איחור קל בהגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה

בית הדין הארצי לעבודה ע"ר 8891-09-19 עו"ד צוריאל חזי ניתן ביום 28 מאי 2020 המערער אגודת מגן דוד אדום בישראל המשיבה לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אורית זילוני קליינמן ועו"ד עידן עשוש פסק דין

סילוק על הסף של העירעור עקב איחור בהגשתו: תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה), קובעת לענייננו כך: 497ג המצאת כתב בי דין אלקטרוני (א) ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלקטרוני של הנמען, ובילבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה וציין בסמוך לה כי מדובר בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני; ואולם הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק.

...

לאחר שבחנו את פסק דינו של בית הדין האזורי ואת הודעת הערעור, תמימי דעים אנו עם הרשמת כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

לטענת המשיב, בהיתחשב בטעות בנוגע למועדי תחולת תקנות החרום, מדובר באיחור קל בלבד בהגשת העירעור שכנגד.

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי העירעור שכנגד הוגש באיחור וכי אין להעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו, כמפורט מטה: העירעור שכנגד הוגש באיחור תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), קובעת כדלקמן: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". בהתאם להלכה הפסוקה, לא נידרשת הסמיכה מפורשת של עורך הדין על מנת לקבל כתבי בי-דין בשם לקוחו, כל עוד ברור כי מתקיימים יחסי שליחות ביניהם, וכי עורך הדין הוסמך לפעול בשם לקוחו בעיניין מושא ההיתדיינות.

הבקשה להארכת מועד להגשת העירעור שכנגד תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". המערערת הגישה אמנם ערעור על פסק הדין, אשר בין הטענות המועלות בו ובין הטענות המועלות בעירעור שכנגד מתקיימת זיקה מהותית, ואמנם בהתאם להלכה הפסוקה, "הליך תלוי ועומד לפני בית הדין מהוה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד..." (עא"ח (ארצי) 1005/02 הישאם – מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002 וההפניות שם).

...

אלא, שבמקרה שלפני שוכנעתי, שלא מתקיימים 'טעמים אחרים' המצדיקים מתן הארכת מועד להגשת הערעור שכנגד.

במכלול נסיבותיו של העניין באתי לכל מסקנה, כי אין די בקיומו של ערעור תלוי ועומד לפני בית הדין כדי להצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, שהוגש באיחור לא מבוטל.

כללם של דברים: הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד נדחית, והערעור שכנגד אינו מתקבל לרישום.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 65890-05-21 ניתנה ביום 14 דצמבר 2021 שלום אטיאס המבקש 1.עריית כרמיאל 2.היכל תרבות בכרמיאל ע"ש נרקין בע"מ (חל"צ) המשיבות בשם המבקש – עו"ד סיון דמרי גרשין בשם המשיבה 1 – עו"ד רעות שגיב גרטלר בשם המשיבה 2 – עו"ד זהר נסים החלטה

בקשת רשות העירעור הוגשה באיחור עיון בתיק בית הדין מעלה, כי החלטתו של בית הדין האיזורי מיום 12.5.2021 הומצאה לב"כ המבקש באמצעות 'הודעה באתר' ביום 13.5.2021 בשעה 10:19.

יש לדחות גם טענה זו. בהתאם לתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984 "במנין ימי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שנקבעה בידי בית דין או בידי רשם, יראו את יום ו' בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית דין". במקרה שלפני, הימים 14.5.2021 ו – 15.5.2021 אינם הימים האחרונים בתקופה ומשכך יש למנותם במסגרת התקופה הנתונה להגשת בקשת רשות העירעור.

ראשית, מדובר באיחור קל בהגשת בקשת רשות העירעור (יום אחד), אשר המשיבות לא טענו וממילא לא הוכיחו שנגרמה במהלכו פגיעה קונקרטית או ממשית באנטרס סופיות הדיון שלהן.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור להתקבל, כמפורט מטה.

עם זאת שוכנעתי, שמתקיימים בנסיבות העניין טעמים אחרים, אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

סוף דבר – מוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד מועד הגשתה בפועל.

המבקשת הוסיפה, כי מדובר באיחור 'קל' בן שלושה ימים בהגשת העירעור, וכי לא 'ישבה בחיבוק ידיים' עד מועד הגשתו בפועל, אלא הגישה לבית הדין האיזורי בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שזו נדחתה, הגישה תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים.

בהתאם להלכה הפסוקה בבית הדין לעבודה, הגשת בקשה לביטול פסק דין לערכאה הדיונית אינה עוצרת או מאריכה את המועדים להגשת הליך ערעורי (ראו: בש"א (ארצי) 1397/04 אגבאריה אחמד ראקי - לווים הצפון בע"מ, 13.10.2004 וההפניות שם בעיניין הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, וכן השוו: בר"ע (ארצי) 25084-12-18 חזקי – אלסטר, 20.1.2019 וההפניות שם בעיניין הגשת בקשה ל'עיון חוזר').

...

לנוכח פסיקה זו וחרף הקשיים העולים מטענות המבקשת, מצאנו ליתן בהחלטה זו משקל מסויים לכך שתקופת החירום המיוחד חלה במהלך התקופה שהיתה נתונה להגשת הערעור.

כללם של דברים – לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מתקבלת וכתב הערעור מתקבל לרישום.

בהעדר הצדקה מספקת לאיחור בהגשת הערעור ונוכח אופי הטעמים העומדים ביסוד קבלת הבקשה, תשלם המבקשת למשיב בתוך 30 ימים הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח. הצדדים מוזמנים לדיון מוקדם בערעור ביום 21.11.2021 בשעה 09:30.

  תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904).

עוד קבעה ההלכה הפסוקה את הכלל לפיו, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח (ארצי) 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, 20.12.2006).

עולה אפוא, שהמבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד להארכת המועד, גם בהיתחשב בכך שמדובר באיחור קל בהגשת בקשת רשות העירעור.

...

אשר לסיכוי בקשת רשות הערעור – לאחר עיון בהחלטת בית הדין האזורי, בבקשת רשות הערעור ובחומר הקיים בתיק בית הדין שוכנעתי, שלא ניתן להעריך שסיכוייה בקשת רשות הערעור הם מובהקים, באופן המצדיק לראות בהם לכשעצמם 'טעם מיוחד' להארכת המועד.

לנוכח העובדה שהמבקשת לא הצביעה על הרלוונטיות של המסמך המבוקש להוכחת תביעתה; בשים לב לכך שטפסי 106 בעניינה של המבקשת גולו על ידי המשיבה; ובהתחשב בכך שהמבקשת תוכל לערער על ההחלטה מיום 14.2.2023 במסגרת ערעור על פסק הדין ככל שיוגש, שוכנעתי שדחיית הבקשה להארכת מועד לא תגרום למבקשת עיוות דין.

  כללם של דברים – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.