איחור בתשלום שכר בשל נסיבות ביטחוניות

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 24456-01-14 סע"ש 30405-11-13 28 פברואר 2017 לפני: כב' השופט משה טוינה נציג ציבור (עובדים) מר שלום שגב נציגת ציבור (מעסיקים) גב' גילה קליגר התובעים: 1. עדיאל בוטירין, ת.ז. - 307504027 2. יצחק אלוש, ת.ז. - 040568321 ע"י ב"כ: עו"ד מיכה דוד הנתבעת: חברת קבוצת השומרים שמירה וביטחון בע"מ, ח.פ. 510623085 ע"י ב"כ: עו"ד אוראל נדב פסק דין

[2: יצוין, כי בכתב התביעה אשר הוגש מטעם התובע 1, תובע האחרון תשלום שכר בגין עבודה בזמן הפסקה; סעיף 18 (ד) ו-18 (ה) לכתב התביעה; ואולם התובע 1 חזר בו מתביעתו זו משהוכח כי הנתבעת שילמה שכר על כל שעות המשמרת, ובכלל זה על פרק הזמן שבו היו המאבטחים בהפסקה (עמוד 16 לסיכומי התובעים).

[7: בהקשר זה נישאל התובע 2 בעדותו והשיב: "ש. קרה פעם, למיטב זכרונך,שמי שאיחר לתדריך פוטר, בגלל שאיחר לתדריך? ת. כן. ש. יש לך שם? ת. לא כרגע, אני יכול להגיד לך שאני נשלחתי הביתה. ש. ואתה המשכת לעבוד. ת. נכון, אחרי בירור" עמ' 9 לפרוטוקול מיום 25.12.2014 שורות 14-21.

] בנסיבות הללו, משנמצא כי לתובע 2 שולם שכר המתייחס לזמן ההפסקה, התביעה במתכונת המופיעה בכתב התביעה, לתשלום שכר על זמן ההפסקה – מוצתה.

...

העובדה כי הנתבעת שילמה לתובע במסגרת גמר החשבון פדיון ימי חופשה המתייחסים לימי חופשה שצבר התובע לפני אוקטובר 2009, איננה מעידה על ויתור על טענת ההתיישנות, אשר הועלתה בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה[footnoteRef:50]; אשר על כן, התביעה לדמי פדיון חופשה – נדחית.

בנסיבות אלה, משאישר ארגון העובדים את קיומו של ועד עובדים במקום העבודה - תביעת התובע 2 להחזר הניכויים משכרו לטובת ועד העובדים – נדחית.

סוף דבר: בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1: הפרשי שכר (עבור זמן התדריך היומי) בסכום של 7,187 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/04/2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 12510-12-17 07 ספטמבר 2020 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מרים קפלן התובע איליה קולונטרוב ת.ז. 312810377 ע"י ב"כ: עו"ד נורית פייקובסקי הנתבעת שמאור מוקד בטחון בע"מ ח.פ. 511717423 ע"י ב"כ: עו"ד נעמי בן אברהם פסק דין

בתביעה שלפנינו עותר התובע לפצוי בגין אופן פיטוריו ובגין אפלייתו, פיצוי לפי חוק הגנת השכר בגין מסירת תלושי שכר לא מפורטים ומטעים, והפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות.

מדוחות הנוכחות עולה שהחברה לא קזזה חצי שעת הפסקה משעות עבודתו המדווחות של התובע, כפי שגם לא תיעדה איחורים של התובע והפסקות אחרות שהיו לו במהלך העבודה.

כך גם עיון בדוחות הנוכחות מעלה שהנתבעת כן הביאה בחשבון את השעות שביצע התובע ביום שישי לעניין השכר, אם כי נזכיר ששכרו של התובע היה שכר חודשי ולא שולם לפי ביצוע שעות.

בנסיבות אלה התובע לא הוכיח את טענותיו ולכן יש לדחות את תביעתו בעיניין זה. עיינו בתלושי השכר של התובע ולא מצאנו שחסרים בהם פרטי מידע מאלו המפורטים בתוספת לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

...

גם אם לא הוברר לפנינו מהו אותו פיצוי נוסף, אנו סבורים שזהו חוסר הבהירות היחיד בתלושי השכר של התובע וככזה אינו מצדיק פיצוי לפי חוק הגנת השכר.

סוף דבר - לנוכח כל האמור תביעת התובע מתקבלת בחלקה בלבד.

לנוכח הפער הניכר בין סכום התביעה (132,779 ₪) לבין הסכום שנמצא התובע זכאי לו דעתנו היא כי נכון יהיה לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אנו מורים.

האם למשכיר יש עילה לתבוע את פינוי המושכר עקב הפרת הסכם השכירות או עקב סיום תקופת השכירות, או שהשוכרים שילמו את שכר הדירה במועד ומימשו כדין את האופציה להארכת ההסכם? בשאלות אלו יעסוק פסק הדין שלהלן.

למחרת, ביום 25.11.21, פנה התובע, אל הנתבעים במכתב, ודרש מהם לפנות את הדירה בתוך 14 ימים, נוכח האיחור בתשלום שכר הדירה, איחור המהוה הפרת החוזה, וזאת עקב כך שמרבית התשלום עבור חודש דצמבר שולמה ביום 24.11.21.

התובע היה מודע לכך שהסכם השכירות קובע תשלומים חודשיים, אולם כאשר נישאל התובע מדוע ביקש מהנתבעים לפנות הדירה לפני תום תקופת השכירות השיב "ליתר ביטחון כי מכרתי את הדירה. בנוסף לכך, הם גם הפרו את ההסכם." (עמ' 5 לפרו' ש' 31).

בנסיבות אלה, אין לראות בפיצול התשלום עבור שכר הדירה עבור החודשים נובמבר ודצמבר 2021 משום הפרת ההסכם, ועל כן לא הייתה עילה לדרישת התובע לפינוי הדירה לפני 13.3.22.

...

כיוון שלא ראיתי שהסכם השכירות שונה בכתב באופן שאין בו עוד אופציה להארכת תקופת השכירות, אני סבורה שהתובעים מימשו זכותם על פי החוזה, וכי הסכם השכירות הוארך לתקופה נוספת של שנה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

ביום 27.6.2018 פנה התובע לנתבעת במכתב התראה לפני התפטרות בדין מפוטר מחמת נסיבות שאין לידרוש ממנו להמשיך ולעבוד בהן לאור אי ביצוע הפרשות לפנסיה והמשך ניכוי חלק העובד מהשכר מבלי להעבירו לקופת הפנסיה וכן אי ביצוע התשלומים בגין תקופת העבר, כפי שסוכם; אי תשלום דמי הבראה, דמי חגים, ביגוד, תוספת וותק, צבירת חופשה והפרשות לקרן הישתלמות בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי; המשך תשלום שכר באיחור ותשלום גמול שעות נוספת בחסר (נספח יג' לתצהיר התובע).

בלשונה של השופטת חני אופק גנדלר (ההדגשות אינן במקור): "שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהוה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההיתאגדות. עוד נדגיש כי לחיסכון הפנסיוני משקל מיוחד בבטחונו הכלכלי של העובד, ומכאן גם חובת האמון המיוחדת בהקשר זה. לאור האמור, נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור ביטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין.

...

באשר לפיצויי הלנה – אנו סבורים כי לנוכח המחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים מלאים על יסוד סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה על מלוא הסכום.

בענייננו, שוכנענו כי הנתבעות 1-2 נוהלו תוך עירוב נכסים והעדר הפרדה ממשית של הפעילות.

לפיכך, התביעה לחיוב אישי של הנתבע 3, מר נניקשוילי – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעות 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים (כולל פיצויי הלנה) בסך 75,067 ₪.

המשיבים, מנגד, עומדים על כך שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, תשלום רטרואקטיבי של הטבות מכוח הוראות אגף, כבעניינינו, יישא הפרישי הצמדה בלבד, ולא הפרישי ריבית (ראו עע"מ 3550/15 משרד הבטחון האגף לשקום נכים נ' פלוני (30.5.2016) (להלן: "עניין פלוני")).

סבורני כי ההכרעה בעיניין פלוני יפה אף בעניינינו, ולא ראיתי מקום לסטות הימנה בשל נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, כפי טענת העותרת.

כך, בסעיף 8 בחוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק הקיצבאות") נקבע כי תגמולים אלה מוחרגים מחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ותחת זאת, מתבצע התשלום לפי הסדר שיערוך ספציפי המצוי בחוק הקיצבאות, שפרטיו אינם מענייננו בהליך זה. בשונה מתגמולים המשולמים מכוח חוק הנכים, אזי בכל הנוגע לתשלומי הטבה מכוח הוראות אגף, כבעניינינו – אין בנמצא כל הוראה אשר לאופן התשלום למפרע.

התרשמתי כי בחירת המשיבים לפרשה בנסיבות העניין כאן כדי פטור מתשלום הפרישי ריבית, אינה חורגת מספי הדין וממתחם הסבירות המנהלי, באין הוכחת פגם שבשרירות, באי-שויון, בחוסר תום לב, בשקילת שיקולים לא רלוואנטים או באי-שקילתם של אלו הרלוונטים.

בהנתן כל אלו, אני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרת, לרבות שכר טירחת עו"ד, בסכום כולל של 3,500 ₪.

...

ביתרת טענות העותרת לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, נדחית עמדתה לעניין פסיקת הפרשי ריבית בגין הכספים ששולמו לה. אשר להוצאות משפט.

שוכנעתי כי יש לפסוק הוצאות לזכות העותרת, אך על הצד הנמוך.

בהינתן כל אלו, אני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרת, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 3,500 ₪.