איחור בטיסה העולה על 14 שעות

הנתבעת טוענת עוד כי סכום הפצוי שנתבע עולה על מחיר הטיסות שרכשו התובעים.

עוד עולה מהנספחים כי בתחילה היה האיחור המתוכנן קצר יותר והטיסה היתה צפויה להמריא בשעה 14:00 (אך בהודעה שנשלחה לנוסעים, כאמור, כבר צוין המועד "הסופי").

...

התוצאה היא כי הן באשר לאי הנוחות שנגרמה לתובעים בעת ההמתנה לטיסה והן באשר לנסיבות בהן בשל הנחיתה המאוחרת בישראל נאלצו לחלל את השבת אין התובעים זכאים לפיצוי מהנתבעת, בשל חלקם ותרומתם לתוצאה זו. בהערת אגב יוער גם כי נדמה שהצדק עם הנתבעת גם בשאלת תכנון מועד הטיסה המקורי, ביחס לשאלת הסכנה לחילול השבת.

סיכומו של דבר, מצאתי לדחות את התביעה נוכח האמור לעיל.

[חבר הכנסת אחמד טיבי, ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, 13 במרץ 2012] האם סנדויץ' הוא כל מה שנידרש מאל על להציע לנוסעיה שטיסתם מתעכבת מעל לחמש שעות? בשער העליה: בשעה 14:05 של יום 14.9.16, חמש שעות לאחר השעה בה נועדה טיסתם להמריא, עדיין היו נוסעי טיסת אל על LY393 לברצלונה, גברים, נשים, טף וזקן, שרועים על כיסאות הברזל שלפני שער העלייה למטוס.

אשר על כן סברה אל על כי התביעה מוכתמת במגוון נגעים ובהם - "סחטנות", "דרישות מופרכות", "נסיון להתעשרות שלא כדין", "יצירת מצג שוא", והיא "קנטרנית, מופרכת ומוגזמת" ואף "טורדנית וגוזלת מזמנו היקר של בית המשפט". על מסלול החוק: אין חולק כי הטיסה המריאה באיחור ניכר העולה על חמש שעות ופחות משמונה שעות, ולפיכך היו זכאים נוסעיה להטבות הנובעות מכך בהתאם להוראות החוק.

...

בגדרו של אותו דיון בא בית המשפט שם לידי מסקנה כי אל על לא עמדה בחובת היידוע וכתוצאה מכך לא מומשה גם זכות התובעים שם על פי החוק לבחור בהשבת כספם או בכרטיס טיסה חלופי ובנוסף מצא כי אל על עשתה דין לעצמה בכך שהחליטה גם עבור הנוסעים באופן שרירותי כי אספקת לינה תהווה "טרחה" עבורם, בלא ליידע אותם בדבר זכויותיהם.

מכאן שאין מנוס מן המסקנה כי התנהלות זו של אל על הינה בדרך השגרה, במחשבה תחילה, וביודעין.

במכלול הנסיבות והשיקולים, באתי לכלל מסקנה כי נכונה העת להטיל על אל על פיצויים לדוגמה בסכומים משמעותיים יותר מאלו שנפסקו בפסקי הדין המפורטים בסעיף 20 לעיל ואשר הועמדו בנסיבות דומות על הטווח שבין 1,200 ₪ לבין 2,500 ₪ לכל נוסע, אך כפי שנמצא לא הניעו אותה לתקן את דרכיה.

מדובר באיחור משמעותי ביחס למועד הטיסה המקורית, העולה על 16 שעות.

ביום 27.10.16 הונפקו כרטיסים חדשים לשעה 14:00 , ובסופו של דבר הטיסה יצאה באיחור והמריאה לקראת 15:15.

...

עדות התובעת לא נסתרה, ומייצג הנתבעת, שהבהיר כי הטיסה אכן בוטלה רק בשעה 01:20 לפנות בוקר, אישר כי: " אני מאשר שככל הידוע לי לא עשו בורדינג לטיסה והגט לא נפתח". בעובדה זו יש כדי לתמוך בטענת התובעים כי ניתן היה לבטל את הטיסה מוקדם יותר, בפרט משהוברר שמלכתחילה ידוע שאין טיסות לילה בשדה, וכי לכן הטרוניה שבפיהם בהקשר זה אינה מופרכת, כלל ועיקר.

לפיכך, אני קובעת שהנתבעת לא עמדה בחובתה המלאה בהתאם לס' 6 א'(1) לחוק שירותי תעופה .

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים- בנפרד, בגין האירועים נשוא התביעה- סך של 3,470 ₪.

הטיסה תוכננה להמריא ביום 05.09.18 בשעה 14:35, אך בפועל המריאה ביום 06.09.18 בשעה 00:45, קרי באיחור של למעלה משמונה שעות.

במצב דברים זה יש לראות בטיסת ההמשך מקייב לקראקוב כטיסה שבוטלה, ולדחות את עמדת הנתבעת לפיה משהציעה לתובעים טיסה חלופית כלשהיא לא חל עליה עוד דין זה. אבהיר כי אף אם היו התובעים נענים להצעת הנתבעת, הרי שהעיכוב בנחיתה במדינת היעד היה עולה על שמונה שעות מהמתוכנן, וממילא היה מחיל עליה דין טיסה שבוטלה.

...

זאת אם מצא בית המשפט כי ביודעין לא ניתנו ההטבות לנוסע, והכל תוך התחשבות, בין היתר, בשיקולים של אכיפת החוק והרתעה, מימוש זכויות, קיומה של הפרה חוזרת, חומרת ההפרה ונסיבותיה והשווי הכספי של העסקה נשוא ההפרה.

אשר על כן יש מקום לקביעת פיצוי לדוגמא גם בגין אירוע זה ובנסיבות המקרה אני סבור שהפיצוי הנכון הוא בסכום של 1,000 ₪ לתובעים 1 ו-2.

לאור כל האמור קובע כי הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 16,116 ₪.

ביום הטיסה מישראל (19.12.2022) בשעה 0:41 שלחה הנתבעת לתובעים הודעת דוא"ל, ובה הודיעה להם כי הטיסה לטורונטו תתעכב ותצא בשעה 13:20 (במקום בשעה 11:55 כמתוכנן), וזאת בשל "בעיות תפעוליות". בסופו של יום הטיסה לטורונטו המריאה בשעה 14:01, באיחור של 126 דקות, ונחתה שם בשעה 18:20, 65 דקות לאחר המועד המתוכנן (נספח 2 לכתב ההגנה).

הינה כי כן, החוק מגדיר 'טיסה' כ- 'לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים', ובפסקי דין רבים נקבע שיש מקום להטיל אחריות על חברת התעופה מקום בו איחור בטיסה אחת מתוך מסלול הכולל טיסות ביניים, אף אם אינו עולה על שמונה שעות, הביא להחמצת טיסת ההמשך.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אם היו התובעים מבצעים שתי רכישות נפרדות, האחת של כרטיסי טיסה מתל אביב לטורונטו והשניה של כרטיסי טיסה מטורונטו לקנקון, תוך שהם בוחרים את פרק הזמן בין נחיתת הטיסה הראשונה להמראת טיסת ההמשך, ניתן היה לטעון כי האחריות להחמצת טיסת ההמשך מוטלת עליהם.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, לרבות אלו המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה בנסיבות שבפניי.

לאחר ששקלתי שיקולים אלו ואת נסיבות העניין, מצאתי להעמיד את הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים 2-4 על סך של 2,000 ש"ח, ואת הפיצוי המגיע לתובע 1 על סך של 2,500 ש"ח. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 5,680 ש"ח, ולכל אחד מהתובעים 2-4 פיצוי בסך 5,180 ש"ח. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך כולל של 2,000 ש"ח עבור התייצבותם לשני הדיונים שהתקיימו, וכן את אגרת המשפט אשר שולמה על ידם בסך 240 ש"ח. כל הסכומים האמורים ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.