איחור חזרה טיסה לארץ הפסד ימי עבודה תביעת פיצויים

מונחת לפניי תביעה לפצוי התובעת עקב עגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהנפקת כרטיס טיסה כששם משפחתה נרשם פעמיים באופן מוטעה לכאורה, ובכך הדבר הוביל לטרחה רבה מצדה לתיקון המחדל על מנת לממש נסיעתה.

ואולם, בנסיעתה חזרה לארץ, ביום 3.8.18, עקב הרישום שהנתבעת ביצעה על הכרטיס, התובעת הייתה מנועה מלעלות על הטיסה חזרה שהייתה אמורה לצאת מקזחסטאן לישראל ונאמר לה כי עליה לרכוש כרטיס טיסה חדש חזרה אשר יונפק לה במקום תחת רישום "נכון", כלשונה, של פרטיה, והיא אף נאלצה להמתין שלושה ימים נוספים משלא היה כרטיסו טיסה בנמצא, ואי לזאת הפסידה שלושה ימי עבודה בארץ.

התובעת דחתה את טענת התובעת כי יש לציין את כל השמות המופיעים בדרכונים בהתאם לכללי התעופה, משאם כך הדבר, היא תמהה, הכיצד "טסים אנשים אחרים בעלי אזרחויות נוספות עם ציון רק שם מישפחה אחד?". כן דחתה את טענת הנתבעת כי היא אחרה לטיסתה וצרפה ראיה תומכת לגירסתה – מכתב רישמי מרשויות קזחסטן שנימקו את הסרוב להעלותה למטוס, שם צוין כי היא כן הגיעה בזמן לטיסה המתכוננת וכי סורבה להעלות בשל ציון כפול של שמות מישפחה.

...

שאלות אלו מעוררות תהיות ומשכך אין בהן כדי להטות את מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי לכיוון התובעת, באופן שיש בהן להוכיח את תביעתה ב-51% כדי שבית המשפט יכריע את הכף לטובה ומקום בו כפות המאזניים הן מעויינות, אין מנוס אלא לדחות את התביעה בשים לב לכלל של המוציא מחברו עליו הראיה.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום הפצוי לפי התוספת הראשונה, בסך 2,090 ₪ לכל נוסע; פיצוי בגין הוצאות המלון בסך 2,134 ₪; פיצוי בגין עלויות המוניות מנמל התעופה למלון ובחזרה בסך 400 ₪; פיצוי בגין ארוחת השבת בסך 3,920 ₪ ; פיצוי בגין אובדן ימי עבודה לתובעת 2 בסך 1,090 ₪; פיצוי בגין אבדן ימי עבודה לתובעת 5 בסך 900 ₪.

האם זכאים התובעים לפצוי בגין טיסה שבוטלה והאם עומדת לנתבעת הגנת חריג "הנסיבות המיוחדות" סעיף 1 לחוק קובע, כי "טיסה שבוטלה" היא "טיסה שלא היתקיימה" או "טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)". סעיף 6(א)(3) לחוק קובע, כי נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהא זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה.

בעניינינו, הוצעה לתובעים טיסה חלופית שאמנם נחתה בארץ באיחור של פחות משמונה שעות, אלא שהתובעים סרבו להצעה זו, מטעמי דת, שכן הטיסה אמורה הייתה לנחות כרבע שעה לפני כניסת השבת.

לאחר שהתרשמתי מעדות התובע 1, אשר עשתה עלי רושם אמין וחיובי, ומשהבאתי בחשבון העלות הכוללת בעבור התובעים, שבעה במספר, מצאתי סכומים אלה סבירים ומשכך אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 6,454 ₪ בגין רכיב זה. פיצוי בגין נזקים ממוניים במסגרת התביעה מבקשים התובעים לחייב הנתבעת בפצוי נוסף בגין נזקים ממוניים, ובכלל זאת הפסדי שכר וימי עבודה.

...

אשר על כן, אני דוחה את הפיצוי המבוקש בגין רכיב זה. פיצוי לדוגמה סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק מאפשר לפסוק פיצוי בסך שלא יעלה על 10,250 ₪, במקרה בו מפעיל הטיסה "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6." לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק, הואיל ולא מצאתי כי הנתבעת פעלה בזדון מכוון, או כי זלזלה ביודעין בתובעים או בהוראות החוק.

אשר על כן, אני דוחה את הפיצוי המבוקש בגין רכיב זה. סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להתקבל ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך 21,084 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪ ובסה"כ 21,484 ₪.

אין חולק כי ביטול הטיסה נבע מהמצב הבטחוני/המלחמתי ששרר אותה עת על רקע מבצע "צוק איתן". עוד עולה מהראיות כי לאחר ששהו לילה אחד בשדה התעופה, ולילה נוסף בבית מלון באנטליה, חזרו התובעים לארץ, דרך ירדן, עובר בשדה התעופה באיסטנבול, והגיעו ארצה בתאריך 25.7.14, וזאת בעיכוב של 3 ימים ממועד ההגעה המקורי לפי חבילת הנופש שהוזמנה (מועד הגעה בפועל בתאריך 25.7.14 שעה 12:00; לעומת מועד הגעה המתוכנן בתאריך 22.7.14 שעה 22:30).

כידוע, על מנת שבית המשפט יפסוק לבעל דין פיצוי בגין אובדן ימי עבודה או הפסד רווח בעבודה, על הטוען לכך להביא ראיות בדמות תשלומי משכורת (לשוכר) או דו"ח הפסד רווח לעוסק עצמאי.

עם זאת, יצוין כי ערה אני לכך, כי ביטול הטיסה גרם לאיחור בהגעת התובעים ליעד הסופי בהפרש של 3 ימים, ויש ובעיכוב זה כדי לגרום לשיבוש בתהליכי העבודה, כפי שהעידה על כך התובעת 6, אשר מסרה בעדותה כי עיכוב זה גרם לביטול תורים של לקוחותיה במספרה שהיא מפעילה (סע' 15-17 לתצהיר התובעת 6).

אשר להודעה לצד שלישי, משקבעתי כי הצד השלישי והנתבעת 2 (המודיעה) הם מארגנים, יחדיו ובמשותף, של הטיסה נשוא התביעה, ובשים לב לקביעותיי שלפיהן התשלום החלקי שביצע הצד השלישי אינו משקף את מלוא הפצוי שהוא חב בתשלומו על פי החוק, וככזה אין בו כדי ליסתום את הגולל על ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדו, אני מחייבת את הצד השלישי בשיפוי המודיעה (הנתבעת 2) במחצית מסכום הפצוי בו היא חויבה ישירות כלפי התובעים.

...

בשים לב לכך, שנתור פעלה במקרה הנדון בשני כובעים, כמארגנת וכסיטונאית שירותי תיירות, היא תחוב יחד עם המארגן הנוסף -השטיח המעופף- ואונור, מפעילת הטיסה, בגין הפרת החובה הנ"ל. לסיכום פרק האחריות והחלוקה - לאור כל המקובץ לעיל, על יסוד הנתונים העובדתיים שהובאו בתיק דנן והמסקנות הנגזרות מנתונים אלה שפורטו בהרחבה דלעיל, לרבות האמור לעניין התנהלות הנתבעים והצד השלישי, אשר בשליטתם מצוי מלוא המידע הרלוונטי; בהינתן החיוב של מארגן ומפעיל הטיסה (כאשר בעניין מארגן ייתכנו מספר מארגנים לטיסה מסוימת), ובשים לכלל החובות המוטלות עפ"י החוק שהופרו ע"י הנתבעים, אני מוצאת לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בפיצוי התובעים שנקבע.

אשר לחלוקה הפנימית ביניהם, לאור הקביעה בדבר חלקו הנמוך יחסית של הנתבע 1; בהתחשב הקביעה כי הנתבעת 2 פעלה בנסיבות המקרה דנן ביותר מכובע אחד (מארגנת טיסה ונותנת שירותי תיירות); בהינתן זהות הנתבעת 3 כמפעילת טיסה, כהגדרת החוק, על כל החובות הכרוכות בכך, אני קובעת כי חלוקת האחריות בין הנתבעים 1-3 תהא באופן הבא: 10%, 60% ו- 30%, בהתאמה.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי.

לטענת התובע, הוא לא יכול היה להשאר באיסטנבול עד צאת השבת, כיוון שבאותה תקופה טורקיה סווגה על־ידי משרד הבריאות כ-"מדינה אדומה", ולכן שהייה בה תגרור קנס וכן חובת בידוד של 14 יום אשר תוביל לאובדן ימי עבודה והפסד כספי רב. לכן, בשל הצורך לצאת מאיסטנבול טרם כניסת השבת, רכש התובע כרטיס טיסה לאודסה במחיר של 254 דולר, ולאחר שהייה בשבת באודסה רכש התובע ביום ראשון ה-3.10.2021 כרטיס טיסה לישראל, במחיר 188.5 דולר, וחזר ארצה.

גם אילו התובע הלך לשירותים בלבד וחזר בשעה 6:30 לתור, והואיל והודה התובע כי התור היה ארוך וכי הוא חזר לסופו של התור, אין זה פלא שהתובע איחר להגיע לשער העלייה למטוס, שכן לא יכול להספיק להגיע לראש התור תוך 10 דקות בלבד.

לעניין זה השיב התובע בדיון כי בנגוד לטענות הנתבעת בכתב הגנתה, התקדים המחייב בבית המשפט העליון בעיניין רע"א 8456/19 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים נ' פלישר פלד ליאורה [14.6.22] מאפשר פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי אמנת מונטראול, אם כי בכל מקרה התובע סומך את טענתו בכתב התביעה על חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה" או "החוק") הוא החוק הרלוואנטי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התוצאה על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,428 ₪ (בהתאם לשער הדולר במועד הטיסה).

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב היתנהלותה של הנתבעת לקראת עלייה לטיסת חזור משדה התעופה באדן–באדן לנתב"ג, היתנהלות אשר כתוצאה ממנה שער העלייה למטוס ניסגר בטרם הספיק התובע לעלות למטוס.

התובע ציין כי משנסגר השער והתברר לו כי הוא לא ייפתח בשנית, אמר לו ולשאר הנוסעים נציג הנתבעת כי עליהם לדאוג לעצמם לטיסה חלופית, ולפיכך, וכיוון שלא היו טיסות נוספות באותו יום משדה התעופה, הוא רכש כרטיס טיסה חלופי מפרנקפורט לישראל, ולאחר שנסע כארבע שעות מבאדן באדן לפרנקפורט, ממנה טס לישראל, הוא הגיע ארצה כ-12 שעות לאחר המועד בו היה אמור להגיע לוּ היה עולה על הטיסה של הנתבעת.

עבור הפסד יום עבודה - 2,000 ₪.

העד ציין כי לאחר שהשער ניסגר צוות הקרקע סיפר לו כי הקברניט לא מאפשר את פתיחת השער מחדש, ולפיכך, ולאחר עיכוב משמעותי, נאלץ צוות הקרקע לדאוג לכך שמזוודות הנוסעים שנותרו מחוץ למטוס יורדו ממנו, ואותם נוסעים נאלצו לנסוע לפרנקפורט ומשם טסו חזרה לישראל (עמ' 4 ש' 5-15).

לאור האמור לעיל ולאור דברי התובע כי הגיע לשדה התעופה בשעה 5:30 טענה הנתבעת כי התובע איחר להגיע לשדה התעופה, משזה לדידה אמור היה להיות במקום שלוש שעות לפני מועד ההמראה.

...

בטרם אתייחס לנימוקי החלטתי הנ"ל, יובהר כדלהלן: בהחלטתי מיום 3.11.2022 קיבלתי את בקשת הנתבעת והתרתי לה להיות מיוצגת בהליך זה ע"י מתמחה ממשרד עורכי הדין ש. הורוביץ.

שנית, אני מקבלת במלואן את עדויות מר בנימין ומר לביא בסוגיה, עדויות המחזקות את גרסת התובע באשר לתורים הארוכים שהיו במקום; שלישית, עיון בנספח ג' לכתב ההגנה מגלה כי למעט זוג אחד שמסר את הכבודה בשעה 7:17 דקות, כל הנוסעים אשר מסרו את כבודתם לאחר השעה 7:03 לא הצליחו לעלות על המטוס בטרם נסגר השער.

לא ניתן לדעת כיצד הזוג האחד שהצליח לצלוח את הבידוק הביטחוני ב-23 דקות, וזאת להבדיל מ-21 הנוסעים האחרים, אך אני מקבלת במלואה את טענת התובע לפיה "אף חברת תעופה לא יכולה לאלץ אותי להיות אגרסיבי" בשולי הדברים ומעבר לצורך אציין כי לא נעלם מעייני כי הנתבעת השאירה את שער העליה למטוס פתוח 10 דקות מעבר לתוכנית המקורית, עד שעה 7:40, אך החלטתה לסגור את השער בשעה זו, מבלי להשאירו פתוח עוד כשלוש דקות כך שכל הנוסעים יוכלו לעלות (בהתחשב בכך שבממוצע בדקה עלו למטוס כ-10 אנשים) הייתה מוטעית ואף שרירותית, ובוודאי שמקימה עילת תביעה לפי חוק שירותי תעופה לנוסעים שנותרו בגרמניה, על אחת כמה וכמה מקום בו ידעה הנתבעת כי הורדת מזוודותיהם של אותם נוסעים תיקח זמן ארוך בהרבה (כמעט פי עשרה), וכן נוכח העובדה שהמטוס המריא רק בשעה 8:13 (במקום 8:00).

לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בהתנהלות הנתבעת במקרה דנן, הנני קובעת כי התובע זכאי לקבלת פיצוי מהנתבעת לפי הוראות חוק שירותי תעופה.