איחור בהמצאת פסק דין בשל העדרות שופט

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 45920-12-17 01 ספטמבר 2020 לפני: כב' השופטת דניה דרורי נציג ציבור (מעסיקים) מר פסח דוד התובעת מזל בראייר ע"י ב"כ: עו"ד שימרית אלמקייס-גיא הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה פסק דין

הגרסה המייחדת את יום הארוע בשל העדרות עובד המסייע על דרך השיגרה בגרירת הפיילה – הועלתה באיחור.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים.

...

נקדים ונציין כי מכלל הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו אנו קובעים שלא עלה בידי התובעת להוכיח במידה הנדרשת כי ביום הפגיעה ביצעה מאמץ לא רגיל בעבודתה כנדרש בהתאם להוראות סעיף 84(1) לחוק.

לאחר שקבענו שלא מתקיים בתובעת התנאי כאמור בסעיף 84(1) לחוק, התייתר הצורך לדון ביתר תנאי החוק, כך שדין התביעה להידחות.

סוף דבר - התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 23966-06-21 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ ואח' נ' עריית חיפה תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט איל באומגרט המבקשים 1. גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ 2. בית ספר - תיכונים וגמנסיות בע"מ המשיבה עריית חיפה החלטה

אין חולק כי המועד האחרון, הקצוב בתקנה 33 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהלים (סדרי דין), התשס"א – 2000) (להלן: "תקנות בתי המשפט המינהליים") הוא 45 ימים, מיום המצאת פסק הדין למבקשים.

משכך, לטענת ב"כ המבקשים, נוכח העדרותו הממושכת הוא חווה עומס עבודה עצום, אשר מנע ממנו ליפגוש לקוחות כגון נציגי המבקשים והוא טיפל בעניינים "בוערים". יתרה מזאת, המבקשים מוסיפים כי ביום 16.11.20 חתמו על הסכם להעסקת בא כוח נוסף ממשרד אחר.

ראוי היה שהמבקשים אשר כבר נכוו פעם אחת בתוצאותיו של איחור בהגשת כתב טענות, יקפידו קלה כבחמורה.

...

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, דין הבקשה להידחות.

העולה מן המקובץ הוא כי הבקשה נדחית.

נוכח היקף הבקשה, ישלמו המבקשים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון שניתנה ביום 16.1.23 בת"א 22285-02-20 (כב' השופטת ק. וישינסקי) ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן כנגדו ביום 19.5.22.

על ב"כ המבקש היה להבין כי היא אינה יכולה לייצג כראוי את המבקש, ועל המבקש היה להבין שבהיעדר יכולת לייצגו כיאות- עליו לשקול החלפת עו"ד. הבקשה לביטול פס"ד הוגשה באיחור: הפסיקתא הומצאה ביום 22.5.22 , ב"כ המבקש צפתה בה באותו יום במערכת נט המשפט, ואילו הבקשה הוגשה ביום 5.8.22, שעה שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי יש להגיש את הבקשה בתוך 30 יום.

תמצית טענות הצדדים- לטענת המבקש, שגה בית משפט בכל אלה: שלא נתן למבקש את יומו בבית המשפט, כאשר לא יוצג כראוי על ידי באת כוחו; שהתעלם ממחדליה של ב"כ אך האשים את המבקש בעוונותיה; למבקש ראיות וטענות חזקות אשר ביהמ"ש נימנע מלדון בהם; אין לפסק הדין שניתן בסיס עובדתי; לא היה מקום לתת פסק דין בגין מלוא סכום התביעה.

המבקש ו/או ב"כ לא הגישו, בהליך קמא, בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וממילא לא ניתנה להם כל ארכה להגשת הבקשה לביטול פסה"ד, ומכאן כי הבקשה קמא הוגשה באיחור.

כפי שנקבע בהחלטה קמא, מצופה היה מהמבקש וב"כ (דאז) לקבל החלטה אסטרטגית בדבר המשך ייצוגו בהליך (בין אם ע"י שותפתה של ב"כ המבקש ובין אם עו"ד אחר) באופן שיאפשר את ניהלו התקין של ההליך; היתנהלות המבקש גרמה לשיבוש והשהייתו בפועל של ההליך, כך שמשך כשנתיים ההליך לא קודם כנראוי וכנדרש, לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון, השהה תשובתו להצעת בית המשפט לפשרה, ולאחר מכן לא הגיש תצהיריו; אין בכתב הגנה- המחזיק כשלושה עמודים בלבד- פירוט אודות טענות הגנה של המבקש, ולו לכאורה; בכתב הגנתו מכחיש המבקש את טענות המשיבים וטוען יש לדחות את התביעה עקב היותה טרדנית, קנטרנית, ונעדרת עילה אך אין תימוכין לטענותיו, והמבקש אף לא הציג את גירסתו כנדרש, כך בכתב ההגנה וכך בבקשה לביטול פסק הדין.

...

שוב עתר המבקש לביטול ההחלטה ושוב נעתר ביהמ"ש לכך והורה על הגשת העמדה בתוך 14 יום, לרבות ארכה בהחלטה נוספת עד ליום 6.2.22.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות וכי המבקש לא הציג גרסה עניינית באשר לסיכויי הגנתו.

כמפורט בהרחבה לעיל, אני סבורה כי התנהלות המבקש בענייננו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת, בין היתר, נוכח מספר הבקשות למתן ארכה להגשת מסמכים, האיחור של המבקש בהגשת המסמכים בתיק קמא, העובדה כי המבקש לא מקיים אחר החלטות בית המשפט וביהמ"ש התריע על כך מספר פעמים ואף המבקש חוייב בהוצאות, המבקש לא התייצב לדיונים בהליך קמא, ולדיון אחד אף ב"כ המבקש (דאז) לא התייצבה.

בנסיבות אלו, כאמור, דין הבקשה להדחות.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 14536-12-20 20 אוגוסט 2023 לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד נציג ציבור עובדים מר דוד זיו נציג ציבור מעסיקים מר יואל פלדי התובע דורון צ'רמן ע"י ב"כ: עו"ד אורן טל הנתבע רד דן ע"י ב"כ: עו"ד נצחון גואטה פסק דין

] "מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך במפורש בעת התשלום). ובהיעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים".  יתרה מזו, משהנתבע לא קיזז משכרו של התובע בגין הפסקות אשר ידע שנלקחו על ידו, תשלום בגין שעות ההפסקה הפך להיות חלק בלתי נפרד מתנאי העבודה של התובע[footnoteRef:110].

] סוף דבר    אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפרוט שלהלן:   הפרישי פצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצרוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;  גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פדיון בסך 17,644 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

...

ואל לו לנתבע כתגובה לתביעה שהוגשה כנגדו, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז דמי ההשתתפות עצמית מן התובע, תשלומים אותם לא דרש בזמן אמת, ולא ניכה משכרו, לפיכך – טענת הקיזוז נדחית.

] סוף דבר    אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, סך של 162,030 ₪ לפי הפירוט שלהלן:   הפרשי פיצויי פיטורים בסך 9,691 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל;  גמול עבודה בשעות נוספות בסך 122,026 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.17 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 5,169 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פדיון בסך 17,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כראוי בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למרות התוצאה אליה הגענו לפיה נפסקו לזכות התובע סכומים משמעותיים, החלטנו כי כל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשים לב כי בהתנהלות בין הצדדים, התובע נהנה מחופשיות שלא ניתנה לעובדים אחרים ואף זכה למתנות יקרי ערך ממעסיקו, ששוויון לא קוזזו מהסכומים שנפסקו לו. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו חדל"פ 5211-08-21 דדוש נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ואח' תיק חצוני: 342186_3 לפני כבוד השופט ליאור גלברד מבקש איתי דדוש, ת"ז 021614391 ע"י ב"כ עו"ד אבי אברהמוב משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז תל אביב ע"י ב"כ עו"ד ליאור דרעי 2. שמואל מיכאל (נאמן) ע"י ב"כ עו"ד הודיה סבח 3. י.ס.ד. סרור בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יאיר צילר 4. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 5. בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מרדכי אסיף 6. בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א ע"י ב"כ עו"ד אירית הדר 7. בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אסף שמרת פסק דין

עוד מציין הנאמן בדוח מימצאי הבדיקה שהיחיד הגיש את הדוחות הכלכליים באיחור ובמקבצים.

הנאמן ציין גם בדוח מימצאי הבדיקה כי לטענת היחיד הוא מחויב בדמי מזונות בסך של 1,850 ₪ לחודש ואף דיווח על הוצאה זו בדוחות הכלכליים, אך היחיד לא פעל להמצאת פסק הדין ולכן גם לא נקצבו דמי המזונות.

עם זאת, בהיתחשב במטרה של שקום היחיד ולנוכח העובדה שהוא עבר הליך של גמילה ומתקיים מקצבאות, כמו גם נעדר כושר הישתכרות זמנית עד ליום 30.9.2024, סבור הנאמן שיש מקום למתן צו לשקום כלכלי.

...

ביטול ההליך לנוכח התנהלות היחיד לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים מסקנתי היא שיש לבטל את ההליך בעניינו של היחיד.

בנסיבות אלה שבהן לא ניתן להסתמך על המידע שמסר היחיד ואין לפני בית המשפט תמונה מהימנה שעל בסיסה ניתן לקבוע תוכנית לשיקום כלכלי; לנוכח מחדליו החמורים של היחיד בהליך וחוסר תום ליבו; בשים לב לכך שמדובר בהליך שני שגם בו היחיד לא הפנים את חובותיו הבסיסיות ביותר בהליך – אני סבור שאין מנוס מלהורות כי דין ההליך ביטול מחמת ניצולו לרעה.

חיזוק למסקנה שיש לבטל את ההליך בנסיבות העניין אני מוצא בכך שמדובר באדם צעיר שצבר חובות משמעותיים, כאשר אובדן כושר העבודה הוא זמני עד שנת 2024 בלבד והטענות בדיון שצפויה הארכה של החלטת המוסד לביטוח לאומי בדבר אבדן כושר העבודה הן בגדר ספקולציות שלא נתמכו בראיות ולא ניתן לתת להן משקל של ממש בעת הזו.

אני סבור שתקופת צינון זו נותנת משקל הולם למחדליו החמורים של היחיד בהליך; להתנהלותו חסרת תום הלב ולכך שמדובר בהליך שני בעניינו.