איחור בתשלום קצבאות ביטוח לאומי למבוטח

סעיף 13(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 העוסק באופן הבירור של תביעה לגימלה קובע כי "תביעה לגמלה תוגש למוסד לביטוח לאומי; עובד המוסד לביטוח לאומי שמינהלת המוסד הסמכה אותו לכך יברר את התביעה ויחליט אם תשולם הגימלה ובאיזה שיעור תשולם". סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה הדן בתקופת התשלום קובע כי "גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע". תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים") קובעת שאם "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע....". כלומר, המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת נתבע הוא בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

האם התובע זכאי לתשלום ריבית והפרשי הצמדה בגין תשלום גמלאות באיחור? התובע פירט בכתב התביעה את גמלאות הבטחת הכנסה ששולמו לו באיחור, באופן הבא: הגימלאות עבור החודשים אפריל 2010 עד דצמבר 2011 שולמו בחודש מרץ 2014.

...

בנסיבות אלה, דין תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש אפריל 2013 ועד חודש פברואר 2014 – להידחות.

] בנסיבות אלה, משהנתבע שילם לתובע את הגמלאות בצירוף הצמדה ומשאין זכאות לתשלום ריבית בגין האיחור בתשלום הגמלאות - נדחית תביעת התובע לתשלום ריבית.

סוף דבר התביעה נדחית.

האם התובע זכאי לדמי הלנה בשל איחור הנתבעת בתשלום קצבת דמי פגיעה בהתאם להוראות סעיף 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן – התקנות); זאת השאלה שעומדת להכרעתי בתיק זה. הצדדים ועיקרי העובדות: + מר מוחמד אלסדיק, עובד זר המחזיק בדרכון סודאני (להלן – התובע), הועסק על ידי חברת טוטאל פיתרונות כ"א בע"מ (להלן- הנתבעת), החל מיום 23.5.2012 ועד ליום 21.2.2013 וביום 21.2.2013, בדרכו לביתו ממקום העבודה, נפגע בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נגרם לו שבר בידו השמאלית.

וראו לעניין זה ע"ע (עבודה ארצי) 370/05 רפי כראדי נ' יורוקום תיקשורת סלולארית בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.2005): "תכלית התשלום של דמי הפגיעה היא להחליף את ההכנסה לתקופה קצרה. על תכלית זו עמד בית הדין בדבע מה/ 40 - 0 משה בן-שבת נ' המוסד לביטוח לאומי יז 46 בעמוד 49: "מהי הגימלה "דמי פגיעה" ומה מטרתה, במסגרת הגימלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובמיוחד פרק ג' שבו - ביטוח נפגעי עבודה? ברור שזאת "גמלה במזומנים", להבדיל מ"גמלה בעין".

...

גם טענה זו דינה להידחות , שכן אין כל עדות לניסיון הנתבעת להעביר את הכספים לתובע והטענה נטענה ללא כל פירוט וממילא מבלי שנתמכה בכל ראיה.

יחד עם כל האמור לעיל, ומבלי להפחית מחומרת התנהלותה של הנתבעת, לאור מגבלות הדין אין בידי לפסוק הוצאות הלנה; ובמה הדברים אמורים? המקור לחיוב בפיצויי הלנה מצוי בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 המאפשר לעובד ששכרו הולן, לתבוע פיצוי הלנה.

סוף דבר - הנתבעת תישא בהפרשי הצמדה כאמור בסעיף 29 לפסק הדין, ועד ליום 2.4.2017 לאור על כל האמור לעיל, ובשים לב להתנהלות הנתבעת, והעובדה שהיה בידיה לייתר את ההליך במידה והייתה מעבירה את הקצבה עם קבלת מכתב הדרישה ביום 4.1.2016, מצאתי לנכון לפסוק הוצאות משפט על הרף הגבוה בסך 10,000 ₪.

אין כל ספק כי התובע הגיש את תביעתו באיחור שכן תביעתו בגין ארוע שארע ביום 04.11.2015 הוגשה רק ביום 27.12.2016, שנה וחודש לאחר מכן.

ראו לעניין זה את פסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 35164-07-15 מוחמד חסן בורקאן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.08.2016), שם נבחנה התביעה לגופה, קרי, בחינת עצם הזכות לגימלה, ולא שאלת תשלום הגימלה, כאמור בתביעה זו. סוף דבר: התביעה נדחית.

...

דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית ואציין כבר עתה, כי דין תביעה זו להידחות, והכל כפי שיפורט להלן.

לעניין הגבלת התשלום הרטרואקטיבי, נפסק מפי כב' השופט רובינשטיין בבג"ץ 1334/11 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה (5.7.12) כדלקמן: "לא אחת נכתב על גישתו המגבילה של המחוקק באשר לתשלום רטרואקטיבי של העברות סוציאליות ... תקציבי הציבור לא היו עומדים בהטלת הרטרואקטיביות ברקמה פתוחה ביישומם של הסדרים מיטיבים ... אכן, יתכנו מקרים שבהם מוצבת בהחלת זכאויות, פדות הגורמת עוגמת נפש למי שנפל בצידו הלא-זוכה של מתרס הזכאות, אשר הכרח להציבו במקום כלשהו. זהו אותו איזון, בין התכלית הסוציאלית לאילוצים התקציביים ... בענייננו הוראות הדין התוחמות ל - 12 חודשים אחורנית אינן מן הסוג המצדיק התערבות..." מאחר שבמהלך כל התקופה פעל התובע עם ייעוץ משפטי צמוד (עמ' 3 לפרוטוקול בשורות 18-21) ולאור העובדה שתשלום עבור התקופה שבגין 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה שולם לתובע במלואו ובהתאם לסעיף 296 לחוק (עמ' 3 לפרוטוקול בשורות 26-28) וכן מאחר שאין בית הדין מוסמך לשנות מועדים שנקבעו בסעיף זה, הרי שדין התביעה להידחות.

ראו לעניין זה את פסיקת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 35164-07-15 מוחמד חסן בורקאן - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.08.2016), שם נבחנה התביעה לגופה, קרי, בחינת עצם הזכות לגמלה, ולא שאלת תשלום הגמלה, כאמור בתביעה זו. סוף דבר: התביעה נדחית.

בשל מצבה, המוסד לביטוח לאומי קבע לנתבעת נכות רפואית בשיעור 100% והיא מתקיימת מקיצבה חודשית של הביטוח הלאומי בסך של כ- 2,600 ש"ח. בעיניינה של הנתבעת הוגשה תעודת עובדת ציבור המוסד לביטוח לאומי, לה צורפו הפרוטוקולים וההחלטות של הועדות הרפואיות בעיניינה של הנתבעת ואישורים אודות זכאותה לקיצבה והתשלומים.

בעיניין ביטול הוראת הקבע טענה בתצהירה: "מבירור שעשיתי עם סמדר מדוע ביטלה את הוראת הקבע, התברר שסמדר חשבה ועדין חושבת, כי הפקידים בבנק גונבים את הכסף לתובע ולא מעבירים לו אותו. ובכן, לענין זה, אני רוצה לציין כי אחותי אשה חולה במחלת הרדיפה וחושבת שכולם רוצים את רעתה, כולל בני משפחתה." מדובר, איפוא, בשני איחורים בתשלום, ובאיחור אחד זניח בו התשלום בוצע יום למחרת כי הבנק לא עבד ביום התשלום המיועד.

...

אינני מקבלת טענה זו. גב' בן נון מצויה בקשר עם אחותה שנים רבות והיא מכירה אותה היטב.

לא ניתן להשתחרר מהרושם שעמידתה הדווקנית של התובעת על קוצו של יוד אף אם מדובר באיחור של ימים ספורים כמו גם טרונייתה על הקדמת תשלומים או תשלום בכפל, ללא התחשבות במצבה האישי הלא פשוט של הנתבעת, אינה בתום לב. סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

משקל מתאים יינתן גם לכך שלא נטען שבבסיס העבירות תיכנון או תיחכום, וכן ובפרט לכך שביחס ל-8 מהעברות אשר בוצעו במסגרת נאשמת 2, הגם שהדוחות לא הוגשו במועד, הם הוגשו באיחור ואף שולמו – מה שמלמד לפחות על ניסיונן של הנאשמות 1 ו-2 לקיים את הוראות החוק, ולו באיחור, ומעיד שאין המדובר בזלזול בוטה בחובת הדיווח ותשלום המסים מצד הנאשמת.

כפי שעולה מדברי הסניגור והנאשמת מצבה הכלכלי של הנאשמת קשה, היא מצויה בהליכי פשיטת רגל וקרסה כלכלית, כיום אינה עובדת, מתקיימת מקיצבת ביטוח לאומי ואף נאלצה למכור את ביתה ומתגוררת כיום בבית אימה.

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמות את העונשים הבאים: על הנאשמת 1: מאסר בפועל לתקופה של חודשיים, שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות בדואר חולון, רח' ההסתדרות 36, חולון.

  על הנאשמות 2 ו-3 שאינן פעילות אני גוזרת קנס סמלי בסך 1 ₪ כל אחת.