איחור בהתייצבות לדיון והכרעת דין

יצוין כי בפרוטוקול נרשם כי לדיון התייצב גם (באיחור) עו"ד ניסן חמוי, ב"כ משה ציטיאט, ולא התייצב מר משה ציטיאט עצמו.

דיון והכרעה דין בקשת הרשות להיתגונן להיתקבל, ללא תנאי.

...

אני קובע ללא היסוס, כי חקירת המצהיר בדיון לא מוטטה את גרסתו והגנתו בתצהיר, וכי גם בסוף החקירה נותרה וקיימת לנתבעים הגנה אפשרית לכאורה.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.

לגישתו, זה "מקרה קלסי של עוות דין". דיון והכרעה בחנתי את הנתונים שלפני ושקלתי עניינו של המערער.

אף לא נטענה טענה כלשהיא לפיה ב"כ המערער עצמו התייצב באיחור לדיון, וכפי שכבר צוין לעיל הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר כשלושה שבועות מבלי שהובהרה סיבת ההתמהמהות בהגשתה.

...

בדחותו בקשה לרשות ערעור בגין אי ביטול פסק דין שניתן בהעדרו של המבקש, ציין לאחרונה בית המשפט העליון ברע"פ 9109/17 סדובוי נ' מדינת ישראל (19.12.17) – "זאת ועוד, משנמנע המבקש מלפרט בפני בית המשפט לתעבורה את הנימוקים התומכים בטענתו כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, אין לקבל את טענתו הכללית כי הוא לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט. אציין בנוסף, כי אינני סבור שנגרם למבקש עיוות דין חמור, ולא שוכנעתי כי יש בהשגותיו לגבי אופן הפעלת מכשיר הינשוף ואופן התנהגותו, כדי להוביל למסקנה, כי יש לזכותו מהעבירות שיוחסו לו". באותו הליך הוטלו על המבקש בהעדרו בגין נהיגה בשכרות, שלושים חודשי פסילה בפועל, ששה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.

בנסיבות אלו, הגעתי לכלל דעה שניתן להקל עם המערער קמעא ברכיב פסילת רישיון הנהיגה בפועל, ולהרתיעו גם על דרך חיובו במתן התחייבות כספית.

אני מורה אפוא כדלקמן – תקופת הפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, תעמוד על עשרים חודשים חלף התקופה עליה הורה בית משפט קמא.

יתרה מכך, אין בטענות לגופן סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון; ואין בטעותו הנטענת של סנגור שאיחר להתייצב לדיון כדי לשמש עילה לביטול פסק דין.

וראו - ע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.06.2003): "בית-המשפט המחוזי דחה את העירעור בקובעו כי על-מנת שיבוטלו הכרעת-דין וגזר-דין שניתנו בהעדר הנאשם נידרשת, על-פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו, וכבר נפסק במקרה שנסיבותיו דומות, כי שיכחה של מועד הדיון אינה מהוה סיבה מוצדקת לביטול פסק-דין וקיום דיון נוסף (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279). בית-המשפט הוסיף וקבע כי טעות מסוג זה שנעשתה על-ידי עורך-דין כמוה כטעות של לקוחו, הגם שבמקרה דנן, המבקש עצמו לא הגיע לישיבת ההוכחות ולא נתן לכך כל הסבר. לפיכך, דחה בית-המשפט את העירעור על ההרשעה... דין הבקשה להדחות...המבקש ובא-כוחו אף לא הצביעו על סיבה מוצדקת, אשר בעטייה ראוי לבטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום, שניתן בהיעדר הנאשם." רע"פ 1381/07 דיניאן דכה נ' מדינת ישראל 18.2.2007: "לעניין הבקשה לביטול פסק-הדין, צדק בית-המשפט לתעבורה בכך שדחה את הבקשה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). העובדה, כי עורך דינו דאז לא הגיע לדיון ולא הגיש בקשה להארכת מועד, מתוך שכחה או סיבה אחרת כלשהיא, אינה כשלעצמה מצדיקה את ביטול פסק הדין (ראו ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279)." רע"פ 3490/09 אברהם גל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.05.2009) – שם נדחתה טענה כי המקור להיעדר ההתייצבות היה טעות במשרד עורכי הדין.

...

לאחר שבחנתי את טענות המבקש ושקלתי את מכלול הנסיבות, ובהיעדר תגובת המשיבה, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

וראו - ע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.06.2003): "בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי על-מנת שיבוטלו הכרעת-דין וגזר-דין שניתנו בהיעדר הנאשם נדרשת, על-פי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו, וכבר נפסק במקרה שנסיבותיו דומות, כי שיכחה של מועד הדיון אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק-דין וקיום דיון נוסף (ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279). בית-המשפט הוסיף וקבע כי טעות מסוג זה שנעשתה על-ידי עורך-דין כמוה כטעות של לקוחו, הגם שבמקרה דנן, המבקש עצמו לא הגיע לישיבת ההוכחות ולא נתן לכך כל הסבר. לפיכך, דחה בית-המשפט את הערעור על ההרשעה... דין הבקשה להידחות...המבקש ובא-כוחו אף לא הצביעו על סיבה מוצדקת, אשר בעטייה ראוי לבטל את פסק-דינו של בית-משפט השלום, שניתן בהעדר הנאשם." רע"פ 1381/07 דיניאן דכה נ' מדינת ישראל 18.2.2007: "לעניין הבקשה לביטול פסק-הדין, צדק בית-המשפט לתעבורה בכך שדחה את הבקשה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). העובדה, כי עורך דינו דאז לא הגיע לדיון ולא הגיש בקשה להארכת מועד, מתוך שכחה או סיבה אחרת כלשהי, אינה כשלעצמה מצדיקה את ביטול פסק הדין (ראו ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279)." רע"פ 3490/09 אברהם גל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.05.2009) – שם נדחתה טענה כי המקור להיעדר ההתייצבות היה טעות במשרד עורכי הדין.

בכלל נסיבות אלה, הבקשה נדחית.

עו"ד אבני התייצב באיחור לדיון ומסר, כי כאשר הנאשם הופיע במשרדו מסר לו כי עו"ד אלקרינאווי לא מייצגו ואם היה יודע שאכן הנאשם מיוצג ע"י עו"ד אלקרינאווי היה מגיש בקשה מתאימה.

הנאשם היתחמק מלמסור את שמות האנשים אשר בנו את המבנים במקום וטען, כי "אין לי שמות זה חמולה גדולה". דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 קובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". סעיף זה מתיר חזרתו של נאשם מהודאתו ומתנה זאת בקבלת רשות מבית המשפט, שינמק זאת בטעמים מיוחדים שיירשמו.

...

סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט בכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמיתית אשר מביאה את הנאשם לבקש את החזרה מן ההודאה.

עוד בעניין זה ראו ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל (19.01.2004): "אין אלה פני הדברים במקרה בו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו עוד לפני מתן גזר הדין. בנסיבות כאלה קטן החשש שמא מדובר בתכסיס....הגישה המקלה יותר לגבי חזרה מהודיה מתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין. כמובן, שאף במקרה כזה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות." מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומרי החקירה וכן שמעתי את הנאשם לפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לחזרה מהודאה להידחות.

כאמור לעיל, מכלל הנסיבות שהובאו בפניי ולאחר ששמעתי את הנאשם עצמו, לא שוכנעתי כי אכן חוסר הבנה הוא שהביא את הנאשם להודות בכתב האישום וכן לא הוצגו בפניי ראיות המעידות על הנזק שייגרם לנאשם ולפיכך אני דוחה את הבקשה לחזרה מהודאה.

היתנהלות ההליך מאז הכרעת הדין: בתאריך 29.11.20 ביקש הנאשם ארכה להפקדת הסכום למשך חודש נוסף והדיון נדחה לתאריך 24.12.20.

עורך דין מטעמו התייצב לדיון באיחור והסביר כי הנאשם ניתק עמו קשר.

...

אכן, בית המשפט ייתן משקל מסוים במסגרת שיקולי הענישה למאמץ של הנאשם אשר השלים בסופו של דבר את תשלום הסכום שדובר בעת הצגת הסדר הטיעון המקורי לפני שנים, אך במכלול הנסיבות, בשום אופן לא ניתן לומר כי מדובר במי שעמד בתנאי הסדר הטיעון.

בהינתן כל המפורט לעיל אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם לו טענה המאשימה אף נוטה לקולא.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל יש להטיל על הנאשם עונש במרכז מתחם הענישה.