מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

איחורים בתשלום משכורת כעילה לסיום יחסי עובד-מעביד

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

כפי שנפסק בהליך קודם בו נבחנה טענה דומה בנסיבות בהן העילה החלופית נוסחה בכתב התביעה באופן זהה: "בכתב התביעה ... צוין כי 'לחילופי חילופין בלבד, טוען התובע כי בהתאם להוראות חוק הפיקדון, זכאי לגמול הפנסיוני מחודש 05/17 ואילך', מבלי שהזכאות הנטענת פורטה או כומתה ... דומה שנפלה טעות מלפני המבקשים. הערכאה הדיונית אינה נידרשת לבחינתן של טענות חלופיות שלא פורטו ולא כומתו בפניה ואילו ערכאת העירעור אינה משמשת כערכאה הראשונה לבחינת טענות שלא פורטו כדבעי (ובעניינינו לא פורטו כלל ואף לא כומתו) בערכאה הדיונית". (בר"ע (ארצי) 207604-09-20 mohamed – מעיינות הים בע"מ. פסקה 5 (30.9.2020)).
אף בעניינינו לא זו בלבד שהמבקש תבע את זכויותיו בהתאם לשיעורים הנקובים בצו ההרחבה הפנסיוני ולא לפי חוק עובדים זרים, אלא שאף בשלב בקשת רשות העירעור המבקש הסתפק בתביעת הפער שבין הסכום שנתבע על בסיס שכר שהיה גבוה באופן משמעותי מהשכר שנפסק ששולם לו לבין הסכומים שנפסקו לפי צו ההרחבה הענפי, ולא טרח לכמת את תביעתו בעילה הנובעת מתיקון 18 לחוק עובדים זרים.
פצויי הלנת שכר – המבקש טען כי שכרו שולם באיחור של יום או יומיים מידי חודש ותבע פצויי הלנת שכר.
חלף הודעה מוקדמת – בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה.
בית הדין האיזורי קבע, בנגוד לעמדת המבקש, כי התרשם שהמבקש התפטר מאחר שלא היה שבע רצון מהשיעור הנמוך בו הועלה שכרו וכי "שוכנעתי, כי התובע עזב את עבודתו מבלי ליתן כל הודעה מוקדמת". המבקש שוב אינו חולק על נסיבות סיום העבודה, אלא מעלה את הטענה המשפטית לפיה משנמנעה המשיבה לקזז את חלף ההודעה המוקדמת במשכורתו האחרונה, שוב אין היא זכאית לעשות כן. אכן, שעה שהמעסיק לא ביצע קזוז דמי הודעה מוקדמת לעובד בזמן אמת, ניתן לראות בהתנהלותו משום ויתור על זכות הקזוז והוא מנוע מלחזור בו רק משום שהוגשה כנגדו תביעה על ידי העובד (ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ ‏(9.1.2019)).
...
דיון והכרעה לאחר בחינת פסק הדין, בקשת רשות הערעור וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא תגובת המשיבה.
בית הדין האזורי קבע, בניגוד לעמדת המבקש, כי התרשם שהמבקש התפטר מאחר שלא היה שבע רצון מהשיעור הנמוך בו הועלה שכרו וכי "שוכנעתי, כי התובע עזב את עבודתו מבלי ליתן כל הודעה מוקדמת". המבקש שוב אינו חולק על נסיבות סיום העבודה, אלא מעלה את הטענה המשפטית לפיה משנמנעה המשיבה לקזז את חלף ההודעה המוקדמת במשכורתו האחרונה, שוב אין היא זכאית לעשות כן. אכן, שעה שהמעסיק לא ביצע קיזוז דמי הודעה מוקדמת לעובד בזמן אמת, ניתן לראות בהתנהלותו משום ויתור על זכות הקיזוז והוא מנוע מלחזור בו רק משום שהוגשה כנגדו תביעה על ידי העובד (ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ ‏(9.1.2019)).
סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לשיטת התובעת אין ספק בדבר מודעותה של הנתבעת לכך שקיימים יחסי עובד מעסיק, ולראיה ניסתה בחוסר תום לב להיתגונן מפני הטענה העתידית באמצעות הוספת הוראה להסכם החל משנת 2007 לפיה אם תתעורר שאלה בדבר יחסי העבודה, תהווה התוספת שניתנה לה כסוי לצורך תשלום תנאים סוצאליים.
מבדיקה מדגמית ביחס לשנים 2011-2016 עלה כי תמורת שירותיה של התובעת לעירייה שולם לה סך של 886,400 ₪ כולל מע"מ (776,025 ₪ ללא מע"מ), בעוד שבאותם שנים סך השכר לו היו מתקיימים יחסי העבודה היה עומד על סך של 653,236 ₪ (641,601 ₪ עליהם יש להוסיף השלמה לפיצויים בגובה 2.33% בסך של 11,635 ₪).
לאחר ששקלנו את נסיבות העניין, באנו לכלל מסקנה כי התובעת, אשר הייתה מוכנה ומזומנה לעבודה בתקופה זו, והנתבעת נימנעה מלמסור לה הודעה מפורשת בדבר סיום העסקה במהלכה, זכאית לתשלום שכר בגין תקופה זו. בהלכה הפסוקה נקבע כדלקמן (ע"ע (ארצי) 27255-07-18 שירלי בן חור - בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2.6.19): "זכות עובד לשכר שלובה בשעות עבודתו, כשבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, כמו גם ההלכה הפסוקה, הקפן של שעות העבודה נקבע על יסוד הזמן בו היה מוכן ומוזמן לבצוע עבודתו. זאת, אף אם לא היה בידי המעסיק לספק לעובד עבודה בפועל. תפישה זו באה לידי ביטוי הגדרת 'שעות עבודה' בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951. וכך נאמר (ההדגשות שלנו): ''שעות עבודה' פרושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20'.
אף אם התובעת חשה נפגעת מאי אישור התקציב במועד הנידרש ובהתאם התאכזבה מהצורך לדחות את מועד קיום התערוכה, כמו גם נפגעה באופן טבעי ומוצדק מהאיחור בתשלום שכרה, איננו סבורים כי קיימת לה עילת תביעה בגין היתעמרות בקשר לכך.
...
אנו קובעים כי בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעסיק.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: שכר בתקופת הביניים בסך של 21,970 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.16 (אמצע התקופה).
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

וביתר פירוט – - אשר לסוגיית סיום יחסי העבודה, אנו קובעים כי יש לראות את התובע כמי שהתפטר בשל הלנות חוזרות ונישנות, ועקביות, בתשלום שכרו.
] בעיניין זילברמן אף נפסק, באשר לעילה החלופית שבסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, כי את הדיבור "יחסי עבודה" המפורט בסעיף 11 שבנידון יש לקרוא בהקשר לעובד המתפטר המסוים, ולא ב"יחסי עבודה סתם" או ב"יחסי עבודה במשמעות היחסים הקבוציים"[footnoteRef:6].
] "כשלוש או ארבע שנים לפני סיום עבודתי אצל הנתבע ו/או בתקופה הסמוכה לכך, החל הנתבע להלין את שכרי באופן קבוע ומדי חודש בחודשו, והשכר החודשי שולם לי באיחור של מספר שבועות ולפעמים אף באיחור של למעלה מחודש מיום חובת התשלום הקבוע בחוק." עוד הוסיף התובע וטען, כי המשכורת החלה להיות משולמת לו במזומן ולא בשיק – כפי שהיה קודם לכן, ולפעמים המשכורת שולמה בחלקה בשיק וחלקה במזומן, במועדים שונים.
זוהי גם הסיבה לכך שמעת שניכנס לתוקפו צו ההרחבה הפנסיוני בשנת 2008, והנתבע החל לבצע הפרשות מכוחו, הוא נשא מאז ועד סיום ההעסקה, בכל סוגי ההפרשות – הן על חשבון פצויי פיטורים, הן על חשבון תגמולי מעסיק והן על חשבון תגמולי עובד; חמישית, טענת הנתבע גם איננה תואמת את הפסיקה ביחס לסוגיה שבנידון, אשר קבעה, כאמור לעיל, כי הסכמה בין הצדדים ליחסי העבודה בגין 'משכורת נטו', משמעה כי המעסיק מתחייב לשאת בנטל המס ובתשלומי החובה האחרים.
...
נסכם איפוא ונציין, כי דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.
סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה (לעניין העילות) וברובה המוחלט, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן: השלמת פיצויי פיטורים בסך של 127,314 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל; פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; הפרשות על חשבון תגמולים בסך של 12,359 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.6.2015 ועד למועד התשלום בפועל; פדיון דמי חופשה בסך של 16,142 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל.
אשר לתביעה שכנגד, הרי שזו נדחית על כל חלקיה וביחס לכל טענותיה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כן קמה זכאות לפצויי הלנה בגין הסכום ששוחרר באיחור, ממועד הפסקת העבודה ועד לחודש מרץ 2018, בהתאם לסעיף 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").
סמוך למועד סיום יחסי העבודה פנה התובע למר איצקוביץ והודיע על רצונו להתפטר.
התובע העלה מספר טענות ביחס לעילה כביכול להתפטרותו.
מר איצקוביץ הצהיר בתצהירו, כי בתחילת שנת 2017 הוחלט על שינוי בתלושי השכר, כך שיכללו תשלום גלובלי בגין שעות נוספות, והוא הגיע להסכמות עם התובע בנושא (סעיפים 51- 53 לתצהיר מר איצקוביץ).
יפים לענייננו הדברים שנפסקו בעיניין בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – אור שחם (14.5.18), כדלקמן: "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" לאור זאת לא הוכחה טענת הקזוז והיא נדחית.
...
בנסיבות אלה, זכאי התובע לפיצוי, אשר בנסיבות העניין החלטנו להעמידו על סך 35,000 ₪.
יפים לענייננו הדברים שנפסקו בעניין בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – אור שחם (14.5.18), כדלקמן: "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" לאור זאת לא הוכחה טענת הקיזוז והיא נדחית.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים: פיצוי בהתאם לחוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מדובר בתשלום שהוא בגדר תנאי נילווה לעבודה, וכך נפסק: "המושג זכויות נילוות כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן 'חופשות' למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד ומעביד, 'משכורת 13', מענקי חגים, 'הטבות בעין' - כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כסוי הוצאות הישתלמות, כסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, 'הישתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד' וכיוצא באלה". [דב"ע לז/31-3, דר' פאולינה קלר - האוניברסיטה העברית בירושלים, פד"ע 304 6, 312] העובדה, כי הנתבע לא בדק, האם העובדים עשו שימוש בתוספת האמורה על מנת לרכוש ספרות מקצועית בפועל (פרו' עמ' 13 ש' 5 – 9) אין בה ללמד שמדובר בתשלום פקטבי.
ולענייננו: הנתבע בתצהירו ציין, כי בתקופה בת 3 שנים (מתוך תקופת עבודה של כארבעה עשורים) היו 13 חודשים של איחור בתשלום שכר, כאשר מדובר בימים ספורים בלבד, ובמחצית מהמקרים נבע מדיווח מאוחר של העובדים למנהל החשבונות.
בתצהיר התובעת אין כל גרסה בנוגע לעילה זו. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק לשון הרע) מגדיר מהי "לשון הרע" וסעיף 2 לחוק מגדיר "פירסום מהו". נפסק כי על תובע בעילת לשון הרע לפרט בתביעה את "נסיבות הפירסום ועובדות נוספות - מועד הפירסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם" (ע"ע (ארצי) 7192-02-13‏ ‏ די.אס. פי גרופ בע"מ נ' אלי אסולין (16.9.13)).
...
נוכח החוסר בכל הנוגע לרכיב "הפרסום" לא נדרש לדון בשאלה האם המכתב המדובר כולל אמירות שהן בגדר "לשון הרע". כללו של דבר, התביעה לעניין זה נדחית במלואה.
בהתאם גם נדחית התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולו בשל העובדה, כי לא הובא ביסוס עובדתי לעתירה זו בתצהיר התובעת.
מכל מקום, נוכח כל המפורט לעיל אין מדובר בנסיבות חריגות, המצדיקות פסיקת פיצוי מסוג זה. סוף דבר מצאנו, כי התובעת זכאית לפיצוי הלנת שכר בסך 2,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו