בענין זה הפנו התובעים לפסק הדין ברע"א 8856/06 רבקה גרינפלד נ' הירקון בע"מ (17.7.07) שדן בנזק שניגרם עקב איחור במסירת חזקה בדירה ונקבע בו לטענתם, כי לאור החוזה שנכרת בין הצדדים עסקינן בהפרה נמשכת ובעילת תביעה מתחדשת.
ביתר פירוט, "לצורך דיני ההתיישנות נוצרת עילת התביעה בעת שנפגעת זכות ראשונית-מהותית של התובע, וקמה לו זכות שניונית לקבל סעד מבית המשפט אם יעלה בידו להוכיח את העובדות המגבשות את העילה. הגדרה זו קושרת בין המועד שיפתח את מרוץ ההתיישנות לבין הסעד המבוקש" (ט' חבקין, היתיישנות, מהדורה שניה, נבו, 2021, עמ' 190, והפסיקה שם).
משנולדה עילת התביעה ביום 2.6.2011, היא מתיישנת לאחר תום יום 2.6.2018, ומשהוגשה התביעה כשנה ושבעה חודשים לאחר מכן, בעניננו כימעט 9 שנים (!) לאחר מועד ההפרה הנטען, אין מנוס מלקבוע כי היא היתיישנה.
...
כך, בע"א 2113/10 בן דוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.7.12) נקבע:
"... נקבע בפרשת יופיטר, כי תביעה בעילה חוזית לתשלום פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים תקופות יכולה להיות מוגשת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות לגבי הפרת החוזה גרידא, מקום בו הנזק מההפרה התגבש לאחר ההפרה, וטרם הסתיימה תקופת ההתיישנות ממועד זה".
גם בע"א 909/16 ישראל פריי ז"ל נ' סידרנסקי בדש חינה ז"ל (27.2.19) נקבע:
"... לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות חוזיות, יש נפקות לסעדים השונים המתבקשים. למשל, בעוד שמרוץ ההתיישנות לצורך תביעה לאכיפת חוזה או לביטולו מתחיל מועד הפרת החוזה, שהרי כבר אז התובע אוחז בידו 'עילת תובענה', מרוץ ההתיישנות בתביעה לפיצוי מכח סעיף 10 לחוק התרופות, שעניינו בפיצויים בעד נזק שנגרם עקב ההפרה, יכול להידחות עד למועד היווצרות הנזק (ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5)423...)".
בעניננו, כאמור, הסעד הנתבע הוא הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר, ללא הוכחת נזק וללא קשר לנזק אם וככל שנגרם, וזה "התגבש" במועד ההפרה, היינו ביום 2.6.2011.
משנולדה עילת התביעה ביום 2.6.2011, היא מתיישנת לאחר תום יום 2.6.2018, ומשהוגשה התביעה כשנה ושבעה חודשים לאחר מכן, בעניננו כמעט 9 שנים (!) לאחר מועד ההפרה הנטען, אין מנוס מלקבוע כי היא התיישנה.
סיכומם של דברים, התביעה נדחית מחמת התיישנות.