איחורים במקום העבודה בשל טיפולי פוריות

עיקר טענת הנתבעת היא שניקו שהוא הממונה היחיד על התובעת, לא ידע בעת סיום העבודה כי היא מצויה בטיפולי פוריות; כי אין מדובר למעשה בפיטורין אלא בהסכמה (נוכח יזמה של התובעת עצמה) על סיום העבודה, ונכונות להוציא לתובעת מכתב פיטורין לשם קבלת זכויותיה; התובעת נימנעה מליידע דבר היותה בטיפולי פוריות בעת שהוסכם על סיום העבודה וגם לא לאחר מכן; בנסיבות בהן הסתימה עבודת התובעת, ברי, כך אליבא דנתבעת, כי אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין העידר שימוע.

ודוק- בלא קשר לשאלה האם מי מטעם הנתבעת ידע על הטיפולים הוא גם זה שצריך היה לדעת על כך, עדיין, אישור רפואי בדבר היעדרות בשל טפולי פוריות שהוא תנאי מיצטבר לתנאי ההודעה למעסיק על הטיפולים,לא נמצא בכל תקופת עבודת התובעת ואף לא עם סיומה ועד להליך זה. האם הודיעה התובעת על טיפולי פוריות לנתבעת? מעבר לידרוש נתיחס גם לטענה כי הנתבעת ידעה על טפולי הפוריות (זאת לצרכי החלופה שבס"ק 1 בלבד שכן כאמור, ביחס לחלופה שבס"ק 3 אין מחלוקת כי התובעת לא דיברה לא עם י' בעת מסירת מכתב הפיטורין, ולא עם מאן דהוא אחר מטעם הנתבעת לאחר מכן): אין חולק שכאמור , התובעת לא אמרה דבר בענין זה לניקו באופן ישיר(עמ' 15 ש'4-5).

עוד יאמר כי אף שהתובעת מנסה לצייר מצג לפיו ענין טפולי הפוריות שלה היה נושא מדובר בפי כל, הרי שהתרשמנו שלא כך הוא המצב: התברר כי תוך כדי העדרויותיה לשם הטיפולים הקפידה, גם כשהיו בידיה אישורים להיעדרות/איחור, שלא להמציא אישורים כאלה לידי הנתבעת וזאת כיון שלדבריה שלה לא היתה מעונינת לחשוף דברים פרטיים אלה.

...

היות ולטעמנו לא בכדי ולא בשגגה לא נמסרו פרטים ברורים, הרי שבנסיבות אלה תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי מכח חוק הודעה לעובד בסך של 8,000 ₪.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל העדר שימוע בסך של 7000 ₪.

פיצוי בשל פגם בהודעה לעובד בסך של 8000 ש"ח נוכח התוצאות אליהן הגענו , והפער בין הנתבע לנפסק, תשלם התובעת לנתבעת הוצאותיה בסך 3500 ₪.

על פי אישור רפואי מיום 15.11.18 נימצאת המערערת בטיפולי פוריות "מזה כחודשיים". המערערת לא נעדרה מהעבודה ולא אחרה לעבודה לצורך הטיפולים.

אשר לפגיעה הנטענת במעסיקים, הרי שכדברי ההסבר להצ"ח מדובר בעובדים העוברים טפולי פוריות אשר אינם נעדרים ממקום העבודה ולפיכך לא פוגעים במעסיק.

...

למסקנה דומה הגיע בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק על"ח (ב"ש) 47083-06-17 רותם פרי – אוניברסיטת בן גוריון בנגב (23.7.18), הגם שמדובר באמרת אגב: "למעלה מן הצורך, ביחס לטענות הצדדים לפרשנות שיש להעניק לסעיף 9(ה)(3) לחוק בהיבט של היקף ההגנה מפיטורים - יוער בשולי הדברים ומבלי לקבוע מסמרות כי אנו סבורים שהפרשנות המתאימה לסעיף היא שעובדים המצויים בטיפולי פוריות מוגנים מפני פיטורים בתקופת הטיפולים או במשך 150 לאחר תחילת טיפולי הפוריות. שכן, הסעיף קובע מפורשות כי " הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר".

(ההדגשות במקור – ח.ט.) טענת המדינה, לפיה לא סביר כי ההגנה על עובדת העוברת טיפולי פוריות ולא נעדרה מעבודתה תחול ללא הגבלת זמן כל עוד היא עוברת טיפולי פוריות בניגוד לעובדת שנעדרת מעבודתה בתקופת הטיפולים, נדחית.

התוצאה איפוא כי הערעור מתקבל.

מסגרת נורמאטיבית סעיף 9(ה) הוסף לחוק עבודת נשים מכוח חוק עבודת נשים (תיקון מס' 21), תשס"א- 2001, זאת על מנת להבטיח כי עובדים העוברים טפולי פוריות יוכלו לממש את זכותם להיעדר מן העבודה לצורך כך, בלא לחשוש שמא מימוש זכותם זו יגרור אחריו את פיטוריהם (בג"ץ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המישטרה, פ"ד ס(2) בעמ' 309 (מיום 8.9.2005)(להלן- עניין אשכנזי).

כלומר, העובדת אינה חייבת להמציא אישור רפואי על טפולי הפוריות, למרות שלכאורה יש לה כזה, שכן בחלק ממקומות העבודה הפרטיים מעסיקים אינם מקפידים על קבלת אישור מחלה עת מדובר ביום או יומיים, כפי שמקובל בטיפולי פוריות (סע' 13 לפסק דינו של כב' השופט אילן סופר בסע"ש (ב"ש) 25753-10-14 רונית ביטון – אפק ח.ע. משאבי אנוש בע"מ (מיום 16.6.2016)(להלן- עניין ביטון).

בנסיבות העניין לא מצאנו לזקוף את אי חזרתה של התובעת לעבודה לחובתה, שכן טענת התובעת, שלפיה ההפקדות לפנסיה שולמו אך כשנה לאחר תום העסקתה וזאת חרף דרישותיה (שם, ש' 22-27) ואף התשלומים בגין שכר חודשים אוקטובר ונובמבר שולמו באיחור לא נסתרה.

...

בשים לב לאמור בפרק ט' לכתב התביעה (סע' 54-56), וכן טענות התובעת בסיכומיה (ע' 19 ש' 1-2), מצאנו לפסוק לתובעת פיצויים בעד נזק לא ממוני לפי סעיף 13א(1)(1) לחוק ובעד הליך פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק, ברף הנמוך, בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לטובתה סך של 2,500 ₪ בלבד.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בעד אבדן השתכרות במהלך התקופה המוגנת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, תוך קיזוז הסכום הנזכר בסעיף 58 לעיל, סך כולל של 78,783 ₪.

האיסור לפטר אשה הרה בשל הריונה מעוגן גם בהוראות סעיף 2(א) לחוק השויון, אשר הוראותיו קובעות כך: לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הבטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

כרמית, כנציגת טלדור, העידה שקבלה דיווחים על כך שהתובעת נהגה לאחר כדבר שבשיגרה לתדרוך הבוקר ולהיעדר מבלי שטרחה להמציא אישור: "קורל דיווחה לי גם טלפונית, גם במייל שיש בעיות עם ההתנהלות של העובדת מול עובדים או שהיא עונה בחוצפה, היא גם דיווחה שהיא נעדרת ולא מציגה אישורים שהיא מאחרת לתדריך בוקר על בסיס קבוע. יש דוחות נוכחות שהיא הדפיסה כדי שתבין שהאיחור לא שהיה בשעה 8:00 אלא בשעה 7:45 והיא כל הזמן פספסה את התדרוך שזה היה מהותי, קבלתי דיווחים היא אחרה על בסיס קבוע." (עמ' 28 ש' 12-8) את הדיווחים קיבלה במייל ובאופן טלפוני מקורל (עמ' 28 ש' 14).

ואולם, דוקא בשל כך, מקום בו העובד טוען כי הוא נידרש ליציאות מרובות במהלך יום העבודה, אשר חלק מהן לפרקי זמן ממושכים, עליו להוכיח כי חריגות זו מאפיינת את "צרכיו". בהיעדר אינדיקאציה רפואית, אין המעסיק אמור לשער כי העדרותו של העובד לפרקי זמן רבים במהלך היום, היא תולדה של בעיה רפואית.

...

ביחס ליתר הרכיבים - התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, הגם שמצאנו כי על הנתבעת 3 לפצותה בסך 10,000 ₪, הרי על בית הדין ליתן הדעת להיקף הסעד שנפסק לעומת הסעד שנתבע בכתב התביעה, כמסד לבחינת שאלת ההוצאות.

בשל כך, ביחסים שבין התובעת והנתבעת 3, הגענו למסקנה כי באיזון הנכון ועל רקע היבטים שונים שחברו יחדיו כאמור, כל צד יישא בהוצאותיו.

בהחלטה ציינה הממונה כי ככל שהעובד נעדר מהעבודה עקב טפולי פוריות, אולם לא המציא אישור רפואי על תחילת הטיפולים ואף לא על היעדרויותיו בגין הטיפולים, הרי שאין תחולה לסעיף 9(ה)(1) לחוק, בו נקבעה החובה לקבל היתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה לפיטורי עובד העובר טפולי פוריות.

] במקרה דנן, אף לוּ מסקנתנו לעניין תחולת תקנה 126 לתקנות בית הדין לעבודה הייתה שונה, הרי שבשים לב לכך שהערעור הוגש כביכול באיחור של יום אחד בלבד; בשים לב למורכבות התקופה נוכח מגיפת הקורונה[footnoteRef:7]; בשים לב לסכויי העירעור נוכח חומר הראיות שצורף לכתב העירעור ונפרש לפנינו; ובשים לב לכך שעסקינן בעירעור בזכות, להבדיל מבקשת רשות ערעור – ברי כי היה מקום להארכת המועד להגשת העירעור.

...

] נוכח האמור, אנו סבורים כי יש להחיל את תקנה 126 לתקנות סדרי הדין במקרה שלפנינו.

כאמור, בשים לב למסקנתנו לעיל, לא מצאנו טעם להכריע בעניין זה כעת.

] סוף דבר לאור המפורט לעיל – דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.