מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

איחור בהגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

טענות המשיב – העירעור הוגש באיחור ניכר, שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 23.1.2023 ואילו העירעור הוגש לבית הדין רק ביום 7.9.2023, קרי איחור בן 5 חודשים, ומעבר למועד הקבוע בדין; המערער אינו מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת העירעור ולמעשה אינו מתייחס אליו; דין העירעור להדחות גם לגופו של עניין; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה: אין כל רלבאנטיות לטענה כי שנה לאחר הוועדה דנן אושרה תביעתו של המערער; יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע למימצאי הבדיקה של הוועדה, שכן בדיקת הוועדה מפורטת בבחינת כל אחת מהפעולות; עסקינן בוועדת שר"מ ולא בוועדה רפואית; הסמכות אם לבצע בדיקה וכיצד לבצעה נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה; אשר להלבשה – החלטת הוועדה נסמכת על התרשמותה מהמערער; אשר לרחצה – הוועדה קבעה כי הוא מסוגל להתרחץ בישיבה על כסא; אשר ל"דף העזר לרופא בהערכת תלות" – מדובר בחוזר שבא לסייע לרופא המוסד בדרג ראשון, ואילו ועדת הערר אינה מחויבת לכך; סידורים מוסדיים וכספיים – הוועדה קבעה כי המערער הגיע בעצמו במונית, וכך גם בניהול עניינו בההליך דנן, לרבות הגשת בקשות לבית הדין בתשובת המערער לטענת באיחור בהגשת העירעור, הוא טען כי היה לו 'עומס' בתקופה האחרונה בשל הגשת מספר תביעות למוסד לביטוח לאומי, ערעורים לדרג שני, נסיעות להופיע בפני ועדות הן מדרג ראשון והן דרג שני, גם בתחום השירותים המיוחדים וגם בתחום הניידות.
תקנה 2 לתקנות אלה קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים.
...
טענות המשיב – הערעור הוגש באיחור ניכר, שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 23.1.2023 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 7.9.2023, קרי איחור בן 5 חודשים, ומעבר למועד הקבוע בדין; המערער אינו מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור ולמעשה אינו מתייחס אליו; דין הערעור להידחות גם לגופו של עניין; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה: אין כל רלבנטיות לטענה כי שנה לאחר הועדה דנן אושרה תביעתו של המערער; יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע לממצאי הבדיקה של הועדה, שכן בדיקת הועדה מפורטת בבחינת כל אחת מהפעולות; עסקינן בועדת שר"מ ולא בועדה רפואית; הסמכות אם לבצע בדיקה וכיצד לבצעה נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הועדה; אשר להלבשה – החלטת הועדה נסמכת על התרשמותה מהמערער; אשר לרחצה – הועדה קבעה כי הוא מסוגל להתרחץ בישיבה על כיסא; אשר ל"דף העזר לרופא בהערכת תלות" – מדובר בחוזר שבא לסייע לרופא המוסד בדרג ראשון, ואילו ועדת הערר אינה מחויבת לכך; סידורים מוסדיים וכספיים – הועדה קבעה כי המערער הגיע בעצמו במונית, וכך גם בניהול עניינו בההליך דנן, לרבות הגשת בקשות לבית הדין בתשובת המערער לטענת באיחור בהגשת הערעור, הוא טען כי היה לו 'עומס' בתקופה האחרונה בשל הגשת מספר תביעות למוסד לביטוח לאומי, ערעורים לדרג שני, נסיעות להופיע בפני ועדות הן מדרג ראשון והן דרג שני, גם בתחום השירותים המיוחדים וגם בתחום הניידות.
ממקרא הודעת הערעור והחומר שבתיק עולה כי טיעוני המערער בעיקר רפואיים מובהקים, אשר חותרים תחת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הועדה, ודין הערעור להידחות לגופו, כפי שיפורט להלן.
לסיכום – החלטת הועדה היא החלטה שמבוססת על הנמקה ברורה ועל שיקולים רפואיים-מקצועיים, והיא מצויה בגדר מתחם הסבירות.
לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בהליך ערעור על פי חוק (על"ח) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (מס הכנסה) שקבעה ביום 19.11.2020 כי נכותו הכללית של המערער היא בשיעור 86.12% (להלן – ועדת הערר).
על החלטה זו הגיש המערער ערעור זה. טענות הצדדים המערער טוען כי לפי חוות הדעת של היועץ לועדת הערר (פרופ' טישלר) היה על ועדת הערר להיוועץ גם עם רופא המומחה בשיקום ואולם ועדת הערר לא עשתה כן. לטענת המערער ועדת הערר סיכמה את ממצאיה מבלי שהמערער ידע על כך וזאת בעודו ממתין להשלח ליועץ לועדה שהוא רופא המומחה בשיקום, כפי שקבע פרופ' טישלר.
אף האיחור בהגשת העירעור נבע בחלקו מפגם שנפל אצל המשיבה אשר השתהתה במתן מענה לפניית ב"כ המערער אשר פנתה למשיב עם קבלת הפרוטוקול וציינה כי ההחלטה ניתנה עוד בטרם נשלח המערער לבדיקה אצל מומחה שקום: כך עולה מעיון במכתב ששלחה ב"כ המערער למשיב ביום 1.3.2021 נכתב כי פרוטוקול הועדה נשלח למערער בטרם היתקבל עידכון בעיניין הפניית המערער למומחה שקום.
...
" בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי הערעור הוגש בשיהוי של אחד עשר חודשים וזאת משום שעד לראשית חודש יולי 2021 המתין המערער לתשובת המשיבה, בה צוין במפורש כי בקשתו נדחית ויש להגיש ערר "בדרכים המקובלות". אמנם, הערעור הוגש בסופו של דבר רק ביום 16.12.2021, ואולם בשים לב לכך שהעיכוב נבע בחלקו בשל התנהלות המשיבה, הרי שאין מקום לנעול את דלתות בית הדין בפני המערער, מקום בו פרופ' טישלר קבע בבירור כי יש להיוועץ עם מומחה שיקום טרם קבלת החלטה.
באופן דומה אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי משעה שפרופ' טישלר נכח בוועדה ניתן להבין מכך שחברי ועדת הערר הסכימו שניתן לקבוע את שיעורי הנכות ללא מומחה שיקום.
לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי משעה שוועדת הערר לא התייעצה עם מומחה שיקום על אף המלצה מפורשת של מומחה הוועדה לעשות כן, וזאת מבלי שנימקה מדוע סבורה היא שאין הדבר נדרש - הרי שנפל פגם בהחלטתה ועל כן דין הערעור להתקבל.
סוף דבר: ערעור המערער מתקבל לאור הנימוקים שפורטו לעיל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: " ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". המערערת טוענת, כי לא קיבלה את המכתב מיום 5.12.21.
על כן, אין לדחות את העירעור מחמת איחור בהגשתו.
...
טענות המשיב: יש לדחות את הערעור על הסף בשל עיתוי הגשתו.
דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.
לסיכום סוגיית הארכת המועד: צירוף הנסיבות שצוינו לעיל יחד עם סיכויי הערעור הטובים מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד ככל שאמנם חלף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור.
סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת לדון שנית בנושא הנכות המתאימה בגין מחלת הריאות תוך התייחסות למסמכים שנדרשו.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה טענת ההתיישנות תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים או וועדה לעררים הוא תוך 60 ימים מיום בו נימסרה ההחלטה למערער.
בהתאם, בשים לב לסוג הבעיה הרפואית ממנה סובל המערער, שהנה בתחום הנפשי, בהיתחשב בכך שהערעור הוגש לבית הדין באיחור של כחודשיים, ומאחר ואי הגשת העירעור במועד מקורה בטעות שיש בה כדי להשליך באופן משמעותי על זכויותיו של המערער, הגעתי לכדי מסקנה כי בכל אלו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת העירעור.
...
ודוק, שוכנעתי מהמסמכים שהוצגו בפניי כי אכן וועדת אי הכושר התחשבה בהחלטתה בגילו של המערער ביחס לשוק העבודה, בעברו התעסוקתי וביתר נתוניו האישיים, משקבעה שהמערער כשיר לעיסוקים שאינם דורשים עירנות, קשב, ריכוז ותקשורת בינאישית ברמה גבוהה.
כך, הגעתי לכדי מסקנה כי יש לדחות את טענת המערער בנוגע לסוג העבודות אותן פירטה הוועדה בהחלטתה.
סוף דבר לאור כל האמור, הערעור על החלטת הוועדה הרפואית מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 3.8.22, על מנת שזו תשוב ותבחן את שיעור נכותו של המערער בגין נכותו הנפשית, ואת פריט הליקוי התואם את מצבו.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

אשר לסוגיית האיחור - תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא בתוך 60 ימים.
...
בכתב התשובה טען המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף בשל האיחור בהגשתו.
לסיכום: בדיקת עיניים תקינה ללא שום סימני יובש.
סיכום ומסקנות: לאור האמור הערר נדחה.
משכך, לא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה שאין סימני יובש.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו