טענה זו, אף נסתרת מעדותו של סעיד לפיה שולם לתובע שכר חודשי קבוע, בסך 6,500 ₪ (נטו) בחודש, וכפי שקבענו לעיל, רכיבי השכר אשר מופיעים בתלושי השכר והמכונים בשמות שונים כגון: פרמיה, בונוס, תוספת מאמץ וכדומה, הנם פקטביים, ונועדו לצורכי מס, על מנת ששכרו של התובע ישתלם לו כשכר נטו, וממילא לא מצאנו כי התובע קיבל שכר העולה על סכום זה. לא מצאנו אף שוני רלוואנטי במרכיבי השכר בין החורף לקיץ לעניין השעות הנוספות, וככל שיש שינוי משמעותי בשכר, הרי שינוי זה הנו בגין תשלום דמי הבראה.
בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע, בבירור, מתי קיבל התובע את השיק מידי הנתבעת, מה היה התאריך לפירעון השיק, והאם המדובר בשכר ששולם בזמן עד 9 לחודש, או באיחור של יום, או יומיים, או מעבר לכך.
...
הוסיף התובע וטען, שמתדפיסי חשבון הבנק ניתן לראות שחשבונו היה ביתרת חובה, ועל כן המסקנה המתבקשת, הינה שאם היה מקבל את השיקים, המהווים את משכורתו, במועד מוקדם יותר, הוא היה מפקיד את השיקים מידית.
"
סיכום
תביעת התובע, בהתייחס לתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה או בענף הבנייה - נדחית, וכפועל יוצא מכך, נדחתה התביעה לתשלום בגין אי הפרשות לקרן השתלמות , והתביעה לתוספת מקצועית.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,239 ₪; ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
