), בש"פ 3807/15 הוואשלה נ' מדינת ישראל (25.6.15) בש"פ 3484/14 חיימוב נ' מדינת ישראל (22.5.20214)).

תעוד ממצלמות מערכת "עין הנץ" של הרכב הגנוב השני בשעה 23:14 בכביש 5 מרכז הטניס למזרח; בשעה 23:15 בצומת מורשה כביש 5 למזרח; בשעה 23:23 מתועד א.ע נוהג ברכב הגנוב השני במעבר חוצה שומרון; תעוד ממצלמות מערכת "עין הנץ" של הרכב המלווה בשעה 23:34 (ארבע עשרה דקות אחרי הרכב הגנוב השני) בכביש 5 מרכז הטניס למזרח; בשעה 23:35 בצומת מורשה כביש 5 למזרח (כעשרים דקות לאחר הרכב הגנוב השני) בשעה 00:04 בכביש 5 מרכז הטניס למזרח, בשעה 00:05 בצומת מורשה, בשעה 00:36 בראש העין, קבוץ גלויות יציאה, בשעה 00:37 בצומת כפר קאסם, בשעה 00:42 תועדו המשיב 1 וא.ש במצלמות מערכת "עין הנץ" ברכב המלווה במעבר חוצה שומרון; מזכרים מאת החוקר אלעד הוכברג מיום 29.3.22 ו- 28.3.22 , מהם עולה כי זיהה את הקטינים לאחר ששהה זמן רב בחקירות במשרדי היחידה ועיין במערכות המשטרתיות ומזכר מאת החוקרת שובל דגן מיום 30.3.22 ממנו עולה כי מזהה את המשיב 1 בתמונה מעצם היותה חוקרת בתיק החקירה והשהות עם המשיב והקטינים בימי המעצר; מפות בתיק החקירה באשר למיקומי האיכונים ביחס לגניבה ושליחת המיקומים; תוצרי פריקת מכשיר טלפון נייד של א.ע (סיוע 12/22) מהם עלה כי בשעה 18:47 א.ע שלח למשיב 1 הודעה "אסיל אנחנו בשכם יוצאים" ולאחר מכן, המשיב 1 וא.ע שלחו אחד לשני מיקומים סמוכים של זירת הגניבות בשעות 21:51, 22:22 ו-22:05.

המשיב 1 בחקירותיו מכחיש כשנכנס לישראל גם כאשר מציגים לו את תמונת רכבו חולפת במעבר חוצה שומרון לאיזור [ראה חקירת המשיב 1 מיום 26.3.22 בשעה 09:38 בעמ' 5 פסקה 108-116] כמו כן, הכחיש ששהה ברעננה חרף האיכונים המצביעים אחרת והגם שאישר שרק הוא משתמש במכשיר הטלפון הנייד שברשותו [ראה חקירת המשיב 1 מיום 30.3.22 בשעה 09:58 בעמ' 4 פסקות 27-30] לטענת ב"כ המשיב 1, אין ראיה מלבד המצאותו ברעננה ולפיכך לא ניתן לטעון שהנו קשור לגניבת הרכב.

...

לטענת ב"כ המבקשת, המדובר בראיות נסיבתיות המובילות למסקנה אחת ויש בכוחן כדי להוות ראיות לכאורה.

נוכח כל האמור, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה באשר לאישום זה. אישום אחד עשר מיוחס למשיב 2 בלבד בתאריך 7.3.22 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, גנב המשיב 2 רכב מסוג מאזדה מרחוב יוספטל בבת ים. בגין אישום זה יוחסו למשיב 2 עבירות של גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כחוק, נהיגה ללא רישיון נהיגה- מעולם לא הוציא ונהיגה ללא ביטוח.

בשעה 21:52 ובשעה 22:54 נשלחו מיקומים שונים האחד ברעננה והשני סמוך לכפר ברוכין מא.ע למשיב 1 ובשעה 22:54 מקליט א.ע למשיב 1 "אסיל תבוא תבוא באמא שלי לא מצאנו שום רכב תבוא נלך לרכב שאתה מכיר". מחקירת המשיב 1 עלה כי הוא לא זכר היכן היה ביום האירוע [ראה חקירת המשיב מיום 30.3.22 שעה 09:58 עמ' 3 פסקה 18 ועמ' 4 ש' 19-20] אשר להודעה המוקלטת השיב "לא יודע" [ראה חקירת המשיב מיום 30.3.22 שעה 14:36 בעמ' 3 פסקאות 36-37].

. "אני אגרום להם לרדוף אחריו" סוף דבר: הגעתי לכלל מסקנה כי פסיפס הראיות הנסיבתיות שהניחה המבקשת מצביע על סיכוי סביר להרשעתם של שני המשיבים באשר לכל האישומים המיוחסים להם וזאת מבלי שהוצג הסבר חלופי סביר.

דיון והכרעה כידוע, בית משפט רשאי להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; קיימת עילת מעצר; ואין אפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרותו של הנאשם פחותה (ראו סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, להלן: חוק המעצרים).

משיב 2 אינו חולק כאמור על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו בגניבת רכב ובכניסה לישראל שלא כדין, וממילא עולה כי הוא מכיר בקשיים המתגלעים לכאורה בגירסתו הנזכרת, ובראשם איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו באיזור גניבת האופנוע דקות ספורות לפני הגניבה.

...

ד(1) ראיות לכאורה כבר נקבע כי ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת הן "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט... יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר 'עיבודו' בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.2008)).

המסקנה היא אפוא שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה לאשמת שני המשיבים בעבירות כניסה לישראל שלא כדין וגניבת רכב.

אלא שכדי להגיע למסקנה כזו נדרש בירור עובדתי, שלא ניתן לעורכו במסגרת הליך המעצר.

יפים לעניינו דבריו של כב' השופטת אילה אורן בת"פ 1417-05-20 מדינת ישראל נ' פרטוש ודעתי כדעתה: " חרף חשיבות ההקפדה על זכויות נאשמים בכל שלביו של ההליך הפלילי - אין משמעות הדבר כי פגם בחוקיות ופגיעה קלה כחמורה בזכויות נאשמים וחשודים תביא לפסילת ראיות. לא לכך כיוון בית המשפט העליון, בדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, ואם נעשה אחרת עלולים אני " לשפוך את התינוק עם המים ".

לכך יש להוסיף ראיות נוספות שנאספו על ידי היחידה החוקרת, והוגשו בהסכמה : הודעת בעל הרכב הגנוב- המתלונן, תעוד מצלמות עין הנץ, איכון מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם, הקושר אותו בזמן ובמקום לזירת הארוע, בסמוך לרחוב ממנו נגנב הרכב .

...

מעבר לכל האמור לעיל - קיימות ראיות רבות בתיק שבפניי שהינן ראיות חיצוניות ואובייקטיביות, הקושרות הנאשם לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ואלה ראיות שלא נאספו או נתפסו על ידי המעכבים קרי אינן נובעות מן העיכוב גופו.

כמו כן , כאשר עולה מראיות התביעה מסקנה מפלילה לכאורה, אזי הימנעות הנאשם מלהעיד במשפטו ולעמוד למבחן החקירה הנגדית מותירה את מסקנת ההפללה ללא משקל שכנגד, ועשויה להוביל להרשעתו .

סוף דבר לאור האמור לעיל ועל פי סעיף 21 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א -1971 הנני קובע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.