איחוד תיקים חייב מוגבל באמצעים: סיוע משפטי לנזקקים

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 50141-03-17 גבאי נ' יעקובי ואח' 23 מאי 2017 בפני כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר המבקש: יוסף גבאי ע"י ב"כ עוה"ד רונן צרפתי עפ"י מינוי הלישכה לסיוע משפטי המשיבים: 1. אברהם יעקובי ע"י ב"כ עוה"ד טלעאת כנעאן 2. רהיטי נווה עצמון בע''מ ע"י ב"כ עוה"ד חלים מחול 3. אחים יעקובי ע"י ב"כ עוה"ד טלעאת כנעאן החלטה

סעיף 96(ב) של פקודת פשיטת הרגל קובע: "העניק אדם נכסים ונעשה פושט-רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פירעון של כל חובותיו בלי להזקק לנכס הכלול בהענקה... ". בעניינינו, בקשתו של המבקש למתן צו הפטר הוגשה ביום 21.9.15, וזהו המועד הקובע לפיו היה על כב' הרשם לבחון האם ניתן להעתר לבקשתו של המבקש.

כפי שקבע כב' הרשם, הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים ותיקיו בלישכת ההוצאה לפועל אוחדו ביום 13.7.03, כך שבתאריך ההענקה לא היה המבקש כשר-פירעון של כלל חובותיו, ובמועד הגשת בקשת ההפטר טרם חלפו עשר שנים מיום ההענקה.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון) מיום 22.2.17, לפיו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר עופר שורק) מיום 11.1.16 בתיק הוצל"פ (איחוד) 02-99315-03-0 במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לקבלת הפטר.

עצם העובדה שהמשיבים לא הגיבו על הבקשה למתן הפטר לא בפני רשם ההוצאה לפועל, לא בפני בית משפט קמא, ולא בפני בית משפט זה, יש לה בדרך כלל משקל, אך יחד עם זאת אין בכך כדי להביא לביטול החלטת כב' הרשם ולביטול פסק דינו של בית משפט קמא, מקום בו המסקנה המשפטית אליה הגיעו נכונה ומבוססת.

סעיף 96(ב) של פקודת פשיטת הרגל קובע: "העניק אדם נכסים ונעשה פושט-רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה... ". בענייננו, בקשתו של המבקש למתן צו הפטר הוגשה ביום 21.9.15, וזהו המועד הקובע לפיו היה על כב' הרשם לבחון האם ניתן להיעתר לבקשתו של המבקש.

הקביעות והמסקנות של רשם ההוצאה לפועל כמו גם הקביעות והמסקנות של בית משפט קמא, מעוגנות כראוי בהוראות החוק, ומשלא נפל פגם, לא בהחלטת כב' הרשם, ולא בפסק דינו של בית משפט קמא, אינני רואה אפשרות להיעתר לבקשת רשות הערעור, ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 18475-07-15 כהן(המנוח) ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בעירבון מוגבל ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד הרשמת- השופטת עינת רביד מבקשים 1.המנוח איתן כהן ז"ל 2. גבריאלה כהן 3. ריקי כהן משיבים 1. בנק לאומי למשכנתאות בעירבון מוגבל 2. המנוחה עו"ד ישראלה לימור ז"ל 3. רוני פרידה בן-ארי 4. עו"ד ישי בית און 5. היועץ המשפטי לממשלה החלטה לעניין אגרה

תגובת היועמ"ש לטענת היועמ"ש מהפרטים שנחשפו בבקשה עולה כי לא נחשפה תמונה מלאה אודות מצבן הכלכלי של המבקשות: צירוף תדפיס חשבון של חודש אחד בלבד, אי צירוף הסכם שכירות עדכני וכן אי פירוט מדוע נזקקת גבריאלה לדירת 4 חדרים שעה שהיא מתגוררת בגפה, הטענה כי היא אינה עובדת וצרוף אישור רופא תעסוקתי אשר תוקפו פג ביום 6.5.15, כאשר מפרוטוקול דיון מיום 7.1.15 עלה כי לכל הפחות עד ינואר 2015 עבדה גבריאלה כעצמאית, המבקשת טענה כי הסתייעה בקרובת מישפחה אשר נפטרה בדצמבר 2014, בעוד שבלשכת ההוצאה לפועל טענה כי מקבלת סיוע מבני משפחתה בגובה 4,000 ₪ - 5,000 ₪ לחודש.

אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית.

אין מחלוקת כי נגד גבריאלה פתוחים כיום תיקי הוצאה לפועל בסך העולה על 5 מיליון ₪ וכי במסגרת תיקי ההוצאה לפועל התקבלה בקשתה לאיחוד תיקים, ונקבע כי גבריאלה תשלם כל חודש סך של 150 ₪ .

על אף התהיות האמורות, לא מצאתי כי יש באלו כדי לסתור את טענה של גבריאלה לעניין מצבה הכלכלי הקשה, העולה כאמור מחובותיה הגבוהים בתיקי ההוצל"פ, הכרזתה כמוגבלת באמצעים, היותה בהליך פש"ר מעל 10 שנים עד 2015, הליך אשר סיימה ללא הפטר, מכירת בית מגוריה במסגרת כנוס נכסים, ומהצהרותיה לעניין הוצאותיה והקצבאות אותן היא מקבלת מהמל"ל. בהתייחס לריקי, אזי מבקשתה עולה כי היא סטודנטית ועובדת בחברת אינטל ומשתכרת כ- 5,000 ₪ לחודש בנוסף להפרשת מעביד עבור מניות, כי היא מנהלת חשבון בנק ומשלמת עבור אחזקת רכב שבבעלותה, וכן עבור הוצאות שוטפות, לרבות שכר לימוד, אוכל ועוד.

...

תגובת המשיבות 2-3 לטענתן דין התביעה נגדן להידחות בשל התיישנותה.

בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.2.95); בש"א 128/89, ע"א 229/89 מצא נ. מצא (29.5.89)).

באשר לעילת התביעה, אף כי ובהתאם לפסיקה המדובר במבחן מקל יחסית [ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(4) 721 (18.1.2005)], אזי אני מקבלת את טענת המשיבים כי המדובר בתביעה בסכומים גבוהים, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לכל רכיבי התביעה.

ביום 22.1.2007 הוכרז החייב כחייב מוגבל באמצעים, ומאז מיתנהל נגדו תיק האיחוד, אשר הקף החובות בו - נכון ליום 7.3.2016 - עומד על למעלה מ- 6,000,000 ₪.

במסגרת הליך זה הם מיוצגים ע"י הלישכה לסיוע משפטי.

ברע"א 8233/08, כובשי נ' שוורץ, ניתן ביום 10.10.10, בסעיף 7 לפסה"ד של כב' השופטת ארבל, נאמר: "... הינה כי-כן, בבצוע הסמכויות המנויות בסעיף, ידו של כונס הנכסים כיד החייב, הוא ניכנס בנעליו ורשאי לבצע כל פעולה במקומו בלא להיזדקק לייפוי כוח ..." דברים אלו עוגנו בהוראות סעיף 54 לחוק ההוצל"פ. מוצאים אנו, אפוא, כי כונס הנכסים ניכנס בנעליו של החייב, אך אינו ניכנס בנעליו של הקונה הפוטנציאלי של הנכס.

...

לאחר עיון בדבר סבורני, כי יש להשיב לשאלה הראשונה בשלילה.

יחד עם זאת, כל עוד הוראות סעיף 33 לחוק קיימות בנוסחן הנוכחי, אין מנוס ממסקנה זו, התואמת את לשונו הכתובה של סעיף 33.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור וכן בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת (הגב' אביגיל סלע- הקש) מיום 4.1.17 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-25928-12-1 במסגרתה הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים, תיקיו אוחדו , נקבע לו תשלום ראשוני בסך 500 ₪ עד ליום 28.1.17 וצו תשלומים חודשי בסך 200 ₪ החל מיום 28.2.17 ובכל 28 לחודש שלאחריו.

הארכת מועד להגשת בקשת רשות העירעור: המבקש טוען כי בקשת רשות העירעור לא הוגשה במועד היות ונזקק לסיוע המשפטי על מנת להגישה וזה ניתן לו רק ביום 20/2/17.

...

דיון: לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

נוכח האמור אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה מצויה במתחם הסבירות, לא נפל בה פגם משפטי מהותי המצריך התערבות ערכאת הערעור ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית.

יצוין כבר עתה, כי הדיון בהתנגדות היתנהל והרעיון היה ליישב בין הצדדים ולהביאם להסדר תחת ייתור המשך ההליך המשפטי, בשים לב לכך שיכול וגם ההיתנגדות תדחה משעל פניו המבקשת כן מודה שהיא חייבת בכספים ובנגוד לטענותיה שלה כי נתנה דרישה לפיה ההזמנות בגינן תשלם הן רק הזמנות החתומות על ידה או על ידי בעלה והסתבר כי לא כך הדבר.

עדותה התאפיינה בהתחמקות ואי שליטה בפרטים באופן שהכחשתה הגורפת כי אינה חייבת – כורסמה ונראה כי נזקקה למוצא פיו של בעלה, שישב לצידה, שיסייע לה. מכל מקום, להודעת המשיבה שגובתה בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל בבקשה מטעם המבקשת מיום 8.9.2019 (יום לפני הדיון שהתקיים בין הצדדים, כאשר המבקשת ניסתה לחמוק מלהשיב מה מצב החברה – עמ' 4, ש' 15-18) – להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ולאחד את תיקיה בלישכת ההוצאה לפועל , עת היא מבקשת לשלם סך של 150 ₪ עבור כלל חובותיה (וצוין כי היא טרם שילמה בהתאם להצעתה), כשסך חובותיה עומדים על למעלה מ-314000 ₪.

...

לאחרונה נפסק כי מקום בו עסקינן במצב בו הגנת המבקשת היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

כלל הוא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או הועד העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

על כן, ולמען הזהירות המתבקשת, אני דוחה את ההתנגדות - על תנאי.