איחור באבחון ניוון שרירים במהלך ההריון

לאור השיפור במצב התובע, כפי שקבעה המומחית, ומאחר ולא נשאלה בחקירתה אם לאור שינוי זה יש צורך בטיפול, לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה. הוראה מתקנת-המומחית קבעה, כי התובע סובל מאיחור התפתחותי בתחום הקוגניטיבי, השפתי והמוטורי ומתפקד ברמת פיגור קל. עוד קבעה שפיגור זה לא נובע מהתאונה.

"טווח תנועות ע"ש גבי מותני תקין לכל הכיוונים". "התארכות תקינה". "מבחן לסג שלילי". "שינוי תנוחה משכיבה על הגב לשכיבה על הבטן נעשה במהירות ומבלי שנצפו הגבלות". "כח שרירי העכוז תקין ומבחן GSL שלילי. אין רגישות למישוש מפרקי סוקרו איליאק ולמישוש לאורך מהלך העצב הסכיאטי. מסרה על רגישות במישוש הגב התחתון". המומחה ציין שעיין בצילומי ע"ש מותני מ-6/99-ושנראים שינויים ניווניים מפושטים.

בחקירתו אישר כי בנ/1, כרטיס רפואי של התובעת משנות השמונים יש רישומים על כאבים בגב תחתון, גם כשלא היתה בהיריון.

המ.ר.אי לא עומד בפני אלא רק הציטוט מד"ר ביים ושם אין ציון של הממצא הזה ולכן יכול להיות כי האבחנה של דלקת גידים אינה נכונה.

הפסדי שכר בעבר – לאור עדות התובעת והודאתה, כי לא ע' מאז 1985 במשך 20 שנה בשל היותה עסוקה בגידול הילדים, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בראש נזק זה. הפסדי שכר בעתיד – לאחר שקבעתי שלא נותרה לתובעת נכות, לא מצאתי מקום לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה. הוצאות עבר – אני מוכנה להניח, כי עקב התאונה היו לתובעת הוצאות מינימליות ואני מעמידה הסכום על 500 ₪ נכון ליום פסק הדין.

...

בחקירתו הנגדית אישר המומחה, כי מצא טווחי תנועה מלאים בקרסוליים בבדיקת התובעת (פר' עמ' 28 שו' 19), ולשאלת בית המשפט האם כשיש כאבים בכל זאת יש טווחי תנועה מלאים השיב: "אם יש כאבים סביר שתהיה הגבלה, אך פה חשובה ההתייחסות של אדם לכאב, אם הוא גובר על כאב, הוא יכול להדגים טווח מלא." בסיום חקירתו נשאל המומחה: "האם נכון לומר כי טווחי תנועה מלאים בקרסוליים וקביעה כי התובעת הולכת היטב על קצות אצבעות ועקב מעיד על תיפקוד קרסוליים תקין" משיב המומחה "קבעתי בחוות דעתי שאין נכות בקרסול." לאור המפורט לעיל, אילו שוכנעתי במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי יש לתובעת מגבלה עקב תלונותיה בנוגע לקרסול הימני, הרי שלאור עדות המומחה, כי ב-52% יש לייחס מצבה לתאונה, הייתי מוצאת לקבוע לה אחוזי נכות ספורים.

לאור האמור עד כאן, אינני מאמינה לתלונות התובעת שהובאו בפני המומחה, ואני קובעת שמאחר ותלונות אלה לא אמינות ומאחר והמומחה לא מצא כל הגבלה בקרסול, אין מקום לקבוע כי לתובעת נותרה נכות עקב התאונה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הוצאות עבר-500₪ נכון ליום פסק הדין.

אין לכאורה מחלוקת בין הצדדים והמומחים הרפואיים-כולל החוקרים מחברי ת/2-ת/4 ו-נ/1-נ/5-בקשר לעובדות דלהלן העולות בין היתר מהרשומות הרפואיות הכלולות בנ/3 תוך הקדמת מספר הגדרות מונחים רפואיים כפי שעולות מהראיות שהוגשו: (א) הגדרות השריר הקאומסטרי-הוא שריר העוטף את כלי הדם וחבל הזרע המובילים לאשכים, המתכווץ בעת גירוי חיצוני כולל קור ופחד וגורם עקב זאת להעלאת האשך מכיסו לעבר תעלת המפשעה.

בעקבות איבחון זה הזמין הרופא את התובע לבדיקה על-ידי דר' לנדאו-מומחה לאורולוגיה של ילדים-חצי שנה לאחר מכן, אך התובע בא לבדיקה באיחור, ב-17.5.94, ונבדק על-ידי דר' לנדאו, שמצא כי "האשך השמאלי נמצא במפשעה" וכי "ניתן להורידו לשק אך מיד חוזר למפשעה" ולכן הוגדר כאשך רטרטקיאלי (נייד), תוך ציון כי האשך קטן באופן משמעותי מהאשך הימני, עובדה המעוררת חשד של נוון מבחינת הפוריות ואפשרות של היתהוות גידול ממאיר בו ולכן הציע לבצע ניתוח שבו תילקח רקמה מהאשך כדי לבדוק את מצבו אם אכן אטרופי (מניוון)-יכרת ואם תקין-יקבע (נ/3-2/3).

קיבוע מוקדם של האשך ב-12/82 ואפילו ב-7/93, היה מאפשר פוריות כלשהיא, בגבול של 25%-50% כאשר גם מרקמת אשך שאינו מסוגל לייצר תאי זרע, ניתן להפיק תאי זרע להריון.

...

הצדדים חלוקים בעיניין אחריות בשאלות דלהלן: האם ביום 23.12.82, לא היה יסוד למסקנת הבודק (פרופ' ח' אבו-דאלו) כי האשך הוא "נייד" כגרסת הנתבעת, בעוד שהמסקנה הנכונה היתה כי האשך, היה בגדר אשך "טמיר" כגירסת התובע? ב. גם אם היה יסוד למסקנה כי האשך נייד, האם נכון היה לקבע את האשך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת? ג. האם נכון היה להורות על מעקב אחר פעילות האשך ולפקח על כך כגירסת התובע, אם לאו כגירסת הנתבעת? ד. האם המעקב כנ"ל היה מוביל לתוצאה שונה כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? ה. האם ביום 4.7.93 נכון היה כי התובע יופנה לניתוח קיבוע האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? ו. האם היה בקיבוע ב-7/93 כדי להציל את האשך כגירסת התובע אם לאו כגירסת הנתבעת? 4.

(2) נזק לא ממוני לאור כל האמור לעיל, הואיל והנכות הרפואית בגין כריתת האשך נקבעה בין היתר עקב הסיכון שבאובדן מלא של הפוריות אם יאבד גם האשך השני או יתנוון ובהיתחשב בין היתר באפשרות, בהסתברות גבוהה, כדעת פרופ' י' וינוגרד ו' רמון-כי גם אם האשך היה מקובע ב-12/82, סבל כבר מניוון שהיה מוביל לכריתתו-אז או מאוחר יותר-מחמת העדר פוריות וחשש להווצרות גידול ממאיר בו, מעמיד אני את הפצוי בראש נזק זה על סך 75,000 ש"ח, הכולל כאמור את מרכיב צמצום יכולת הפוריות ואת סבל התובע הכרוך באישפוז, בניתוח ובתוצאותיו, כמתואר לעיל.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 160,000 ש"ח צמוד למדד ונושא ריבית מהיום בצירוף הוצאות המשפט משוערכות להיום, אך למעט הפרש האגרות שבין אגרת התביעה על הסכום הנ"ל אילו הוגשה בבית משפט השלום ולבין האגרה החלה על הגשת התביעה כפי שהוגשה בבית משפט זה, שיחול על התובע.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר-טירחה עו"ד בשיעור 20% מהסכומים הנ"ל בסעיף 7 בס"ק (2), (3) ו-(4) בצירוף מע"מ כדין.

חוות דעת נוירולוגית חוותה דעת הנוירולוגיות של ד"ר א' להט, מטעם התובעים (ת/3, ושל ד"ר ר' וייץ, מטעם הנתבעת (נ/1), התייחסו לממצאיהם של המומחים למיילדות - כל אחד והמומחה "שלו". ד"ר להט מתבסס על חוות דעתו של פרופ' שר, בכל הנוגע לקיום "עדות בניטור היולדת להאטה עמוקה של קצב הלב של אחד העוברים". עובדה זו יחד עם האיחור בבצוע הניתוח הקיסרי "ידועים כגורמים העלולים לגרום לסבל עוברי ולנזק עתידי במיוחד למערכת העצבים המרכזית". ועוד זאת: "שיתוק מוחי עלול להווצר עקב סיבות רבות חלקן בלדי (צריך להיות - "בלתי") ידועות הן במהלך ההיריון ואף במהלך הלידה עצמה זאת בעיקר על רקע של סבל עוברי מתמשך או חריף" (עמוד 2).

ד"ר להט, מנה בעדותו שלושה מדדים (פרמטרים) לאיבחונה של מחלה ניוונית הגורמת לשיתוק מוחין, ואלה הם: מדד קליני - תופעות הנצפות ביילוד; מימצאי בדיקה גופנית כגון הקף ראש, טונוס שרירים ועוד; בדיקות מעבדה ובדיקות עזר הכוללות שורה ארוכה של בדיקות דם, שתן, בדיקות חשמליות, בדיקות הדמיה ולקיחת דגימת רקמה לבירור מיתקדם (שם, עמוד 7).

...

בסוגיה האם יש להסתמך על נתונים סטטיסטיים לצורך הכרעה שיפוטית מקובלים עלי דבירו של הנשיא ו' זיילר בת"א (י"ם) 733/91 שרביט נ' המרכז הרפואי שערי צדק (לא פורסם) בהאי לישנא: "בנסיבות אלה נראה לי שיהיה זה תלוש מהמציאות לקבוע ממצא משפטי סטטיסטי מתמטי מדויק שיקפל בתוכו את חזות כל ההסתברות המשפטית... בליל נתונים זה מאפשר אולי יצירת מודל סטטיסטי ואולם, כפי שאמרתי ליעל, אין בדעתי ללכת בדרך זו, היא הדרך המוצעת על ידי ב"כ הצדדים שעשו ניסיון זה בכה וזה בכה ליצור מכל בליל הנתונים הסטטיסטיים שגם הם עצמם בלתי אחידים, מודל סטטיסטי מזוכך שאישיותו המשפטית נראית לי ממילא חסרת בסיס מציאותי.

סיכום לאור האמור, תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים כאמור בסעיפים 62, 64 ו-65, בניכוי תגמולי הביטוי הלאומי, כאמור בסעיף 67, בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך דינם בשיעור 20% מן הסכום לפי סעיף 68, בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הפסקת ההיריון של התובעת בהריון הקודם הייתה בשל רקע של טריזומיה 21 אשר אין לה שום קשר למחלת SMA ולא היה בה כדי להעלות את הסיכון הנוכחי לקיומה של מחלת נוון שרירים בהריון הנוכחי.

כך נצטט, כדוגמה, מכלל המכתבים המפורטים מעלה ואשר העולה מהם הוא אחד – בדיקת נשאות ל SMA לא הייתה בנמצא לצורך שימוש במהלך תקופת ההריון הנידון, ממכתבו של מנהל המכון הגנטי ומנהל היחידה לאיבחון גנטי טרום לידתי באיכילוב מיום 10.1.07 – כפי שידוע לכם, בדיקת הנשאות ל SMA קשה מבחינה טכנית ולכן לא הוצעה עד כה כבדיקת סקר גנטית" (נספח ח 4 למוצגי התובעים) גם בתוכנית הטלוויזיה "נוון ממלכתי" ששודרה בשנת 2007 הובהר ע"י פר' זלוטוגורה כי "למעשה עד היום לא קימת בדיקה שמספיק יעילה, פשוטה ומהימנה, כדי לאפשר את הבדיקה של הציבור, ולכן אנחנו לא מיידעים, כי אנחנו עדיין לא מוכנים מהבחינה הזאת" (עמ' 9 לתימלול התוכנית).

...

סוגיית הקשר הסיבתי אחר שבחנו את כלל טענות התובעים ומצאנו כי לא הוכחה כל רשלנות, מחדל או עוולה מצד מי מהנתבעים בכל הקשור להריון הנדון ולהולדתה של י. ז"ל שכשהיא לוקה במחלת ה – SMA , הרי שאין אנו נדרשים להוסיף ולדון בשאלת הקשר הסיבתי הקושר בין עוולה לנזק.

חרף ההסבר, בדיקה זו לא בוצעה על ידם, והתובעת אישרה זאת בחקירתה בבית המשפט – "..הועלתה אפשרות במידה ונרצה לבצע. אנחנו בעצה אחת, במיוחד בהכירנו את הילד שעליו היה מדובר, החלטנו שבגין חרשות או ירידה בשמיעה לא נבצע הפלה, עשינו בדיקות שיעזרו לנו לכלכל את צעדינו בתבונה בהמשך" (עמ' 15, ש' 7-10).

סוף דבר – התביעה נדחית.

לפי הנטען בכתב התביעה, המשיבות התרשלו בניהול מעקב ההיריון שהוביל ללידת המערער, בכך שלא ערכו ייעוץ גנטי ולא הסבירו להורי המערער על הסיכון להולדת ילד חולה במחלת דושן; לא הציעו בטרם ההיריון או במהלכו לבצע בדיקות לאיבחון נשאות המחלה; ולא יידעו אותם על האפשרות לאיבחון טרום לידתי והפסקת היריון.

בשורה התחתונה, בית המשפט קבע כי לנוכח מודעתם של הורי המערער למחלת הבן הבכור; ההסבר שקבלו במהלך הייעוץ הגנטי; והמעקב הרפואי והבדיקות אליהן הופנה המערער – היה בידי ההורים "קצה חוט" לחשוד כי המערער סובל מהמחלה כבר בדצמבר 2003, אז אובחן כי המערער סובל מאיחור התפתחותי, ולכל המאוחר ביולי 2005, אז תועד חשד אשר נלמד מפי האם ולפיו המערער סובל מהמחלה והוא הופנה לבצע בדיקת ביופסיה.

האם הצהירה כי "למיטב זכרוני, כאשר [המערער – י"ע] היה כבן 1.5 שנה, רופא הילדים התרשם שההתפתחות שלו איטית מעט. הוא לא אמר לנו מה משמעות הדבר. לא הבנתי שהדבר עלול להיות קשור בדרך כלשהיא למחלה של הבן הבכור. ככל שאני יודעת, לא נערכו בירורים נוספים [...] הפעם הראשונה שבה נאמר לנו, כי הילד סובל ממחלת דושן הייתה לקראת סוף שנת 2006 [...] מכל מקום בשנות חייו הראשונות [המערער – י"ע] התפתח יפה ותפקד כהלכה. באותה עת לא הייתה לנו שום סיבה לחשוב שהילד סובל ממחלה כלשהיא הכרוכה בנוון שרירים או הדומה במשהו למחלה של בננו הבכור..." (סעיף 8 לתצהיר).

...

בנקודה זו אנו שבים לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי העובדות המהוות את עילת התביעה נודעו להורים לפני חודש ספטמבר 2006, כך שגם טענה זו דינה להידחות.

לסיכום, לא מצאתי עילה לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי כי תביעת ההורים התיישנה לכל המאוחר ביולי 2012.

נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מלהורות על דחיית הערעור.