איחור בקיום תנאי מתלה בחוזה

יוצא איפוא, כי משבחרו העוררים להסכים להארכת המועד לקיום התנאים המתלים מעבר לתקופת 8 החודשים שנקבעה בהסכם הרכישה (עד יום 7.9.2018) – שהרי התנאים המתלים קוימו רק ביום 6.6.2019, דהיינו: באיחור של תשעה חודשים מהמועד שהוסכם - נטלו על עצמם במודע את הסיכון שלא יזכו בהטבת המס בדמות מדרגות מס הרכישה לדירת מגורים יחידה, אך דאגו להגן על עצמם בעיניין זה במסגרת סעיף 2.5 להסכם הרכישה.

...

זאת ותו לא. גם אם בליבו של העורר 1 נעורה תחושת ביטחון בשל האמירה ש"לא צריכה להיות בעיה", אין כאן בסיס – לא עובדתי ולא משפטי – לטענת הסתמכות, וזו נדחית.

באשר לטענה כי החלטת המשיב לא ניתנה תוך פרק זמן סביר – גם טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר: אציע לחבריי כי הערר, על כל חלקיו - יידחה.

המבקשים טוענים עוד, שמאחר והמשיבה היא שמנעה את קיום התנאי המתלה של ההסכם, קרי: לא פעלה כראוי לאישור שינוי תכנית בנין העיר ולקבלת היתר הבניה לדירה, הרי שהיא מנועה מלהסתמך על אי קיומו.

...

התובענה, הבקשה ותמצית טענות הצדדים המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת זכותה של המשיבה לבטל את ההסכם במועד בו היא עשתה כן. המבקשים טוענים, כי על פי פרשנות הסעיפים הרלבנטים בהסכם ובנספח הרלבנטי, בעת הודעת הביטול כבר חלף המועד, שבו היתה רשאית המשיבה לבטל את ההסכם, ואילו המשיבה טוענת שהפרשנות הנכונה מובילה למסקנה שהיא ביטלה את ההסכם בתוך המועד שבו היא היתה רשאית לעשות כן. לסוגיה זו עוד אתייחס בהרחבה בהמשך.

תוצאה לאור כל האמור לעיל, ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו הודעת ביטול ההסכם שניתנה על ידי המשיבה בטֵלָה, ההסכם עומד בתוקפו וניתן לאוכפו.

המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

התובענה נגד המשיב נדחית, ללא צו להוצאות.

" סעיף 8.1 להסכם המכר הורה כדלקמן: "בכפוף לקיום כל התחייבויות הקונה על פי הסכם זה, במלואן ובמועדן, לרבות תשלום מלוא מחיר הדירה, מתחייב המוכר להשלים את בניית הדירה ולמסור לקונה את החזקה בה, בתוך 24 חודשים מיום התקיימות התנאים המתלים כאמור בסעיף 3.1 לעיל, בכפוף לתנאים המפורטים בסעיף 8.8. להלן (להלן: "מועד המסירה").

סעיף 5א(ג) לחוק המכר מסייג: "(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הסעיפים הקטנים האמורים לא יחולו על איחור במסירה שניגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו.". ניתן איפוא להתנות חוזית על חובת הפצוי עקב איחור במסירת הדירה בהתקיים שני אלה: "נסיבות שאינן בשליטת המוכר" ו- "שהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו". קיום התנאי הראשון כרוך בבחינה עובדתית, התנאי השני הוא נורמאטיבי באופיו.

...

אשר על כן, משבהודעת הנתבעת לתובעים מיום 24.1.19 [נספח ג' לתיק מוצגי התובעים] הכירה הנתבעת בכך שהתנאים המתלים התקיימו כבר ביום 16.11.16, ומשבמכתב בא כוחה לתובעים מיום 5.3.19 צוין כי "מועד המסירה של הדירה נקבע ליום 1.12.18" [נספח ז' לתיק מוצגי התובעים], ובמכתב ב"כ הנתבעת לתובעים מיום 16.4.19 צוין כי "לאור האמור בסעיף 1 ו- 2 לעיל, ביום 1.12.16 נשלחה למרשיך הודעה על קיום התנאים המתלים בהסכם המכר" [נספח ט' לתיק מוצגי התובעים] אני מקבל את עמדת התובעים לפיה יש להעמיד את מועד המסירה החוזי על יום 1.12.18.

לסיכום נקודה זו – בנסיבות הקיימות, איחור של המועצה בביצוע עבודות הפיתוח, מבלי שאף היו נסיבות מיוחדות המסבירות איחור זה, אינו מצדיק הטלת הסיכון על הרוכש, ואף אינו מצדיק חלוקת הסיכון בין החברה הקבלנית לבין הרוכש" כן הוטעם בעניין ברייטבורט: "אף מבחן הצדק והמדיניות המשפטית הראויה, מצדיק להטיל את הסיכון על הקבלן אשר יש לו את היכולות לזרז את ביצוע העבודות, לרבות מכוח המערכת החוזית שיש לו מול גורמים אלה, ואפשרות החזרה אל מול גורמים אלה בתביעה מה שאין לרוכש הדירה"..

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 109,500 ₪ נכון ליום 30.12.19.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי קבלתו של שמש לאגודה היא לכל היותר תנאי מתלה וגם אם היה מדובר על תנאי מפסיק, כטענת המבקש, הרי שמאחר שהוא פעל לסיכול התנאי, אין באפשרותו להסתמך על כך שהתנאי לא היתקיים.

כבוד השופט פוגלמן דחה את בקשת רשות העירעור, לאחר שקבע כי השגותיו של דדון בעיניין קביעות ביהמ"ש בנוגע לקיומו של תנאי מתלה בהסכם המכר, נוגעות ליישום הדין על נסיבות המקרה ואינן מעלות שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

...

מאחר שכאמור דדון לא הצליח להוכיח כי קיימת כל עילה לביטול פסק הדין החלוט מחמת מרמה ו/או תרמיתואין מחלוקת כי ככל שפסק הדין נותר על כנו מתקיים בעניינינו מעשה בי – דין, הרי שיש לדחות את תביעתו של דדון על הסף.

אף על פי כן, אני סבור שיש לומר עוד מספר מילים על ההתנהלות המשפטית כפי שהיא נלמדת הן מההליכים המשפטיים השונים והן בעניינינו.

לאור האמור, אני סבור שיש לחייב את דדון בהוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת שמש וכן בסכום של 5000 ₪ עבור אוצר המדינה אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בעת הכרעה בשאלה האם לאשר הגשה של ראיה באיחור, על בית המשפט להיתחשב במספר שיקולים: השלב שבו נמצא ההליך; אופי הראיה; המועד שבו גילה הצד המבקש על קיומה של הראיה, או המועד שבו היה עליו לדעת על קיומה; הנימוק לאיחור בהגשת הראיה; וכן בתרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת (רע"א 4729/16 משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ, פסקה 4 (20.6.2016); רע"א 1982/22 פלוני נ' בית חולים העמק, פסקה 9 (19.6.2022); עניין קבועה, שם).

קביעה זו נטועה עמוק במיתחם שיקול הדעת המסור לבית משפט קמא, ונשענת על הערכתו לפיה לשאלת מועד ההיתקשרות בין צים לבין קבבצ'י אין חשיבות של ממש לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים, בהנתן קיומו של התנאי המתלה בהסכם עם קבבצ'י. הערכה זו אינה משוללת בסיס, ומכל מקום זכותם של המבקשים להשיג על הניתוח המשפטי העומד ביסודה, ככל שיהווה חלק מהנמקת פסק הדין, שמורה להם להליכי העירעור.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

בענייננו, בית משפט קמא התמקד בהחלטתו בתרומתן הפוטנציאלית של הראיות – ובראשן ההסכם האמור – והגיע למסקנה כי תרומה זו היא זניחה, אם לא אפסית.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.