איחור במסירת דירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות)

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט א' ברגנר) בת"א 11953-05-19, שעניינו זכאות המשיבים, רוכשי דירות, לפצוי בגין איחור במסירת הדירות.

התביעה והתביעה שכנגד ביום 6.5.2019 הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת על סך 2,507,335 ש"ח. במסגרת התביעה נתבע פיצוי בגין האיחור במסירת הדירות לפי סעיף 5א בחוק המכר (דירות), וזאת עבור התקופות שבגינן לא שילמה המערערת פיצוי.

...

כך או אחרת, אנו סבורים כי מקרה שבו הקפאת ההליכים נמשכה פרק זמן של כארבעה חודשים, אינו חורג ממתחם הסיכון הצפוי כתוצאה מקריסת הקבלן.

הערעור נדחה, אפוא.

המערערת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה אדר א' תשפ"ד, 5 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

לפני תביעה כספית בגובה 23,000 ₪ לקבלת פיצויים בגין איחור במסירת דירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 (להלן – "החוק").

לטענת התובעים, דמי השכירות המקובלים של דירה דומה בגודלה ובמיקומה הם כ- 4,000 ₪ ועל כן הם זכאים לקבל פיצויים בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר(דירות) בסך של 18,000 ₪ (4,000 ₪ * 1.5 * 3 חודשי איחור), בתוספת בסך 5,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה להם, לטענתם, עקב האיחור במסירת הדירה.

...

באשר לתביעת התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש, אני סבור כי פיצוי זה מגולם בסנקציה הכספית שקבע המחוקק בסעיף 5א(א)(1) לחוק.

אני סבור כי במקרה חריג זה ראוי להטיל על הנתבעת הוצאות משמעותיות, אשר יבטאו מורת רוח מהתנהלות הנתבעת ויקימו לנתבעת ולקבלנים אחרים תמריץ שלא להתנער מאחריותם כלפי רוכשי דירות שקיבלו את דירתם באיחור ושלא לגרור את רוכשי הדירות להליכים משפטיים מיותרים.

על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪, בנוסף לסכום שנקבע בסעיף 23.

הרוכשים מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין האיחור במסירת הדירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות).

לפיכך, לטענת הקבלן דמי השכירות לחישוב הפצוי לרוכשים הם 2,540 ₪ והם מהוים פיצוי בגובה 150% מעלות שכר דירה חודשי כך שבכל מקרה יש לחשב את הפצוי לו זכאים הרוכשים על בסיס סכום זה. כאמור, בסעיף 5א לחוק המכר (דירות), קבע המחוקק מנגנון לפצוי רוכשי דירה מקבלן בגין איחור במסירתה ולפיו: "(א)  לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:

...

אשר על כן, דין התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4 להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כנגד נתבעים 1-2.

התביעה נגד נתבעים 3-4 נדחית.

התביעה הדיון בה ביום 17.7.2017 הגישו התובעים את התביעה הנוכחית, על סך 167,115 ש"ח. התביעה מתבססת על שלושה ראשים עקריים: ליקויים בדירה בסך 108,751 ש"ח, לפי חוות הדעת השנייה מטעם התובעים; עוגמת נפש, בסך 15,000 ש"ח, בשל היתנהלות הנתבעת וליקויי הרטיבות בדירה; ופצוי בגין איחור במסירת הדירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), בשל איחור של שמונה וחצי חודשים ועל בסיס ההנחה כי דמי השכירות החודשיים עבור הדירה הם 4,800 ש"ח. אעיר כבר עתה, כי בהמשך הגישו התובעים חוות דעת מומחה לפיה דמי השכירות הם 4,500 ש"ח לחודש.

בהתאם לחוות הדעת שהגישו התובעים, ואשר הנתבעת לא אתגרה אותה בחוות דעת נוגדת או בחקירה נגדית, דמי השכירות החודשיים עבור הדירה עומדים על 4,500 ש"ח. לפיכך, ובהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר (דירות) על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום של 54,000 ש"ח בגין האיחור במסירה.

...

על רקע האמור, לדעתי מצב בו אין במטבח ברז מים הוא כזה שמונע שימוש סביר בדירה (אלא אם הוסכם במפורש שהדירה תימסר בלעדיו) בהקשר של חוק המכר (דירות), גם אם יש בדירה ברז מים בנקודה אחרת.

בנסיבות העניין, אני סבור כי הפער אכן מצדיק שלא לפסוק את מלוא הוצאות המומחים שנשאו בהם התובעים, אלא סכום של 3,000 ש"ח. אשר לשכר הטרחה, הרי שזה ייקבע בהתאם להתרשמות מהיקף העבודה בתיק, הסכום שנפסק והיחס בינו לבין סכום התביעה.

סוף דבר מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעת חבה בפיצוי בסך 75,814 ש"ח. לאחר ניכוי הסך של 20,000 ש"ח ששולם על ידי הנתבעת עוד לפני הגשת התביעה, יש להעמיד את הפיצוי על סך של 55,814 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעים סך של 55,814 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה, ובתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, הוצאות בגין מומחים בסך 3,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. הודעת הצד השלישי נמחקת ללא צו להוצאות.

הפצוי נתבע בגין איחור במסירת הדירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן – חוק המכר דירות), בגדר פיצוי ללא הוכחת נזק, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

בבקשה טוענת המבקשת כי פסק-דינו של בימ"ש קמא שגוי הוא, בהתעלמו הן מהוראות ההסכם בין הצדדים, והן מהוראות 5א(א)(ג) לחוק המכר דירות, המתירות, לשיטתה, הסכמה של הצדדים לסטייה מהוראות החוק לגבי מועד המסירה מקום בו מדובר בעיכובים בשל נסיבות שאינן בשליטת המוכר.

...

כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד; "נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)". לא שוכנעתי כי ענייננו הוא בגדר מקרה חריג כאמור המצדיק מתן רשות ערעור על פסק-דינו של בימ"ש לתביעות קטנות.

מסקנה זו מקובלת עלי.

נוכח כל המקובץ, הבקשה נדחית.