התביעה הוגשה ביום 14.10.18 במסגרתה טענו התובעים כי הנם זכאים לפצוי בסך כולל של 458,386 ₪, כאשר סכום זה כולל את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 261,036 ₪, ירידת ערך בסך של 59,000 ₪, החזר וזיכוי בסך של 49,350 ₪ בגין אי ביצוע עבודות ואספקת חומרים להם התחייבה הנתבעת במיפרט הטכני, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 39,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש והיעדר הנאה מהדירה בסך של 30,000 ₪, פיצוי בגין דיור חלופי בסך 15,000 ₪ והוצאת חוות דעת מומחים בסך כולל של 8,190 ₪.
בסעיף 3 נקבעו פרטי המפרט, כאשר בסעיף ה ו- ו נקבעו כללים באשר לשינויים במיפרט:
"(ה) קונה המבקש לוותר על פריט מתומחר, להוסיף פריט מתומחר או לשנות את מיקומו, ימסור על כך הודעה למוכר לפני התקנת הפריט ולא יאוחר מהמועד האחרון שנקבע לכך בחוזה המכר, אם נקבע מועד כאמור, ובילבד שלא ייקבע מועד מוקדם משישה חודשים מיום סיום שלב ביצוע יסודות הבניין או מועד אחר שקבע השר בצו, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ורשאי השר לקבוע מועדים שונים לסוגים שונים של דירות או בניינים.
טענות התובעים ביחס לפגיעה בפרטיות או ביחס לטרחה בהעמדת הדירה לצורך ביצוע תיקונים, הנה נכונה לגבי כל בעל דירה בבית משותף שבביתו עוברת תשתית משותפת ואין בה בכדי להצדיק פיצוי בגין ירידת ערך.
...
אינני מקבלת את טענת התובעים כי יש לשערך את הסכום הנ"ל, החל ממועד הגשת התביעה.
אי לכך, אני מקבלת את הודעת צד ג גם ביחס לרכיבי נזק אלו.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 224,889 ₪, בהתאם לפירוט שלהלן:
סך של 108,960 ₪ בגין ליקויים שאושרו בחוות דעת מומחה בית המשפט ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הכל כמפורט בסעיף 25 לפסק הדין.
כמו כן, אני מקבלת את ההודעה לצד ג בחלקה, ומחייבת את צד ג לשלם לנתבעת:
סך של 213,891 ₪ בגין ליקויי הבנייה, ירידת הערך (בניכוי הסך 10,998 ₪), האיחור במסירה ועוגמת הנפש.
