איחור בהגשת סיכומים וטענות בערעור מס הכנסה

לכך היתייחס בית הדין האיזורי בפסק הדין, והורה על המצאת פסק הדין למוסד לביטוח לאומי ושלטונות מס הכנסה והמע"מ. בתשובה לטענות המשיבים טען המערער כי מבירור שערך מול מזכירות בית הדין עלה כי אין צורך בהגשת תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת מועד שהגיש; אין סתירה בין העירעור שהגיש על חלקים מסוימים מפסק הדין ובין השמוש שעשה בחלקיו האחרים במסגרת ההליך האחר; דברי המשיבים אודות מצבו הכלכלי והבריאותי של המערער אינם ראויים.

טענות הצדדים בעירעור שלפנינו המערער טען כי האיחור בהגשת העירעור על פסק הדין נבע מטעות, נוכח העובדה כי המערער "לא ידע כיצד סופרים ימים מיוחדים" ו"חסימת דרכו של המבקש לערעור על בסיס טעות בספירת הימים מהוה עוות משפטי ברור", עת הגיש את העירעור בדיוק לאחר 30 יום על פי מניין הימים לשיטתו; טעות משפטית של אדם המייצג את עצמו נכללת בגדרי המונח "טעם מיוחד", והטעות הייתה בלתי ניתנת לגילוי , היות ש"אם ימי חול המועד אינם נספרים במניין הימים, לא עולה על הדעת שימים חשובים וקדושים לאין ערוך – ראש השנה ויום כיפור וערבי חג – אכן כן יכנסו למניין הימים"; באופן עיקרוני אין צורך בהגשת תצהיר בתמיכה לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור, עת מדובר בעירעור המוגש לבית הדין הארצי; סכויי העירעור גבוהים.

בסיכומי התשובה מטעמו, חזר המערער שוב על טענותיו.

...

כאמור לעיל, ביום 22.9.2019 ניתן פסק הדין בגדרו נדחתה התביעה במלואה, תוך שנקבע כי "ממכלול הראיות עולה כי קיימים סממנים המתאימים לניהול עסק עצמאי ואינם מתאימים להתנהלות של עובד שכיר". כפי העולה מפסק הדין, הסכם ההתקשרות נערך פורמאלית בין רעייתו של המערער לבין המשיבה 1, אולם ההתקשרות האמתית הייתה בין המערער לבין המשיבים.

בתגובה, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה היות ולא נתמכה בתצהיר; הגשת הערעור לכשעצמה תמוהה, שעה שהמערער עצמו הסכים לקביעות שבפסק הדין, ואף עשה בהן שימוש במסגרת הליך אחר בין הצדדים (תא"מ (שלום פ"ת) 41054-01-19 ביטוח בטוח א.ס סוכנות לביטוח פנסיוני (2016) בע"מ נ' גור), במסגרתו נתבעת רעייתו של המערער לשלם כספים למשיב 1; הנתונים שהוצגו בבקשה אודות מצבו הכלכלי והבריאותי של המערער אינם נכונים; התנהלותו של המערער מהווה ניסיון מצדו "להתל בבית הדין" ונמשכת מאז ההליך שנוהל בפני בית הדין האזורי; המערער ורעייתו הונו את הרשויות, כך שבעוד המערער מקבל קצבת נכות כמי שאינו עובד, הוא מנהל את עסקו על שם רעייתו, למרות שבפועל הוא זה שמנהל ועובד בעסק.

אין בידינו לקבל את טענת המערער בנוגע לחובת הגשת תצהיר בתמיכה לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור, עת מוגשת בקשה זו לבית הדין הארצי.

בהנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בעניין סדרי דין, אשר פורסמו ביום 29.8.2018, נקבע מפורשות כי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך בעקבות פסק דין או החלטה (כגון ערעור או בקשת רשות ערעור) תוגש בצירוף "תצהיר לתמיכה בעובדות האמורות בבקשה". סוף דבר לא מצאנו כי המערער הצביע על "טעמים מיוחדים" כלשהם, המצדיקים מתן ארכה להגשת הערעור, ומשכך בדין נדחתה בקשתו בהחלטת הרשמת ויש להותירה על כנה.

הערעור נדחה.

עוד טוען הנתבע, ובצדק, כי כאשר התובע הגיש בקשה למס הכנסה, בחודש נובמבר 2019, צירף את כל המסמכים שהיו ברשותו ויש להניח שצרף גם את פרוטוקול הועדה לשר"ם. ועוד – התובע היה מיוצג לאורך הדרך על ידי רואה חשבון (שהגיש את הבקשה למס הכנסה) וכן התייעץ עם עורכי דין מארגון "זכותי". לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכחה טענת התובע לפיה לא היה בידיו את מלוא המסמכים לצורך הגשת העירעור במועד.

אם כן, עלינו לבחון האם הגשת ערעור באיחור, אך ורק בגלל שמס הכנסה דחה את בקשתו לפטור ממס, מהוה נימוק מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון.

אציין כי הנתבע טען בסיכומים כי התובע כלל אינו זכאי לקיצבת נכות לאור גובה הכנסותיו ולכן ממילא אין טעם להחזיר את הדיון לועדת הערר.

...

עוד טוען הנתבע, ובצדק, כי כאשר התובע הגיש בקשה למס הכנסה, בחודש נובמבר 2019, צירף את כל המסמכים שהיו ברשותו ויש להניח שצירף גם את פרוטוקול הוועדה לשר"ם. ועוד – התובע היה מיוצג לאורך הדרך על ידי רואה חשבון (שהגיש את הבקשה למס הכנסה) וכן התייעץ עם עורכי דין מארגון "זכותי". לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכחה טענת התובע לפיה לא היה בידיו את מלוא המסמכים לצורך הגשת הערעור במועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי יש מקום במקרה שהובא בפניי, להאריך את המועד להגשת ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

רקע עובדתי המערער, יליד שנת 1986, סובל מתסמונת נדירה (אהלרס דנלוס) הגיש ביום 12.11.2017 תביעה לפטור ממס הכנסה.

על החלטה זו הגיש המערער ערעור זה. טענות הצדדים המערער טוען כי לפי חוות הדעת של היועץ לועדת הערר (פרופ' טישלר) היה על ועדת הערר להיוועץ גם עם רופא המומחה בשיקום ואולם ועדת הערר לא עשתה כן. לטענת המערער ועדת הערר סיכמה את ממצאיה מבלי שהמערער ידע על כך וזאת בעודו ממתין להשלח ליועץ לועדה שהוא רופא המומחה בשיקום, כפי שקבע פרופ' טישלר.

אף האיחור בהגשת העירעור נבע בחלקו מפגם שנפל אצל המשיבה אשר השתהתה במתן מענה לפניית ב"כ המערער אשר פנתה למשיב עם קבלת הפרוטוקול וציינה כי ההחלטה ניתנה עוד בטרם נשלח המערער לבדיקה אצל מומחה שקום: כך עולה מעיון במכתב ששלחה ב"כ המערער למשיב ביום 1.3.2021 נכתב כי פרוטוקול הועדה נשלח למערער בטרם היתקבל עידכון בעיניין הפניית המערער למומחה שקום.

...

" בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי הערעור הוגש בשיהוי של אחד עשר חודשים וזאת משום שעד לראשית חודש יולי 2021 המתין המערער לתשובת המשיבה, בה צוין במפורש כי בקשתו נדחית ויש להגיש ערר "בדרכים המקובלות". אמנם, הערעור הוגש בסופו של דבר רק ביום 16.12.2021, ואולם בשים לב לכך שהעיכוב נבע בחלקו בשל התנהלות המשיבה, הרי שאין מקום לנעול את דלתות בית הדין בפני המערער, מקום בו פרופ' טישלר קבע בבירור כי יש להיוועץ עם מומחה שיקום טרם קבלת החלטה.

באופן דומה אין בידי לקבל את טענת המשיבה כי משעה שפרופ' טישלר נכח בוועדה ניתן להבין מכך שחברי ועדת הערר הסכימו שניתן לקבוע את שיעורי הנכות ללא מומחה שיקום.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי משעה שוועדת הערר לא התייעצה עם מומחה שיקום על אף המלצה מפורשת של מומחה הוועדה לעשות כן, וזאת מבלי שנימקה מדוע סבורה היא שאין הדבר נדרש - הרי שנפל פגם בהחלטתה ועל כן דין הערעור להתקבל.

סוף דבר: ערעור המערער מתקבל לאור הנימוקים שפורטו לעיל.

ביום 9.11.21 סיכמה הועדה לעררים את דיוניה והעמידה את דרגת נכותו של המערער על שיעור של 15% על סמך הבדיקה מיום 6.6.21 (להלן: ההחלטה).

הועדה לעררים אינה מחויבת לועדה מדרג ראשון ואינה צריכה להסביר את סטייתה מהחלטת ועדה זו. המשיב טוען, כי יש לדחות את טענת המערער בנוגע לניתוח שביצעה הועדה ביחס לשתי בדיקות השמיעה שעה שקבעה שאין בהן התאמה בין ערכי ה-SRT לבדיקת ההתנהגותית שכן הועדה מסבירה שערכי ה-SRT מהוה ממוצע של כל תדרי הדיבור ובדיקה התנהגותית לא יכולה להיות פחותה יותר ממנה.

לדבריו, משמשך האיחור הוא קצר, סכויי העירעור גבוהים שכן הועדה הסתמכה על בדיקת SRT בנגוד להלכות שנקבעו בבית הדין ומשאין פגיעה ביכולת המוסד לברר את השאלה נשוא העירעור כאשר המערער נשלח לבצע בדיקות, הפרוטוקול לא נשלח אל בא כוחו והוא הועלה לאתר המוסד רק בחודש יוני 2022, כאשר אין כל פגיעה באנטרס המוסד מחד והנזק שיגרם למערער הוא גדול מאידך, יש לקבל את בקשתו להאריך את המועד להגשת העירעור ולדון בה לגופו.

המערער חזר על טענותיו, כי החלטת הועדה אשר הפחיתה מאחוזי נכותו אינה סבירה וציין כי בועדה מקבילה של מס הכנסה, נקבעה לו נכות בשיעור 25%.

...

לדבריו, משמשך האיחור הוא קצר, סיכויי הערעור גבוהים שכן הוועדה הסתמכה על בדיקת SRT בניגוד להלכות שנקבעו בבית הדין ומשאין פגיעה ביכולת המוסד לברר את השאלה נשוא הערעור כאשר המערער נשלח לבצע בדיקות, הפרוטוקול לא נשלח אל בא כוחו והוא הועלה לאתר המוסד רק בחודש יוני 2022, כאשר אין כל פגיעה באינטרס המוסד מחד והנזק שיגרם למערער הוא גדול מאידך, יש לקבל את בקשתו להאריך את המועד להגשת הערעור ולדון בה לגופו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור, משקביעת הוועדה כי תוצאות בדיקת מוליכות העצם אינן מהימנות עליה, היא קביעה רפואית המבוססת על ניסיונה ומקצועיותה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ואין מקום להתערב בה. לפיכך, הערעור נדחה.

...